פרקים 2 ו-3 של המטבח המנצח סימנו שינוי כיוון שאולי יאפיין את המשך העונה: אחרי שבפרק הראשון רק התוודענו לפורמט, לזוגות ולשופטים החדשים (הלוואי וכל שופטי הריאליטי תמיד יהיו עניינים כמו רותי ברודו, בכל סוג של ריאליטי) בפרקים האחרונים הגיע עניין חדש: אסטרטגיה. מכיוון שגם הזוגות מעניקים ניקוד ובעצם קובעים את גורל החברים שלהם, ניכר היה שהזוגות כולם גיבשו אסטרטגיה ושקלנו פירגונים, כי למה לחזק מישהו שיתחרה מולך?
בפרק השני התוודענו למערכת היחסים של לבנה וחי ממושב כפר אחים, שספק אם קיים בווייז. העובדה שמדובר בזוג עם הפרש גילאים מכובד, דודה ואחיין, תרמה לכך שכל אחד משך לכיוון אחר: לבנה מבשלת אוכל נשמה מרוקאי אותנטי, וחי… חי מכין סורבה כוסברה ושם אותו במגדלים מעל הצלחת. אח, הנוער של היום.
את ההשראה לארוחה הם לקחו, לטענתם, מארמון מרוקאי, כי ארמונות במרוקו, כידוע, נראים כמו אולמות אירועים, עם שפע וילונות, עמדת פירות יבשים ונרות מוזהבים ממקס סטוק. מצד שני, אי אפשר באמת לעצב ארמון בשעתיים, כך שבמסגרת הזמן שהיה להם מדובר בטרנספורמציה לא רעה בכלל, שהייתה אמורה להמשיך את הקו של האוכל. אגב, למי שחיפש את חיים כהן האמפתי של מאסטר שף, אז מצאנו אותו: לבנה לקחה כל כך קשה את הביקורת על המנה הראשונה, סלסלת קדאיף וקציצות דגים, מה שגרם לחיים לעשות את "החיים כהן" – ולהציע לה כוס מים וכתף חמה. וולקאם בק כמו שאומרים.
למזלו של הזוג, המנה העיקרית הייתה הרבה יותר טובה, טובה כמעט כמו מטבעות הלשון החדשים שזכינו בהם בזמן הכנתה: "זה בסדר שלא כל המנות באותו גודל, ככה רואים שזו עבודת יד", וכמובן "מי זה נפוליאון? אני מכיר רק גבינת נפוליאון". הקינוח, ז'אבן ועוגיות יויו מרוקאיות, היה מתוק בקטע לא אכיל, וחי ולבנה קיבל 67 נקודות ובכך הפסידו למוטי ורונן שבתכל'ס היו פחות טובים מהם. אסטרטגיה כבר אמרנו?
בפרק השלישי חי ולבנה הגיעו עם מטרה אחת: לנקום. המתחרות שזכו לארח בפרק היו ללי ושמרית, שתי חברות טובות שגילו את חדוות הבישול ולמרות הווייב הצפונבוני שלהן, סומנו על ידינו כנשמות הטובות מבין המתחרים. גם הן, כמו חי ולבנה, שמו את כל הז'יטונים על חוויית העיצוב והאירוח. הקונספט: הכלאה של בר יין ומשפטי מוטיבציה. העיצוב היה לא רע, אבל מה הקטע עם אווירת הקואוצ'ינג? רק היה חסר לנו "תחשוב טוב יהיה טוב". אבל אז הבנו: משפטי המוטיבציה היו רק התירוץ כדי להציף קצת סיפורים אישיים מצד המתמודדים. ראוי לציין, לחיוב, שכמות הדמעות פר פרק נמוכה משמעותית מהמצופה, ויש מצב שאנחנו צריכים להודות לרותי ברודו על זה.
עצרו הכל: חיים כהן מעולם לא אכל קוקילידה! אז מה הוא עשה כל הזמן הזה, במקום לטמון יד עמוק למקרר הגלידות ולחפש קוקילדה עד אובדן תחושה באצבעות? בואו ניתן לנתון הזה לצוף טיפה בראש כי באמת שלא בטוח שהוא יכול לשפוט בתחרויות אוכל בטלוויזיה יותר. ישראל 2018, קווים מזעזעים לדמותה. מהלך מעניין שהתחיל בפרק הקודם והמשיך גם בפרק 3 היה נטיית השופטים לקחת את רגעי השפל והחרדה שבהכנת המנות – ולהדגים בעזרתם את הלחץ שמוכר לכל מי שעוסק בבישול באופן מקצועי. סבבה, זה אולי הרגיע את המתמודדים לדקה, אבל לנו זה הרגיש כמו טקסט מתוך סדנה לגמילה מבישול. "אל תיכנסו לזה, היינו שם בעצמנו ונפלנו חזק, זה מדרון חלקלק, זה לא שווה את זה".
בסוף הארוחה, ללי ושמרית קיבלו את הציון הכי נמוך עד כה: 65 נקודות על ארוחה נחמדה בסך הכל. כנראה שהעובדה כי כמה מהזוגות הגיעו בתחושת נקמה עשתה את שלה, ויהיה מעניין לראות אם הזוגות הבאים ימשיכו את המגמה.