בואו נתלוש את הפלסטר הזה כאן ועכשיו, השיבה של שפיטה היתה אחד מהמופעים המיותרים, המרגיזים והמעצבנים ביותר שנראו על המסך. איך היא מצליחה להיות הדבר הפוגעני ביותר באותו הפרק עם שיר של מייקל ג'קסון ומחמאות לאייל גולן?

אם בעונה הקודמת עוד היה דיון לגיטימי אם המופע של שפיטה גזעני או לא (הוא כן), אז הפעם היא ויתרה על הסאבטקסט, הגיע לבושה בחיג'אב נצנצים ותחת "זהות בדויה" כלילה סולימאן, בדואית צעירה מרהט עם מבטא כבד שמריצה צחוקים על רצח על כבוד המשפחה. אבל עזבו את שפיטה, מה שלא ברור בשלב הזה זה איך קברניטי "הכוכב הבא" מרשים לעצמם להציג קריקטורה בדואית (הפעם לפחות מובהקת) כזו בו בזמן שהם מתגאים בקבלת האחר? רק לפני כמה פרקים קיבלנו נאום מרגש של אסי עזר על זוג הורים גאה וכמה חשוב ויפה שזה נורמלי, אבל איך הוא היה מרגיש אם מתמודד היה משחק הומו צעקני? אם לוסי אהריש היתה מנחה את הכוכב הבא (הלוואי), האם היו בתוכנית נותנים שוב את הבמה למפגן הלעגני הזה? יאללה, חלאס, שאט אפ.

הכירו את לילה סולימן (צילום:
מתגאים בקבלת האחר ומציגים קריקטורה בדואית|צילום: "הכוכב הבא לאירוויזיון 2020", קשת12

שאר הפרקים של השבוע סיפקו לנו גל נוסף של מתמודדים בעלי קול יפה, נקי, מקצועי ו... לא הרבה מעבר. בכל העונות האחרונות המתמודדים שהגיעו לגמר, ובמיוחד אלו שהגיעו לאירוויזיון, היו דווקא אלה שהציגו משהו ייחודי, חד פעמי, ונדמה שהעונה אנחנו מקבלים מעט מדי מאותם ברווזונים מכוערים, ויותר מדי אפרוחים ששרים יפה. במקביל לבעיית הגיל שמסתמנת העונה, החלו גם איתותים לחד גוניות מסויימת בכישרונות, עם יותר מדי זמרים טובים ולא מספיק זמרים מפתיעים. לכן היה זה דווקא האודישן של עפר נוה - החפרן שהיה אמיץ מספיק לשיר את “Laisse Moi T'Aimer” של מייק ברנט - שבלט יותר מכולם.

לנוה אין קול יוצא דופן, הוא לא הזמר הכי מקצועי ואפילו נראה כמו האדם הפשוט, ולא כמו פוסטר פוטנציאלי, אבל הביצוע הכמעט תמים שלו היה באופן מפתיע אחד הביצועים המלהיבים של העונה. שירי תיארה זאת היטב, הוא נראה כאילו הוא נלחם על חייו, וגם אם זה לא בהכרח יוביל אותו עד הגמר, אנחנו מתים לראות עוד ביצועים כאלה. ביצועים שמראים את האופי הייחודי של האמן, שמבטאים עד כמה הוא חייב להיות שם, שבוהקים מאירוויזיוניות טהורה. איננו יודעים אם נוה ישרוד עד השלב האחרון, אבל הרוח שלו חייבת לדבוק במתחרים.

אפשר היה למצוא מעט מן ההתלהבות המדבקת הזו גם במתמודדים אחרים השבוע - בעדן זהר סיון שעברה בקלות מדי וסיקרנה בנוגע להופעותיה בשלב הבא, בשירה צפרי המעניינת שהציגה אופי חזק (וזכתה בסייב מוצדק במיוחד) ואפילו אצל איציק שמלי הנהדר, שכנראה יהווה תחרות קשה בהמשך הדרך. סורי ליאון רוזנברג, אתה תיאלץ להישאר בהזיית האייטיז שלך, לפחות יש לך את פאולה על הבוקר.

ואם כבר אנחנו נוגעים בבעיית היחוד, מבלי לזלזל באלפי המתמודדים ששוב שרו חנן בן ארי, המתמודד שהכי כדאי ללמוד ממנו הוא דווקא אחד שלא הצליח לעבור. לידור סאילו, שעובד עם עופר ניסים, דווקא הציג פוטנציאל מוזיקלי ענק לתחרות שבסופו של דבר נועדה למצוא נציג לאירוויזיון. זה לא שהוא היה צריך לעבור - 51 האחוזים שקיבל הם יצוג די הוגן לאודישן הבינוני שנתן - אבל מבחינה מוזיקלית הוא הציג את המוצר הכי אירוויזיוני עד כה בעונה. המיקס בין מוזיקת פופ לאלקטרוני המסיבתי הוא בדיוק הרכיב שחסר העונה ל"כוכב הבא", ועם קצת מזל הוא אולי יחלחל גם לשאר המתמודדים. או שלפחות ילמדו טיפה מעופר נוה על פרופורמנס שהצליח, מבלי חיג'אבים נוצצים או קול צלול כים, להציל את חייו.