עונת העשור של "מאסטר שף" הגיעה לסיומה, זהו זה. שלושת הפיינליסטים המוכשרים והיצירתיים – יניב, הלל ומיכל - הגיחו לחיינו באודישנים חזקים ומוצלחים, עברו עונה שלמה של אתגרים, הפתעות והתפתחות מטאורית. עכשיו, אחרי ארבעה חודשים וחצי, הם הגיעו לקו הסיום החגיגי – במעמד של משפחותיהם, העמיתים מהעונה הנוכחית ואפילו בוגרי עונות קודמות של התוכנית, כשהאולפן התמלא בשולחנות ארוכים עם עשרות פרצופים מוכרים של זוכים, סגנים וכוכבי התוכנית מכל הזמנים.
המשימה הראשונה שקיבלו מתמודדי הגמר היא משימת מאסטר שף קלאסית: זיכרון ילדות. הפיינליסטים רצו למזווה להצטייד בחומרים, הלל אפילו הספיק לנשנש על הדרך עגבניות שרי, ובלי לבזבז זמן יקר הם החלו לעמול על המנות: יניב על מנת "קובה ציפורים", מיכל על טייק אוף משל עצמה למנה של סבתא שלה - גזרים ממולאים - והלל על מלאווח שחיתות. בינתיים, השופטים, כשהם מגונדרים מאי פעם, מעלים זיכרונות מתוקים; המצלמה עוברת גם בין המשפחות של המתמודדים, שאפילו מקבלים טעימות. אמא של מיכל מכריזה על "אורגזמה קולינרית".
בזמן שהמנות נטעמות על ידי השופטים, המתמודדים כבר עוברים לטירוף של המשימה הבאה: מנה בהשראת מנה שהוגשה באחת מהעונות הקודמות, לבחירתם. זו גם המנה שתכריע מי השניים שיעלו לדו קרב האחרון, ומי יסיים את התחרות במקום השלישי. לצערם של הפיינליסטים, הם לא שומעים את התגובות הנלהבות מהמנות הראשונות שהכינו: המלאווחים הקטנים של הלל, ובעיקר רסק העגבניות המשובץ שמלווה אותם, זוכים לתשבחות; המנה של מיכל מוגדרת כמנה הכי טובה שלה העונה; הקובה דלעת של יניב מקסים את השופטים. תוך כדי עבודה, מתקבלים הציונים: מיכל ויניב נמצאים בתיקו עם 47 נקודות מתוך 50, והלל מעט מאחוריהם עם 44 נקודות.
אבל בשלב הזה הכל עוד יכול להשתנות. במשימת הגמר השניה, יניב הולך על איתיאלה כמקור השראה ומכין טרטר פילה בקר, ועל הדרך חושף את הטיפ שלו לקילוף יותר יעיל וזריז של שיני שום: לנענע את השיניים היטב בסיר וסגור, עד שהקליפה נפרדת כך שקל מאוד לחלץ את ליבת השום. אהבנו. אפילו בפרק האחרון לעונה, יש מה ללמוד מהבשלנים הביתיים המנוסים והמשוכללים.
הלל, למרות האכזבה על מיקומו בתחתית הטבלה, מכין גרסה משלו לקובנייה של נוף, וכמובן - בורר גרגרי סומאק טרי לטובת הקרקר שלו. מיכל, מצידה, מכינה קציצות טופו ברוטב קארי בהשראת תאיר. אין ספק שמדובר שהבחירה להכין קציצות – ועוד כאלה שעשויות מטופו – זו בחירה משונה מאוד למנת גמר, וכנראה גם זו שהכשילה את מיכל. גם אם הטעמים עצמם היו מעולים, יש גבול ליכולתה של מנה כזו ביתית לעלף את השופטים במעמד כזה חגיגי.
