טוב, ילדודס. אלו הימים האחרונים לעונה הכמעט מצוינת הזו - והיה כיף. קיבלנו אינספור תלבושות ביזאריות (מצד כולם), בדיחות אמא (רותם), הופעות אורח מיותרות (שפיטה) ומגוון אדומים במבט קפוא )אתם יודעים ממי), אבל הגיע הזמן לארוז עניינים לברור בין קאדר הזמרים הנהדר שהגיעו עד לשלבים האלה. אבל לפני, באמת הגיע הזמן לפנות שרידים אחרונים של חלומות על "הזייה" ו"הברקה", ולהגיד שלום יפה ללואי עלי. הוא שרד עד רבע הגמר, וזה כשלעצמו מרשים, אבל לואי מעולם לא למד להתאים את עצמו למקום אליו הגיע, והביצוע הזה - שהיה, באותה המידה, יכול לבצע גם באודישן הראשון - הבהיר סופית שהוא יכול להיות "שיחוק", אבל לא מספיק בשנה כזו, שעמוסה בזמרים שבאמת מתאימים למעמד.
מה שמוביל אותנו למועמד נוסף ששווק לנו כיוצא דופן: אוהד שרגאי. אחרי הקול האופראי של קובי מרימי והחייזריוּת של נטע ברזילי, השנה ב"הכוכב הבא" לא היו באמת מתמודדים עם איזה אקט שבליבו ועיקרו מקדש את השונות, ולכן נראה ששרגאי לוהק בתור הדבר הכי קרוב לְשונה. ועם כמה שלא נעים לנו להשחיר אחרי שיר הטוקבקים, בשלב הזה ברור ששרגאי הוא יוצר מוזיקה עם רגישות לפופ מופק היטב עם נגיעת אלקטרו-טראש, ושעצם ההגעה שלו לחצי הגמר היתה מרשימה מאוד. אבל כשעמד לצד שבעת המתמודדים האחרים - שנראו רעננים ממנו ומיוחדים ממנו (למרות הזרבובית) - היה כמעט ברור שהוא יהיה הראשון להגיד שלום. שלום ו"תתביישו", כמובן, כי אנחנו יודעים שהוא אוהב לפרשן.
את הוויתור הכואב הראשון של השלבים המאוחרים, ואולי של העונה כולה, הרגשנו רק אחר כך, כשנפרדנו מילדת הפלא ללי. נדיר שיש מתמודדת שזוכה לתמיכה עקבית מאמדורסקי (שלא נתן לה אפילו אדום אחד העונה!), והיא היתה מתמודדת כמעט בטוחה לגמר, אבל הנטייה שלה לעבר בלדות עוצמתיות בסוף עמדה בעוכרה. בכל פרק רגיל זה אולי היה מצליח (ואכן הצליח), אבל כשביצעה את " Writing's on the Wall" של סם סמית' מול פצצות הפופ החכמות שהתחרו מולה, השופטים נאלצו בכמעט חוסר רצון לתת את הנקודות שלהם לשואו יותר מקיף. אנחנו לא מודאגים בנוגע לללי, הרי עם קול שכזה, דרייב בלתי ניתן לעצירה והביצועים הכמעט חסרי פגם שלה, היא תנחת מהתוכנית לקריירה מבטיחה, אבל את הגמר היא תראה כבר מהגרין רום.
כך קיבלנו לגמר את צמד הצעירות המצוין אלה-לי ועדן אלנה, שתיהן נתנו בו זמנית ביצועים לגמר עם רמיזה קטנה למה שעשוי להפיל אותן. אלנה, למשל, חטפה על הראש עם הביצוע שלה ל"היי שקטה" של ריקי גל, למרות שבכנות ולשם שינוי, אני מרגיש שמשהו עבר מעל לראשם של השופטים בדרך לכבוש את לב הקהל. הביצוע אמנם לא היה מושלם - היא קצת לחצה יותר מדי על הרגש, ופיזרה יותר מדי דרמה - אבל זה ללא ספק לא היה ביצוע של שלושה אדומים. למזלה, שרגאי הוא מלך הדרמה, כך שאת הסיבוב הראשון היא שרדה בקושי. בסיבוב השני, לעומת זאת, כשביצעה את "Listen" של ביונסה, שיר הרבה יותר קרוב לסגנון שלה, היא כבר נתנה ביצוע ראוי לגמר. אם היא רק תכניס עוד קצת הסול שלה לתוך הפופ שלה, היא עוד עשויה לזכות.
מצד שני, מי לא עשוי לזכות נכון לעכשיו? לא זכור גמר כזה צפוף וצמוד, וזה עוד לפני חצי הגמר הבא שכולל ארבעה מתמודדים חזקים. הם, בכל אופן, ינסו לפצח את החידה שהיא אלה-לי. אחרי שטעמה קצת אדומים בשליש האחרון של העונה, אלה-לי חזרה למה שהיא יודעת לעשות הכי טוב, ונתנה הופעות פופ עדכני מהמעלה הראשונה. הביצוע הראשון שלה זיכה אותה בציון נדיר לשלבים האלה, 91 אחוז, ומיידית הפך אותה לפייבוריטית בגמר. דווקא הביצוע שלה ל-"Royals" של לורד הרגיש קצת מקובע, עם עיבוד מאוד דומה למקור ועם מעט מדי מהמגוון הנהדר שהיא יודעת להביא לבמה, אבל קשה לקרוא לביצוע כזה מדויק חלש. זה אולי לא יספיק לה לגמר, אבל ברור לכולנו שביום שלישי היא כבר תביא את התותחים הכבדים.