אמנם הטור הזה אמור להתייחס לשני הפרקים האחרונים של "מאסטר שף" - זה ששודר בחמישי האחרון והיה יריית הפתיחה של בניית הנבחרת, וזה ששודר אתמול ונעל את עזרת הנשים של העונה השביעית. אבל, ומדובר כאן בחתיכת אבל, קצת קשה להתייחס לפרק של יום חמישי אחרי מה שקרה אתמול על המסך. מה זה היה? ארבע מתמודדות, ארבע נשים שלא הייתה להן ברירה אלא להבריק ואף לא מודחת אחת. טירוף? אני מעדיף לקרוא לזה "טבח הדניס הגדול". כי עם חומר גלם כזה, לכל השאר המתמודדות שרקדו בין הכרובית לאנטריקוט לא היה באמת סיכוי.
28 בשלנים, מתוכם רק 14 נכנסים לנבחרת. מנה אחת, שעה אחת, חומר גלם אחד. הללויה! נגמרו הפיתות, יצאו הכלים הכבדים, והשעון, ובכן, הוא בכה מאוד. אין זמן, יש לחץ, והעונה הזאת סוף סוף מתחילה לקבל את המארז שראוי לעטוף ריאליטי כמו "מאסטר שף". הרי המתח, לפחות מבחינתנו הצופים הלא טועמים, חשוב כאן לא פחות מהמנה שמוגשת לשופטים, ותחת לחץ וזיעה אנחנו סוף סוף מבינים שכשהאדים מתחזקים, החזקים מתגלים. או משהו כזה.
זה יהיה בלתי אפשרי להתייחס לכל הנשים המבריקות שעמדו שם במבחן השעה, ולכן, כמו שכבר כתבתי, אני חושב שראוי להתייחס בעיקר לפרק ששודר אתמול וסימן אולי יותר מכל דבר אחר עד כמה הרמה בעונה הזאת גבוהה. אני לא יודע אם בהשוואה לעונות קודמות או לתרבות הקולינרית הישראלית בכלל, אבל בדיוק כמו שתרבות האוכל המקומית הפכה לאחד הנושאים הכי מסוקרים, מתפתחים וסקסיים בישראל של שנים האחרונות - כך גם עלתה המודעות של הבשלנים שמגיעים לתכנית, וזה נהדר. היה פשוט מדהים לראות אתמול איך דג דניס הופך לאמנות אכילה דרך הידיים והלב של ארבעת המופלאות האחרונות שנכנסו לנבחרת. אני יודע, זה נשמע לכם קיצ', כאילו אני קצת מגזים, אבל זה לא. תשאלו את השופטים.
אם בכל זאת נתייחס לפרק של יום חמישי, כדאי לשים לב לשתים מן המתמודדות ששרדו את "טבח הדניס"; בר (שמעון) ההיפסטרית ולירון המעצבת. כבר בפרקי האודישנים אפשר היה להבין שמדובר בשתי מתמודדות שירוצו חזק אל תוך העונה, ועכשיו שגם יש להן סינר עם השם שלהן עליו, הן קיבלו את החותמת הסופית לכישרון האדיר שלהן. זה מדהים במיוחד כי שתיהן סופר צעירות, ואם נתמקד דווקא בידיים ובדמיון הקולינרי שלהן, נבין שוב שמשהו השתנה והתפוצץ לטובה במטבח הישראלי של השנים האחרונות. בכלל, אם נסתכל על כל הבנות שנכנסו לנבחרת נגלה שכמעט ואין שם "מאמות", כמעט ולא קיים מטבח שנשען ברובו על מסורת ותבלינים לפי העין. שבע הבנות שנכנסו לנבחרת הן הן המטבח הישראלי העכשווי – הנראות חשובה לא פחות מהמסורת, והנגיעות שמשתלבות בצלחת הופכות אותה לסוג של גלובוס מסתובב עם השפעות מכל העולם אבל עם קרקע ישראלית-יהודית-ערבית ברורה. והאוכל, לפחות דרך המסך, נראה מהמם חושים.
יחד עם בר ולירון עלו למרפסת הנשית גם מוזנא, סיון, לריסה, ויקטוריה ובר הצעירה. 7 נשים צעירות, כשמתוכן ארבע הגיעו כאמור ממשימת הדניס, מה שמוכיח שהבחירה בחומר הגלם למשימת המנה בשעה היא קריטית בטירוף. הראשונות להיבחן היו צריכות לעשות פלאים בעזרת נתח אנטרקוט - חומר גלם שבמטבח הישראלי הביתי מככב בעיקר בימי עצמאות על המנגל. דווקא בגלל שמדובר בחומר גלם כל כך פופולרי ומוכר, המשימה הפכה לקשה כפליים, ולא מפתיע שהיחידות ששרדו אותה היו יהלומי הפלפלים החריפים של לירון והנתחים המוקפצים עם טורטיות מטוגנות של בר. זו הייתה חשיבה מחוץ לקופסא שהוכיחה שמי שמבריק בבשרים, מקומו לגמרי בין 14 האחרונים.
