אני מרשה לעצמי לנחש שבלא מעט בתים בישראל נשמעה צעקת שמחה אדירה ביום חמישי האחרון אחרי ההדחה (הדי מפתיעה יש לומר) של אופיר וספיר. בכל זאת, כולנו יודעים שאין שמחה כמו שמחה לאיד, ואין כיף כמו לראות מישהו שלא הפסיק לבקר, לשחוט, וכן, לפעמים גם להתקטנן על כלום - כשהוא מגלה פתאום שהמגדלים שהוא בנה בראש מתפוררים כמו בצק פאי שנכשל.
אני מודה שגם אני התחלתי את השבוע הראשון של "המטבח המנצח" עם קושי אמיתי לעכל את אופיר, ולא הבנתי איך היא מרשה לעצמה ערב אחרי ערב לבקר את שאר המתמודדים בכזאת אגרסיביות כשהיא יודעת שהמקום שלה בשלב הבא תלוי בעיקר בהם. אבל אז היא התקלפה, שכבה אחרי שכבה, הציגה צדדים אנושיים ומרגשים, והפכה את ההדחה שלה ושל ספיר לרגע שלא כל כך ידעתי איך להתמודד איתו. הצדק נעשה, זה נכון, אבל הצדק - פנים רבות לו.
פן נוסף הוא כמובן ספיר. שבאמת היה מדהים לראות איך היא הכילה את אופיר, שתקה כשהיא דיברה ואספה אותה כשהיא נשברה. חמשת פרקי השבוע אולי הציגו את אופיר כצד החזק יותר בזוגיות הקולינרית שכשלה, אבל לא צריך להיות גאון רגשי כדי להבין שהיסודות האמיתיים של הבניין הזוגי הזה היו ספיר. חבל שזה נגמר כל כך מהר כי כישרון היה שם, זה ברור, אבל הבעיה בסוף הייתה שמעל הכישרון היה הרצון של אופיר להוכיח קצת יותר מדי.
שבוע הבכורה של התכנית התחיל בהילוך נמוך אצל דניאל ונדב שכנראה לא משנה מה תגיש להם, בין אם זה מוח בסופגנייה או גלידה בפריקסה - תמיד הכל טוב אצלם. נדב יסיים מהצלחת ודניאל תפנק בנשיקה. בלי שום ביקורת אמיתית, בלי לחשוף שיניים, ותמיד עם חיוך. אני מניח שהציון הגבוה שקיבלו כבר בפרק הראשון שחרר אצלם כל לחץ, והקיטשיות ביחסים ביניהם גלשה גם לשולחן ולביקורות. דניאל ונדב הם הזוג שכל זוג אחר היה רוצה איתו בשבוע התחרות, וזה ממש לא משהו שנאמר לזכותם. כרגע הם עברו שלב - אבל אין ספק שכל הלאבי-דאבי הזה לא יעזור להם בסיבוב הבא.
אחריהם (ואחרי אבישג ומרטין, נגיע אליהן בהמשך) הגיעו מארק ואלכס, מי שסימנתי כאן כבר אחרי הפרק הראשון בתור הזוג המסקרן של הסיבוב ואולי של העונה כולה. הטוקבקים לא ריחמו עליי, וחשבו שסימנתי אותם מסיבה אחרת לגמרי. אבל, וזה חתיכת אבל, אז הגיע הפרק איתם שחשף זוגיות חזקה ויציבה, ובעיקר המון הבנה קולינרית, כזו שספיר הייתה שמחה לנופף בה, אבל הפעם היא הגיעה עם הגב של מארק והניסיון שלו במטבח, והכישורים המקצועיים של אלכס (כזכור אח פסיכיאטרי במקצועו) שידע לאסוף את מארק אחרי המנה העיקרית (רולדת הסטייק שכשלה) והוכיח שלפסיכיאטריה ומטבח יש חוט מקשר ובלתי נראה.
