שני הפרקים בעונה הראשונה של מאסטר שף הספיקו לי כדי לקבוע שני דברים שנראים מאוד ברורים כרגע: העונה השמינית מסתמנת עד כה כאחת העונות הכי מוצלחות מבחינת ליהוק עם אודישנים מצחיקים, מרגשים ובעיקר טעימים, והכוח הנשי. שלוש מתמודדות עברו אתמול לשלב הבא, אחת מהן ישירות לנבחרת, כולן נשים, כולן מדהימות - וממש לא ילדות.
אני מתעכב על עניין הגיל כי עולם הקולינריה הישראלי הרגיש לי בשנים האחרונות כמשהו הרבה יותר "טרנדי" מאשר עניין רציני ומבוסס כישרון וניסיון. תכניות הריאליטי הפכו את כישרון המטבח לכישרון שירה, והביאו בשנים האחרונות לא מעט צעירים שהיו משוכנעים שהם האייל שני הבא - אבל פחות התחברו לעניין הזה של לעמוד 12 שעות ולקלף תפוחי אדמה או לסגור שבתות וחגים. טבח הוא מקצוע קשה, בלי קיצורי דרך, ושני הפרקים הראשונים של העונה מוכיחים בינתיים שלגיל ולניסיון יש תפקיד הרבה יותר גדול לפעמים מ"סטאר קוואליטי" וכישרון.
למרות זאת, שלושת האודישנים אתמול היו השילוב המושלם בין כל אלה: ניסיון של שנים וכריזמה מופרעת (היי רוחמה), כישרון מדהים וביטחון עצמי (אהלן, גלי בן משה), ודרך ארוכה והשקעה (שלום גם לך, ג'אנה חן). אז בלי להתעכב יותר מדי על אלו שכשלו ונשארו עם הסירים בין הידיים, בואו נתעכב על שלוש הנשים הבאמת מדהימות שעשו את הפרק השני.
"ברור שמקום ראשון, אז למה באתי?"
אוי, גלי בן שמעון. כמה ביטחון עצמי, כמה כישרון. הנה מישהי שגם אם לא הייתה עוברת את האודישן (ולא היה סיכוי כזה), הייתה חוזרת לביתה ואומרת לעצמה: "אני גאון, הם לא". לשמחתה, השופטים הבינו מהר מאוד, בעיקר בעזרת מרק הדגים המופרע לטובה שהגישה להם, שיש כאן מישהי שלא באה לשחק. היא אולי שחקנית נהדרת - אבל לא באה לשחק. הרומנייה שכולם חושבים למרוקאית היא פחות או יותר דגימת DNA של המטבח הישראלי, זה שלעדות ומוצא כבר אין קשר אליו - בליל כל ישראלי עם רוטב אדום וביצי דגים, פול ירוק ופירות יבשים.
גלי עברה מהר מאוד לשלב השני, שם הגישה לשופטים את "קדירת צלעות הכבש" הכי מגרה שראיתי בחיי, וזה היה נראה שהיא בדרך הבטוחה ל"סינר הזהב" וכניסה ישירות לנבחרת ודי בקלות ובצדק. אז לא - היא לא קיבלה בסוף את סינר הזהב, בעיקר כי חיים פחות מתחבר לאוכל "מתוק" (אבל עדיין עף על זה). האמת? אני לגמרי סבבה עם זה שהיא לא עברה ישירות לנבחרת כי מתמודדות כזאת יכולה להוציא משאר המתמודדים האחרים יופי של תחרות, ולראות אותה יוצרת ומייצרת בשלב שלפני הכניסה לנבחרת הוא כל מה שבא לי כרגע.
סיכויים לנבחרת: 99%
"הזהב של השכונה"
ג'אנה חן, אחות ראשית בבית חולים, 56, שורשים בגיאורגיה ואחת הנשים הכי מדהימות שנראו על המסך לאחרונה. "נעים איתה בצורה כללית", היטיב לנסח את זאת אייל - והוא לגמרי צדק. האנרגיות, הצחוק, היצירתיות והכישרון המדהים. זה התחיל עם ה"סצובי" - מן מרק עוף גיאורגי סמיך עם אגוזים ושערות זעפרן שנראה כמו מנה של מינימום 10 אלפים לייקים באינסטגרם. השופטים, כמובן, התמוגגו כמו שלא ראינו אותם מתמוגגים תקופה, והיא עברה מיד אל השלב הבא - השלב בו המיסה את אייל שני כאילו היה חמאה על מחבת לוהטת.