חומר הגלם בסיבוב השני היה כרובית. על פניו חומר קל מאנטרקוט, לפחות בזמני הבישול, אבל כזה שעל הנייר אמור לסבך אנשים שלא גדלו על רזי המטבח הלבנטיני. קחו לדוגמה את יעל הבוכרית שכשלה בענק במשימה כי כרובית במטבח הביתי שלה היא חומר גלם שכמעט ולא קיים, ולמרות שנדיה, עדן ומלכה הצליחו להרשים את השופטים, מכל הסבב הזה היחידה ששרדה בסוף הייתה דווקא לריסה שפתחה את המשימה בלחץ אטומי וסיימה אותה כמצטיינת. לא גדלת על כרובית? לא נורא, כנראה שמספיק מוח מבריק שיודע לחבר טעמים וידע קולינרי רחב כדי לברוח לרגע מתחומי הים התיכון והיוגורט להודו, עם מנה אסייתית עטופת קארי שעשתה כבוד עצום לחומר הגלם עליו היא הייתה מבוססת. בכלל, לריסה הגיעה עם ראש פתוח לתכנית, וזה עוד ישתלם לה בהמשך. לגבי נדיה - דעותיי חלוקות בדיוק כמו דעת השופטים. יש לה עוד סיכוי לא רע, למרות שמולה עומדים 14 בשלנים. למרות זאת, אם היא תצליח להיכנס בסופו של דבר לנבחרת, אני ממליץ לה לקחת קצת מהסקרנות והגמישות של לריסה ולא רק לדבר על להיפתח לטעמים חדשים, אלא גם לעשות את זה באמת.
ואז הגיע הדניס. חומר גלם מושלם למשימה כזאת, כזה שלא משנה באיזו מנה תבחרי לשחק איתו - יש לך את כל הזמן שבעולם - מבושל? בכיף. נא? פצצה. פילה או קציצות? תפדאלי. הדניס באמת לא השאיר שום סיכוי לשבע הבנות שכבר היו בטוחות שהן נכנסות לספר המתכונים של העונה, ובנות הסיבוב השלישי פשוט הפציצו אחת אחרי השנייה. טובחות במנות יום חמישי. אני רוצה להתייחס ברשותכם לשתיים: מוזנא וסיון. אני אתחיל עם מוזנא כי נראה שבאמת מדובר כאן בעילוי – השישברק דגים שלה נראה כמו מנה שכל מסעדה תל אביבית תשמח להתהדר בה, וביצה עלומה, המבקר הקשוח של mako, כנראה היה מתעלף ממנה. וסיון? מעבר לביטחון העצמי, הקלילות ושמחת החיים, נראה שהיא השקיעה מספיק זמן בצפייה בכל העונות ב-VOD, והגיעה לקחת את העונה הזאת בגדול. הדג השלם והאסייתי שלה היה נראה כמו ארוחת חג במעון נשיאותי במזרח - מנה מכובדת, עשירה, יפה ובעיקר משביעה. הכל כמובן למראית עין, אבל מה שהעין הזאת הבינה כבר מזמן הוא שיש כאן טבחית מדהימה שיהיה כיף ללוות אל תוך העונה.
פחמימות:
"איזה חמודה, אבל היא כל הזמן מדברת"- בנות המרפסת על ליה. לא פלא שהיא הודחה כבר במועצת השבט ראשונה
"בתור ילדה בת 6 הייתי אחושרליטי קרניבורית" – בר "שמעון". כאילו עברה לטבעונות, אבל עדיין אוכלת ראשים
"זה נראה כאילו גורילה הלכה ליד פרה והקיאה עליה" – אייל על המנה של חווה. נשמע כמו מנה של אייל שהייתי שמח לאכול
"פעם אחת בחיים זוכים להגיע למאסטר שף" – סיון. דברי עם חובי סטאר
"מלכה המלכה הולכת להביא את הבית הטוניסאי לשופטים" – מלכה. ואז הם הביאו את מלכה המלכה הביתה
"מלכה המלכה חוזרת לממלכה שלה" – מלכה המלכה. אחת ההדחות המוקדמות והכואבות בתולדות הריאליטי הישראלי
TVbee בפייסבוק