מיכל אכן לא הצליחה לטשטש את הטעם המר של המנה, וגם קציצות הטופו לא היו אהובות על כל השופטים. בסך הכל, החריימה שלה לא היה מספיק טוב, וגם מנת הגזרים הכמעט-מושלמת לא הצליחה להבטיח לה מקום בטופ-טו. היא סיימה את דרכה ב"מאסטר שף" במקום השלישי והמכובד, ומיכל השופטת הכריזה עליה בתור הקלף הפרוע של העונה, בקטע הכי טוב שאפשר. אחרי המחמאות על המנה הראשונה שהכינה מיכל, זאת פרידה שעושה כיווצ'וץ' בלב (ובמיוחד למראה הבאסה על פניו של נח, הבן החמוד שלה). אבל הקצב כל כך מהיר, שאין זמן להתאבל. חייבים להתחיל לשרוף עצים אם אתה הלל, ולטגן לחוח אם אתה יניב.
זו באמת הישורת האחרונה: הגברים המשיכו הלאה להכין מנה איקונית, מנת הגמר, שתכריע מי מהם יקבל את התואר הנחשק. העמדה של הלל כאוטית, פראית, סוערת, עולה ממנה עשן, נפרסות שם פטריות שמנמנות, תועפות חמאה נמרחת על ירקות מעושנים, ואם כל זה לא מספיק זועק "הלל" - הוא גם מרכיב את המנה בתוך אבן שסיתת בעצמו. אצל יניב יש בעיקר רעשי טיגון. הוא מרוכז, מכונס, ושניהם מרוגשים לאללה.
קיבלנו את המאסטר שף הכי צפוי שיש. וכמה שזה טעים
רגע האמת מתקרב, צלצול הפעמון נשמע באולפן ואחרי רגעים מותחים של הפסקת פרסומות נדרשת, המנות מוגשות לכלל הטועמים כמו גם לשופטים: "חתיכה מההר" של הלל – קרם גדילנים, פטריות צלויות, פטריות מדורה, אספרגוס ושומר חלוטים וצלויים לצד קרקר פחם; והמנה של יניב, "שוויה ירושלמית" – מעורב תימני (תיבול חוויאג', כמון וזרעי כוסברה) על לחוח, מיונז אסייתי, חילבה, ביצת עין וסלט בזיליקום תאילנדי, נענע, כוסברה ובצל מוחמץ, וגם קריספי שאלוט. המטבח התימני והמטבח האסייתי, האהבות הגדולות של יניב, מתאחדות. קהל בוגרי התוכנית אהב את המנה של הלל קצת יותר מאת זו של יניב, ובמעמד ההכרזות של השופטים המתח מתפוגג בהדרגה, כשעוד לפני ההכרזה הסופית כבר אפשר לראות את הפער הגדל בטבלאות הנקודות ולהניח מי יהיה המנצח.
במהלך העונה צצו לא מעט קונספירציות לפיהן השופטים מריצים את הלל לגמר ואף לזכייה, והנה, לכאורה הטובקטיסטים צדקו. אבל ההנחה שלהם היא הנחה כל כך לא הוגנת נגד מתמודד מוכשר, מקורי, ייחודי, בעל קול ברור וקו מנומק.
יניב מעולה, שלא תבינו לא נכון, אבל הוא פשוט לא הלל. יניב מוכשר, אין ספק בכך, אבל בניגוד להלל, הוא לא ברא יקום. אני חלילה לא מתיימרת לדעת, אבל נראה שיניב הרגיש בעצמו שלא היה לו סיכוי הפעם מול הלל, שזיקק את הפילוסופיה הקולינרית שהדגים לאורך כל העונה לביצוע מהסרטים – מדויק, קולע, מזוקק – עם המנה שהוגשה באבן שסיתת בעצמו. צריך להודות שלשום מתמודד אחר בנבחרת לא היה סיכוי מול השואו שהלל העמיד במנת הגמר.
זו הייתה עונה מלאה בהדחות מפתיעות (גל, לא שכחנו אותך), במנות מבריקות וגם בכישלונות חרוצים (לעד רותי ברודו תזכיר להלל את השווארמה הכושלת עם הפומלה). בסופה, קיבלנו את המאסטר שף הכי צפוי שיש, וכמה שזה טעים (או לפחות ככה אפשר לדמיין את זה).