היא הלכה על פחזניות, במילוי קרמל ויוזו. על פניו זו נשמעת כמו מנה פשוטה, שגם לא נראתה מדויקת (לפחות על פי אהרוני), אבל הביס הראשון שמיכל נתנה באקלרים הסביר מהר מאוד מה קורה כאן. עוד מקרה קלאסי שבא לך לנגוח במסך על החוסר באפשרות לטעום את היופי הזה. אחרי ויכוח די מיותר (אבל מי אני) בין אהרוני לאייל על צורת האקלרים הלא מושלמת, מיכל, חיים ואהרוני העבירו אותה לשלב הבא - ואז הגיע אייל ששלף את נשק יום הדין, והעניק לג'אנה את סינר הזהב שהקפיץ אותה ישירות אל שלב הנבחרת. אם אצל גלי שמחתי על כך שהיא טרם קיבלה סינר זהב ועוד יש לנו מה לראות ממנה בשלבי האודישנים, כאן ההחלטה של אייל הייתה לגמרי במקומה. לאישה כמו ג'אנה אין מה לחפש יותר באודישנים - היא לחלוטין חומר של נבחרת. יודעים מה? אולי אפילו חומר של גמר. סירים יגידו.
סיכויים לנבחרת: 100% סינר זהב
"מאדאם פלאפל"
לפני הכל, אני חייב לפתוח בווידוי: אחת החולשות הכי גדולות שלי היא העדה התימנית; אני נשוי לבת העדה, בתי הקטנה מן הסתם היא חצי תימניה, האוכל מעיף אותי, התרבות, הקלילות, ההומור והחום. או בקיצור -הגעתי לאודישן הזה (דרך הפרומואים) - משוחד לחלוטין. בסופו של דבר, לא היה כאן צורך בשוחד: רוחמה הרשדורפר (ואני חשבתי שרוולסצ'י זה קשה), הפנסיונרית בת ה-77, פשוט גנבה את ההצגה ואת הפרק. אלוהים ישמור כמה כריזמה באדם שזו כנראה הפעם הראשונה שלו מול מצלמות.
"עלה, הצלח ואל תברח", היא זרקה שם לאחד הצלמים - ואז עלתה עם המנה הראשונה שלה - קבב מהמם לצד פיתת סאלוף מופלאה, חצילים וסחוג טרי, והצליחה בענק. ועכשיו? שכל אחד ירכיב לעצמו את המדרגה הראשונה לגן עדן. השופטים, נוטפי ריר וטחינה ביקשו לראות אותה מיד, וכמובן שלא הצליחו לנחש מי תהיה זו שתעמוד מולם.
ואז היא נכנסה, כמו טווס מרשים היא החלה להקפיץ כדורי פלאפל בשרניים לתוך פיתות שהרגישו כמו מזרון שבא לך לישון עליו חודש. מרכיבה מנות ומשתפת בסיפור החיים המדהים שלה; הבעל הבלגי ממנו התגרשה ואז הלך לעולמו, דוכן הפלאפל הראשון בבלגיה, הפלרטוטים עם אייל והקלילות. בעיקר הקלילות. "במקום לשבת במתנ"ס החלטתי לבוא לפה", היא סיפרה, "במקום להשתעמם במשחקי ברידג' באתי למאסטר שף". איזו החלטה נבונה רוחמה. הרווח, כמו שבטח נבין בקרוב - הוא כל כולו שלנו הצופים, ורוחמה, אם זה לא יסתדר לך בתכנית, אני מוכן לארח אותך למשחקי ברידג', חיזון גת או כל פעילות אחרת שתבחרי בה. אני פה - קחי אותי רוחמה. ויפה מנה אחת קודם.
סיכויים לנבחרת: 98%