"יש שלושה יהלומים גדולים שתקבל בחיים האלה", נואם ניז, חברו של הדוד ג'רום, לפרנקי. "הראשון הוא כל מה שאמא שלך תאמר לך, השני הוא כל מה שהרחובות האלו ילמדו אותך, והשלישי – הוא מה שהעתיד שלך צופן. ורק על האחרון מבין השלושה יש לך שליטה כלשהי". וכשחושבים על זה, מה שניז למעשה מנסה לומר לפרנקי בדרכו הפיוטית, הוא: "באמא שלך, ילד, אל תהיה דביל". פרנקי שומע את הדברים ברוב קשב, ולאחר שהוא מקנה לעניין מחשבה רבה, הוא משיב: "אם אני לא אהיה דביל, לא תהיה סדרה. עכשיו זוז לי מהדרך, זקן מעאפן, אתה מפריע לי להירצח על ידי כנופיה". לא באמת, אבל סוג של.
הפרק השישי של "שלג צח" (ימי א' ב-22:00, yes Oh) התעכב רבות על הטעויות שפרנקי עושה בעוד הוא מסרב להקשיב לעצותיהם של סוחרי הסמים המבוגרים ממנו. שגיאה גדולה אחת קשורה לחוק השני שמציע לו ניז: יש דברים שרק הרחוב מלמד. נגיד, אם אתה מחליט לנקום בסוחר סמים בשם לני ששדד אותך ולשכור בריון שיפרק אותו במכות, ואז הכל מסתבך כשהבריון מחליט לאנוס את אותו לני האומלל – כדאי שתצא מההלם מהר, ותתקע שני כדורים בראש של לני. אכזרי? נכון. מזעזע? בוודאי. אבל אם פרנקי או ליאון היו מוודאים-הריגה בפרק השלישי, לפחות היינו יודעים בוודאות שלני לא יחזור לרדוף אותם!!!
וכך, בשלב מוקדם של הפרק, אנו מגלים כי המאבק בין העבריינים הקטנים של השכונה רחוק מלהסתיים. לני ושותפו ריי-ריי זוממים על נקמה רצחנית (זה רק אני או שלני קצת יותר מדי קול לגבי העובדה שהוא כמעט מת תוך כדי אונס?), פרנקי מגלה כי החשש שהועלה כאן בשבוע שעבר נכון לחלוטין: ליאון וקווין הם השותפים העסקיים הגרועים ביותר אי פעם. יש סיבה לכך שבנאומו של ניז פרנקי התבקש להאזין לדבריה של אמו, ולא לשטויות של אביו, שהמליץ לו ללכת עם חברי ילדותו האינפנטיליים. קווין וליאון חוגגים את יומם הראשון במקצוע בכך שהם מסניפים את הקוק של עצמם, מפזרים שטרות בכל מקום, מספרים לבחורה הראשונה שהם פוגשים שהם עמוק בעסקי הסמים, ובנוסף לכל עושים לפרנקי בושות ליד קלודיה. רגע, מה? פרנקי חזר לסחור עם קלודיה? אותה קלודיה שהסגירה אותו ללני וריי-ריי מלכתחילה?! ואז הולך לבדו, לא-חמוש, לפגוש את הקרטל?! רק תסריטאי מיומן במיוחד (או חפיפניק במיוחד) יצליח לסגור את העונה הזאת מבלי שפרנקי ימות ברחוב.
מי שמתגייס בפרק הזה למניעת מותו בטרם-עת של הגיבור הוא אוסו, אשר בפעם המי-יודע-כמה זוכה בפרס "הדמות המצטיינת של הפרק". לא רק שהוא מציל את פרנקי מבריונים חמומי-מוח ("היי, אתם לא יכולים להרוג אותו! הוא המעריץ היחיד שלי!"), הוא גם נוקם את כבודה של לוסיה, שמוטרדת על ידי בהמה מבחילה העונה לכינוי "ממו". יש לציין שלוסיה יודעת לכסח אנשים יפה מאד בעצמה, אבל כשחמור מטריד אותך מינית לקול צחוקיהם של 20 חברי כנופיה – קצת קשה להיות באד-אס. אבל אוסו לא פראייר, והוא מפרק את ממו לחתיכות, ומרוויח עוד מניות אצל לוסיה שכבר נמצאת על הגבול של לרצוח את בן-דודה האידיוט פדרו. ומעולם לא ציפינו יותר לרצח בתוך המשפחה.
היופי שטמון בדמותו של אוסו הוא שלמרות שברוב הפרקים קו העלילה שלה מעפן, אוסו עצמו שובה-לב מסיבה פשוטה: הוא מקסיקני אולד-סקול מצד אחד, עם כבוד עתיק שלא ניתן להתפשר עליו, אך מצד שני יש לו לב גדול, הוא לא שמרן ויש לו סבלנות מדהימה, מהסוג שלא היית מצפה למצוא אצל מתאבקים. גם אם "הבריון עם לב הזהב" זו קלישאה מהגיהינום, אוסו מצליח מדי פרק לעשות מהלך מספיק חמוד, או אצילי, כדי שנסלח לכותבים על כך (ועוד לא שכחנו לו כיצד הציל זוג הומואים, בעודו מסביר לפדרו שלהרוג אותם "פשוט מרגיש לא בסדר". מכירים עוד מתנקש טלוויזיוני עם כזאת חיבה לשוויון זכויות? גם אני לא!).
כמו כן, במסגרת פינתנו "טדי בורח מבשורה", סוכן ה-CIA האמביוולנטי ביקום מתמודד עם הידיעה אותה מדחיק מתחילת העונה: אלחנדרו הוא רוצח. לא רק לוחם חופש הירואי, אלא רוצח מהסוג הנלוז, שמחסל שתי בחורות שהיו עדות-ראייה למוות ממנת-יתר, ומבלי למצמץ. מהלך זה מציב אותנו בעמדה מבלבלת: עד כה אלחנדרו היה הצד המוצלח של הצמד הזה, ועכשיו עלינו לבחור – האם להמשיך לצדד בדמות היותר-מעניינת-והפחות-מטומטמת, או שאולי האכזריות של אלחנדרו כל כך איומה שזה כבר לא מגניב יותר? נדמה כי חברתה של אחת הנרצחות, אשר יוצאת למסע חיפושים אחריה, עלולה להכריע את הכף לטובת טדי. וזהו עולם אפל ומבלבל מאד אם אחרי חצי-עונה של סלידה נתחיל לעודד את טדי. ברררר.
בקטנה לסיום: זה רק עניין של זמן עד שלני וריי-ריי יכסחו את פרנקי וחבריו. אפשר בבקשה שעל הדרך הם יגלחו את האפרו של ליאון? יש משהו נורא מעצבן בשיער שלו. תודה וסליחה.
TVbee בפייסבוק