החיפוש אחר הכוכב הבא לארוויזיון ממשיך, ויחד איתו ממשיכה גם הדרך הפתלתלה שלנו לגילוי - לא מי ייצג אותנו - אלא מה יהיה ה"קטע" שנמכור לאירופאים, כדי שיתנו לנו לנצח בפעם השניה. אבל כל זאת ועוד - בהמשך.
המתמודדת הבולטת לפרק הזה היתה ללא ספק עמית שדה, בת 17 וחצי מבאר שבע, תלמידת י"ב, שמופיעה עם להקת "צעירי באר שבע". היא ביצעה את "Addicted to You" של אוויצ'י ז"ל, ומה אני אגיד - אני אדיקטד טו יו, עמית. קודם כל - כולי צמרמורות. איזה קול, איזו זמרת מטורפת, איזה ביטחון בימתי. היא הלכה על הבמה באותו קור הרוח בו אני הולכת בין המיטה למקרר - כמו כח על אנושי וסוחף שאיש לא יעצור.
קרן פלס התייחסה לעובדה שעמית באה לבושה בפשטות - פשטות שלא הסגירה את הקול העצום והדיוואי שלה. וזה בהחלט היה צד מרגש ומפתיע בשואו שלה. כי כשלא מצפים ונתקלים בפנינה - אז אלוהים ישמור, זה כמו למצוא פריטי של גוצ'י בביגודית של ויצ"ו. כולם נתנו כחול לנערה המוכשרת עם הקול הענק, ורק אסף אמדורסקי נתן אדום בוהק במיוחד (אגב, הוא בוודאות נתן אדום רק כי הוא קורא אותי, רואה שאני מתעלמת ממנו, ועושה פרובוקציות כדי להשיג את תשומת הלב שלי).
נחזור להתחלה: אם נביא נציג ששר בעברית וערבית יחד - יעופו עלינו, נכון? נכון (החלטתי לבד ונגעתי בארץ). עכשיו השאלה היא האם יהיה זה תומר רז, בן 38 מיהוד, שמופיע בכל העולם עם מוזיקה שמשלבת בין שפות שונות, בינהן עברית וערבית? תומר שר את "גבולות ההגיון" של נתן גושן, חצי בעברית וחצי במרוקאית.
כנגד ארבעה בנים דיבר הדוז פואה: שירי: הוא מקצוען בלי קשר לזה שחילטרתי איתו באילת, הראל: אנחנו ערבים, אסי: מארחים אצלנו שנה הבאה, אז למה בטרנינג?, ולזאת שידעה לשאול "מדוע לתרגם למרוקאית", קרן פלס - אז זה כדי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: ייצוג מזרחי ופסאדה של דו קיום. אפילו אמדורסקי נתן לתומר (ששר מצויין) כחול. (נכון כשאמדורסקי שם אדום אז הוא נודניק, אבל כשהוא מעניק כחול אז הכחול שלו כביכול שווה יותר? לדעתי הוא קרא את "למה גברים מעדיפים ביצ'יות" ומאז הוא ככה).
אודישן נוסף ראוי לציון הוא של אלקנה מרציאנו, זוכה העונה השלישית של דה ווייס, שחוזר לריאליטי כדי לנסות ולייצג את ישראל בארוויזיון. הוא ביצע את "הולך לי מיואש" של משה פרץ, שהוא גם שיר מעולה, גם בחירה מצויינת, וגם ביצוע מעולה, כמתבקש. כשפתאום, משום מקום, אלקנה התחיל לבצע את השיר (גם) בערבית - נשבעת שצרחתי בבית כאילו היה גול ובעטתי בשולחן הקפה, כי הנה הוא, הביצוע האולטימטיבי האמיתי שייקח אותנו לדוז פואה של הלייף. ככה זה צריך להראות, בדיוק ככה, אבל בביצוע של עמית שדה מבאר שבע. השטאג #העם_עם_עמית.
ונקודה אחרונה בעניין הערבית: אסי עזר נתן שאוט-אאוט לשרת התרבות והספורט, כשאמר "שמישהו יסמס למירי רגב, יש ערבית בפריים טיים", דווקא על מתמודד ששר במרוקאית, שפה שלמירי רגב אין שום דבר נגדה - להיפך, היא היתה די בעניין בפעם האחרונה שבדקתי. המסקנה המתבקשת היא שערבית, עבורנו, היא קודם כל שפה של משפחה ושל בית. אולי ככה נזכה? אם נביא שיר מסוכסך? גם רעיון.