שלב הסינון האכזרי הוא אולי השלב הכיף ביותר בתחרות. לא רק בגלל שלראות חלומות מתנפצים בטלוויזיה זה אחת הסיבות להולדת הריאלטי, אלא בעיקר כי הוא מתחיל לספק לנו תמונה מקיפה של מה נראה עד סוף העונה. וגם, זה די מצמצם את בריכת המתמודדים הענקית מדי לכמות שאפשר להכיל ולהבין. לאחר פרק האודישנים השלישי נשארנו עם 15 מתוך עשרים המתמודדים שיתקדמו לשלב הבא ואפשר ואפשר כבר להתחיל לדמיין דוז פואה ממונטנגרו לחלק מהמתחרים.
לפני שנפנה לאלו שעשויים לייצג אותנו, חייבים להתייחס לאלו שלא. או יותר נכון, למה שגרם לאלו שלא להישאר עד עכשיו - הסייב. בזבוז זמן המסך הכי גדול מאז פינת הלקרדה. נכון, כפתור החירום של אסי ורותם סיפק עד כה כמה רגעים דרמטיים, אבל שלב הסינון מוכיח שהוא לא הציל אף מבצע שהתפספס - כל מתמודד ששרד בזכות הסייב נפל באודישן השני, ובצדק.
קחו כדוגמה את המתמודדת יוליה גריניץ, שניצלה בשלב האודישנים לאחר שהשיגה רק שני כחולים (שירי וקרן) ו-59% בביצוע דרמטי במיוחד של "Creep". הפעם, ביצוע עמוס ועוד יותר דרמטי ל-"Freedom" של ביונסה לא הספיק לה כדי להתגבר על היריבים המאוד דומיננטיים של העונה. וזו עוד המתמודדת שהגיע הכי רחוק בעזרת סייב.
למזלנו, לא חסרים מתמודדים שלא היו צריכים סייב מאסי ורותם. למשל, המרים הרשמי של העונה הנוכחית, קובי מרימי. אחרי שסולחים לו ולהפקה שקצת עבדו עלינו בעיניים עם תדמית ה"כוכב משום מקום א-לה סוזן בויל" (מרימי הוא שחקן באופרה הישראלית), אי אפשר להתעלם מהנוכחות הבימתית של הבחור הזה.
הביצוע הנוכחי היה משמעותית פחות מרשים מהאודישן, אבל גם הפעם הוא הצליח לשמור על הקו הדק בין ביצוע פופי לקול אופראי ועבר כמעט בקלות מדי לשלב הבא. עם זאת, הביצוע הזה הבהיר שגם מרימי המוכשר יאלץ לעבוד קשה מאוד כדי לזכות בזכות לייצג את ישראל. במקרה הכי רע, הוא תמיד יוכל לגלם את פרדי מרקורי בגרסת האופרה הישראלית לרפסודיה בוהמית.
גם הכוכבים של פרק האודישן הראשון, להקת שלווה, עברו בקלות כמעט בלתי נסבלת, ויש לומר, בצדק. הקול של הסולנית ענהאל יוצא מן הכלל והביצוע שלהם ל"איך אפשר שלא להתאהב בך" של ג'יין בורדו הצליחו להפוך גם את השיעמומון הזה למשהו ששווה להישאר איתו עד הסוף. עם זאת, אם נתייחס נטו ליכולות המוזיקליות שלהם - הביצוע הזה לא היה שונה בשום צורה מקודמו וכדי באמת להרוויח את מקומם על הבמה הגדולה הם יצטרכו לצאת מאזור הנוחות של שירי סופשבוע רגוע. מופע ההתפתלויות של אמדורסקי כשניסה לתת את פיסת הביקורת הוכיח שלא יהיה לשופטים קל לתת להם את האדום, במידה ויצטרכו.
שלב הסינון מבוצע בתנאים אינטימיים בהרבה, ללא קהל ובלי יותר מדי קשקושים לפני האודישן (כל עוד אסי ורותם מצליחים להתאפק). זה נתן הרבה יותר מקום להחלטות השופטים, ולהליך קבלת ההחלטות שלהם, להישמע. הריבים והדינמיקות ביניהם חושפות את הקרבות, הויכוחים וגם האהבות (הגיע הזמן לסדרת הבת סטטיק 3> אמדורסקי) ומאפשרים לנו לקבל תמונה צלולה על מה בדיוק רוצים שם מהכוכב הבא. אמור להיות שם פרופורמנס מהודק, קול בשליטה מוחלטת, ביצוע מרגש ואולי גם קצת צרפתית.
זה טווח רחב מספיק כדי לתת מקום למנעד זמרים רחב יחסית, החל מקלרה סבג בעלת הקול הגדול, דרך נאור כהן שחייב לנקות מניירות כדי לשרוד את השלבים הבאים ועד ללהקת וואנה וואנה, שהראו גיוון בעזרת בחירת שיר שונה לחלוטין מהבלגן של האודישן הראשון. ניפינו את רוב המתמודדים הגנריים ונשארו עוד חמישה מקומות לסגירת הנבחרת. חמישה עשר המתמודדים מציבים רף גבוה למדי, ואם השופטים יצליחו לרגע להתעלם מההצקות של אסי ורותם, מסתמן שיהיה לנו צ'אנס לנציג ראוי לאירוויזיון.