וואן טריק פוני

אם מישהו תהה כמה מהר טריק תסריטאי מגניב יכול להפוך לממוחזר ומעצבן, הפרק החמישי של של "שלג צח" (ימי א' ב-22:00, yes Oh) סיפק תשובה מעמיקה למדי בנושא. רק בפרק הקודם התלהבתי כאחרון הטינאייג'רים מכך שיוצרי הסדרה בחרו לדלג על ההתנקשות באנריקה כדי לבנות מתח סביב האירועים הטראומטיים שהתרחשו בניסיון הרצח. האם יוצרי הסדרה אמרו "הידד, עשינו משהו מגניב, בואו נמצא משהו מוצלח אחר לפרק הבא"? לא!

למרבה הצער, זה היה בדיוק אותו טריק של "פתיחת הפרק לאחר אירוע טראומטי שלא הוקרן לצופים", והפעם זה גם היה מקרה קלאסי של "הרצחת וגם ירשת": לא מספיק שאתם תוקעים לנו עלילת פילר מגוחכת שבה טדי צריך לתקן מטוס, אתם לא מראים לנו את התאונה?! אם בפרק הקודם החסרת הרצח בנתה מתח מעניין סביב הדינמיקה במשולש הקרטל של אוסו-לוסיה-פדרו, כאן החסרת נחיתת האונס היא בעיקר הוצאת הקטע המעניין היחידי מקו העלילה המיותר הזה. עם יד על הלב, מאבק הישרדותם של טדי ואלחנדרו במדבר לא שינה את יחסיהם באופן מעניין, לא בנה כל מתח (מישהו חשד באמת שמשהו רע יקרה למי מן השניים?)  ובעיקר – הותיר טעם מר של אכזבה, אחרי שבפרק הקודם טדי אשכרה הוכיח שעם אנשים מסוימים (נגיד, מורדים בניקרגואה) הוא יכול אשכרה להתפתח כדמות. ייתכן שזה פשוט כי הוא פחות מעצבן בספרדית.

במקביל, במסגרת פינתנו החדשה "אני מנבא את עלילת הסדרה מבלי שהצצתי בפרקים הבאים, נשבע באמא שלי" – נבואת שובו של פרנקי לעולם הפשע משבוע שעבר התגשמה, לפחות חלקית. נדרשו 40 דקות (ופחות מיום בתוך עלילת הסדרה) כדי שנאומי ה"צא לעבוד" של סיסי סיינט, אמא של פרנקי, יביאו אותו להחלטה לשוב ולפשוע במלוא המרץ. טוב, לא בדיוק. ישנו גם העניין הזה שאחרי שפרנקי טעם מעולם הפשע בכך שחטף מכות רצח, מכר קוקאין וכמעט רצח מישהו – המפגש המחודש עם כוחות הביטחון שחושפים שרירים מול המשפחה שלו, לא מותיר אותו אדיש. להזכירכם, מדובר בילד שבפיילוט רץ והלשין למוכר אוטו גלידה שילדים גונבים לו כסף. מפה ועד להזמין שוטרים להכיר מקרוב את האשכים שלו זו חתיכת התקדמות עבור פרנקי.

אבל אם נניח שנייה בצד את ההחלטה המובנת של מיסטר סיינט לחזור ולסחור בלבן הלבן הזה (עדיף על לעבוד בפיצוציה פלוס הילד מתגעגע לריגושים פלוס אם פרנקי בחוץ – הלכה הסדרה), יש כמה סימני שאלה סביב האופן בו הוא בוחר לעשות זאת: קודם כל, את מי אתה לעזאזל לוקח כפרטנרים עסקיים? מילא ליאון, הילד והטייפ דאבל-קאסט, שהצליח לחסל את קארבל ובכך להוכיח שהוא מפצה על הטמטום שלו בחוסר-מוסריות-שימושי, אבל קווין?! רק השבוע גילינו איך קוראים לו, ולא ראינו אותו מאז הפיילוט! כמו כן, האדם היחיד שמביע חיבה כלפי קווין וליאון הוא אבא של פרנקי,  ואלוהים יודע שהבחירות שהוא עשה בחיים לא מראות על שיקול דעת נבון במיוחד! מה שכן, עם כל ניסיון החיים שלו, האיש מבין בעבריינים. אין לדעת.

בגזרה המקסיקנית, אחרי הרימייק המצליח שנעשה ל"כלבי אשמורת", השבוע העלו חברי-הקרטל את האינטרפרטציה הייחודית שלהם ל"פגוש את ההורים". את התפקיד של בן סטילר מגלם אוסו, שמובא על ידי פדרו כצאן לטבח לפגוש את רמירו, הגרסה המקסיקנית של רוברט דה-נירו. כן, זה התחרז בכוונה, תתבעו אותי. הגעתו של אוסו למשפחת הקרטל מתגלה כצעד נבון בעקיפין על ידי פדרו, שגורם לכך שאם אי פעם מישהו יחשוד שאנריקה לא היה הבוגד, העיניים יופנו אל הבריון החדש ולא אל בנו של ראש הקרטל. כמו כן, סופסוף מישהו מבחין במתח המיני בין אוסו ללוסיה! לרוע המזל, זהו רמירו, מה שמעלה חשש רציני לרימייק ל"רומיאו ויוליה" בשבוע הבא: הוא היה מתאגרף ממשפחת עוני, היא הייתה נסיכה לשושלת של רוצחים, ויחדיו – זהו סיפורה של אהבה בלתי אפשרית – ואינצ'ילדה. המון המון אינצ'ילדה.

נקודת האור המרכזית של הפרק הופיעה בהעלאת המתיחויות הקטנות בסיר של משפחת סיינט לכדי רתיחה שנמנעה רק בזכות השוטרים שהתפרצו לחגיגות יום העצמאות (פרנקי רוצה להיות עצמאי ולא נותנים לו, הבנתם?! טוב, כבר אמרנו שהסימבוליזם בסדרה הזאת לא עדין במיוחד). רגע לפני בוא המשטרה, ראינו איך הדוד ג'רום והדודה לואי לא שוכחים מעיסוקיו של האחיין שלהם (וחרדים לו), את תחילת התקרבותו המחודשת של אבא של פרנקי למעגל המשפחתי (סיסי תרצח אותו), ואיך כל העיניים מופנות אל הבן האהוב שלא לגמרי מתנהג כמו עצמו. כשפרנקי יחזור לעולם הפשע, משפחתו כבר לא תהיה עיוורת כפי שהייתה עד כה – וזה עלול להיות מותח לאללה.

בקטנה לסיום:  מחקרים סטטיסטיים מוכיחים – עכשיו, יותר מתמיד – פרקים בלי אלון אבוטבול הם פשוט פחות טובים. במיוחד אם אלחנדרו, דמות-המשנה הכיפית האחרת, שוכב מחוסר הכרה 70% מהזמן, בזמן שפרנקי בדיוק בהפסקה מחיי הפשע. יש לנו שלוש עלילות, אלוהים, לפחות שאחת תהיה מעניינת!