לרומאים היו את קרבות הגלדיאטורים, לאנגלים היו קרבות אבירים ולנו יש את הדו קרבים של הכוכב הבא. ובקיצור: חצי הגמר הראשון של הכוכב סיפק קרבות מצוינים במיוחד, בין ארבעה מתמודדים חזקים במיוחד - כתריה, טאי, דניאל ולהקת שלווה. אחד נשלח הישר לגמר, אחר נזרק לאריות. השאר יאלצו להיכנס שוב לזירה ולהילחם. קרב מבדר לכולם.
הקרב הראשון הציג מאזן כוחות לא שוויוני: מצד אחד - כיתריה, אלופת הסול הבלתי מעורערת שנתנה אודישן מהפנט עוד בתכנית הראשונה ומאז היא רק משתפרת, ומהצד השני - טאי, נסיכת האינדי-פופ המהורהרת, שלאורך העונה נאבקה באיזון שבין מה שהיא רוצה להביא לבמה למה שהיא מרגישה מחויבת להביא. כצפוי, כיתריה לקחה את ההזדמנות בשתי ידיים ונתנה ביצוע מדויק ומקפיץ שזיכה אותה ב-88 אחוזים ראויים, כמות מרשימה של קולות בשלב הזה.
לטאי המסכנה, שמבצעת בפעם המי יודע כמה שיר של סיה, לא היה הרבה סיכוי. הביצוע שלה היה מוצלח, אבל השופטים סוף סוף התיישבו בדעתם שמה שזה לא יהיה - זה לא יהיה באירוויזיון. אלו היו חמישה אדומים של "די, מיצינו את הקטע". חמשת האדומים האלה גם הובילו אותה להישלח הביתה, ועצוב היה לראות את טאי הצעירה מנפנפת את הפסיקה הנכונה של השופטים ("את נמצאת במין חיפוש מתמשך") ובוחרת להאמין דווקא למחמאות של אסי ("אני לא חושב שאת מחפשת, אני חושב שמצאת"). אמן שמוותר על הזכות לחפש מוותר על התקדמות שטאי עוד צריכה לעשות, לא בדרך לאירוויזיון - אלא בדרך לטאי.
גם הקרב בין דניאל ברזילי ללהקת שלווה לא היה כוחות. נו, איך הולך הפתגם הישן? "כל מי שתשים מולו את שלווה - שלווה תנצח". אה רגע, זה אמדורסקי אמר. גם ביצוע מנומנם יחסית ל-"True Colors" של סינדי לאופר הספיק להם כדי לעקוף את הביצוע היותר מנומנם של ברזילי, שניקה את "כשאחר" של אייל גולן מכל מאפיין מעניין, רק כדי לשכוח לשפוך לתוכו תוכן. ברזילי קיבל ביקורת חדה ומדויקת, לא רק מהקהל שהעניק לו 30 אחוזים בלבד, אלא גם מהשופטים. באמת אין שום הבדל בין נער ארץ-ישראל-הרדומה שראינו באודישן הראשון ובין הביצוע של היום, וברזילי יצטרך לעשות משהו באמת יוצא דופן אם הוא רוצה להתקדם לגמר בהזדמנות הבאה (והאחרונה) שלו. אנע עארף, שינסה לשיר את "באסה סבבה" של נטע.
דו קרב הענקים בין כתריה ושלווה היה מהמצמררים של העונה. כתבנו כאן רבות בעבר על כך שלדעתנו הסגנון המוזיקלי הרך של שלווה לא מתאים לאירוויזיון, ואכן היה משהו מעט אבסורדי כששירי שואלת "אז מה בחרתם לשיר ברגע הכל כך חשוב ומותח הזה?" ובתגובה היא נענית "פזמון ליקינטון". שיר ערש, אלא מה? הביצוע אכן היה נוגע, והגוונים ההודים שנוספו לו בהחלט הרימו, אבל אפשר לתמצת את חוסר ההתאמה של שלווה לאירוויזיון בעזרת מה שהיתה אמורה להיות מחמאה מרותם, אך דווקא חשפה את הבלוף במערומיו: "הלהקה הזאת, באירוויזיון, עם ביצוע כזה - העולם לא יבין מה קרה". נכון, העולם באמת לא יבין מה לעזאזל קרה.
לעומתם, כיתריה נתנה ביצוע אירוויזיוני לשיר אירוויזיוני של מתמודדת האירוויזיון שירי מימון, שבמקרה גם שופטת את הביצוע. כבר ראינו במהלך העונה מתחרים נופלים בפח של להופיע עם שיר של אחד השופטים, וכושלים, אבל הביצוע של כיתריה היה פשוט מושלם. זה שיר מופלא, ומאוד קשה לעמוד ברף של זמרת כמו שירי מימון, אבל כיתריה התעלתה ונתנה את כולה בביצוע פנטסטי, יותר מראוי לאירוויזיון. דווקא העובדה שהעיבוד נשאר כמעט זהה למקור נתנה לכיתריה להוכיח את טביעת האצבע הייחודית שלה, ואת השליטה הווקאלית שלה. אפילו מימון התפעמה מהאופן בו כיתריה קלעה בול. הקהל הכריע ושלח את שלווה ישירות לגמר ואת כתריה להמשיך להתחרות על המקום שלה מול המתמודדים שיפלו בגמר, ומול חזרתו הצפויה של קובי מרימי (ומתחרה נוסף, שאובייסלי פחות חשוב). היי, הכל בסדר, אין מה לדאוג - כיתריה ושלווה עוד יפגשו בגמר.