אגב, משבר המנה העיקרית הוא משהו שליווה כמעט את כל הזוגות השבוע, ומיטיבי הלכת יזכרו שגם בעונה הקודמת זה נראה כך ברוב הבתים. כולם רוצים להפגיז, להרשים, להגזים, ולא לוקחים בחשבון את הזמן שיש להם ועדיין שיכורים לרוב מאדי המחמאות על המנה הראשונה. אבל אז מגיע הקרייסס. משבר המנה העיקרית ליווה ומלווה את כולם, ורק מי שבאמת מצליח להתעלות מעליו ראוי להיות כאן. אז אם אתם זוג שחושב כבר על העונה הבאה והגיש טופס מועמדות - זה הסוד בדרך למעלה - המנה העיקרית. הכל מתחבא שם. הבחירה, התזמון, והריכוז. הפסדתם שם? הכל, כנראה, יהפוך למסובך הרבה יותר.
אם כבר משבר המנה העיקרית, זה בדיוק הזמן לדבר על עדיאל ושלומי. המקום הראשון, הזוג המפתיע, והחובבנים שלא האמינו בעצמם שייכבשו את ראש הטבלה ובצורה כל כך מרשימה. אחרי הביקורת הקשה שקיבלו על הפריקסה שהגישו לראשונה, ואחרי שנראה היה שעדיאל תולה את הסינר עוד לפני הקינוח, השניים הגיעו למנה העיקרית כשצד אחד מלא אש בעיניים והצד השני השתין למדורה. עדיאל הייתה גמורה, כבויה, אבל שלומי ידע להרים אותה בצורה מעוררת השראה ובמקביל תקתק לוקוס מהאגדות שהציל להם את המנה העיקרית. יש מטבח מנצח, ויש זוג מנצח, ועדיאל ושלומי בהחלט ראויים לשני התארים האלה.
אני רוצה להתעכב רגע על שלומי. המנוע השקט של הזוגיות והכוכב האמיתי של השבוע הראשון. פעמיים הוא הביא אותי השבוע לדמעות - גם בפעם ההיא כשדיבר על היציאה מהארון של עדיאל, וגם אחרי ששיתף על הילדות שעבר והקשר הלא קיים שלו עם אבא שלו. הסוד של התכנית הזאת, הרבה מעבר לאוכל שמוגש בה, הוא מה שקורה מסביב לשולחן: השיחות, הווידויים, הצחוקים והאמת. תרבות אוכל אמיתית היא מעבר למזון וקשורה הרבה לאירוח ואופי, לשיחות ופתיחות, ומי שהוכיח את זה יותר מכולם השבוע היה שלומי. הוא היה ענייני ומעניין, תומך ומחבק, מבקר בטעם וגבר שבקלות צפוי להפוך בשבועות הקרובים לאחד הגברים הנחשקים בישראל. תזכרו איפה קראתם את זה קודם.
ולא נסיים, כמובן, בלי אבישג ומרטין. מי שכבר אחרי האירוח אצלן תפסו את עמדת האנדרדוג והגיעו לכל מסעדה מחדש עם ציפורניים שלופות וחיוכים מזוייפים. אני אוהב אותן, באמת, אבל לרגע לא חשבתי שהן ישרדו את זה. אתם יודעים מה? לדעתי אפילו הן לא חשבו שיצליחו לשרוד את השבוע הזה והיו בטוחות (הרבה לפני שהגיעו למסעדה של אופיר וספיר) שהן בדרך הביתה. למזלן זה לא קרה, ובדקה ה-91, לא ברור עדיין איך, הן ניצחו ונשארו. האם זה יספיק להן לשלבים הבאים? קשה לי להאמין – אבל בינתיים טוב שהן כאן. בעיקר אחרי "פרנת הכבש" החלומית שהגישו לעיקרית ואני מפנטז עליה כבר שבוע ימים (מרטין, אם את קוראת את זה, המייל שלי כאן. הזמנה תתקבל בברכה).
כאמור, ההדחה של אופיר וספיר הייתה מפתיעה - אבל לגמרי במקום. הדחה שהיא שיעור לכל מי שרוצה לעסוק באוכל ובאירוח. אתה יכול לבשל לא רע, אתה יכול לעצב מקום הכי פיין והכי מזמין לדיינינג - אבל בסוף, מאחורי הידיים שמבשלות חייבת לבוא אנושיות ואופי נוח ולא מתנשא. כזה שיזמין פנימה באמת את מי שבישלת לו. בסוף, וזו המסקנה הכי גדולה אחרי הסבב הראשון של התכנית - התבלין הכי חשוב במטבח הוא מי שמבשל, מזמין ומארח, וגם המנה הכי טובה בעולם לא תרד חלק בגרון אם מי שהכין אותה תקוע שם כמו עצם.