שני פרקים, בערך שעתיים של פיתות נון סטופ ועשרה מתמודדים שעברו לשלב הבא. כן כן, לא טעיתי - עשרה מתמודדים. אני בטוח שגם אתם שמתם לב לרגע הכי יפה בפרק אמש: ארבעה מתמודדים בסוג של "ספיד דייטינג" מול השופטים. לנו, הצופים, אין מושג מה הם אוהבים לשים בפיתה, וגם לא מה הם הגישו לעיקרית. יאללה - לתקתק. אחת מארגנת מסיבות רווקות, אחד דוקטור מהרווארד וגם מצילת מזון מארגון "לתת" - זה בערך כל המידע שהספקתי ללקט עליהם, וזה לגמרי בסדר. עם ישראל נמצא כרגע תחת מתקפת פיתות חסרת תקדים. הדרך להתמודד? לתקתק. כמו הכנה של פלאפל או סביח. תיק תק. היידה. לתקתק.
יחד עם ארבעת האלמונים המתקתקים הצטרפו אתמול (וגם בפרק של חמישי, כן?) עוד 6 מתמודדים שקיבלו את הזכות לספר על הבית, האהבה לבישול והקשר המרגש עם האמא/אבא/סבתא/הקצב קטוע הגפיים שלהם (מחקו את המיותר). בין כל אלה שקיבלו סינר יוניסיקס בלט בעיקר אחד, זה שגרם לי לסיים את האודישן שלו עם דמעה מלוחה ולא מסויה. אני מדבר כמובן על אלעד דהן, הבחור כובש הלבבות מעתלית שלמד לבדו בילדותו איך להעמיד ארוחת שישי אחרי שסבתו חלתה באלצהיימר. מעבר לסיפור המרגש פינת עצוב הזה, יש כאן עסק עם בחור מקסים בקטע אחר, וגם כזה שיודע מה עושים עם מזווה מפוצץ כל טוב. זה התחיל עם סוג של עראייס שלא עלה על המנגל (בשר טחון בפיתה), ונגמר במנת מוח מרוקאית שנצצה דרך הפלזמה. אלעד, יקירי היקר, הייתי אוכל מהיד שלך לנצח, אבל לפני זה בא לי שסתם נהיה חברים, סתם נתחבק. הלוואי ותגיע רחוק, ונראה שאם זה תלוי באהרוני כתוב לך "גמר" על המצח.
עוד בפרק של אלעד כיכבה גם מלכה חיון - בעלת האתר לבישול בפייסבוק. מלכה, בגדול, היא כמו הסבתא של כולנו; זו שתמחק אותך בטעות בוואטסאפ, ותעשה לך לייקים בפייסבוק על תמונות מ-2008. במהלך אודישן הכניסה שלה, נזכרתי במשפט אותו אמר רושפלד אחרי שבישרו שהוא לא ממשיך ואהרוני מחליף אותו: "אסור לו לרגע לשכוח שחיים הוא המלך האמיתי של התכנית" - וזה כל כך נכון. עכשיו כבר ברור לגמרי שחיים הוא חוד החנית, המילה הראשונה והאחרונה, ולמעשה מלכה חיון עברה שלב רק בגללו. מול השופטים היא כבר הוסיפה את תבלין האישיות הכובשת שלה לקציצה הכי רכה שהשופטים אכלו מאז שהם למדו להגיד קציצה, ולנו מחכה יופי של מתמודדת בשלבים הבאים.
האחרון לעבור ביום חמישי היה דני זביצקי, עורך הדין ההמום מתל אביב. זה היה אודישן מוזר, מרוב שהוא רצה להוכיח את עצמו, כל התכונות שמאפיינות עו"ד מצליח נעלמו; הוא התרגש בטירוף, גמגם לפרקים ובעיקר לא הצליח לסנגר על עצמו. למרות זאת, הפיתה התאילנדית שלו (שלאחר מכן הפכה בכלל להודית) עם הסאטה והקציצות סקרנה מספיק את השופטים כדי הוא יגיע להשוויץ עם הבאטר צ'יקן שלו ויגרום לנו לגלות שלמעט אהרוני אף אחד מהשופטים לא היה מעולם בהודו. מוזר, לא? אז דני בשלב הבא, ואני ממליץ לו על בקבוקון של רסקיו בכיס של הסינר או לפחות 3-4 שאכטות של עשב שמח. אם הוא יסתבך עם החוק, הוא כבר ימצא דרך להסביר את עצמו מול השופט. נראה לי בכל אופן.
ועכשיו, שבוע טוב ללריסה סלפיאן - יוצאת ברית המועצות הכי מאמא בארץ. איזה אודישן נהדר; כזה שיכול לשמש כסרטון הסברה מעולה למשרד החוץ. הכי כור היתוך שפגשתי מאז שהומצא הכור בדימונה. הנה מישהי, ילידת קייב, שהגיעה ארצה בגיל 16.5 ומיד הבינה שכאן מקומה - במטבח הישראלי/ים תיכוני/סובייטי יהודי. זה לא משנה. לריסה, או יותר נכון האוכל שלה, הראו שגבולות זו המצאה גרועה ובגדול כולנו שייכים לאותו תפריט אלוהי אחד. את ההתמכרות שלה לפריקי היא תרגמה לשתי מנות נהדרות: פריקי בפיתה (!) עם צזיקי ודגים, ותבשיל פריקי ותרד עם לוקוס לעיקרית. אין ספק שמדובר במתמודדת הכי אינטליגנטית שדרכה אי פעם באולפני נווה אילן, לבטח אחת המסקרנות שהתקבלה לבשל בשלב הבא, והלוואי שהייתה אופציה לקבל פוש בכל פעם שהיא תסיים להכין מנה.
כפרה עלייך, עירית וייס. המרוקאית שנישאה לבחור אנגלי שגם אחרי 30 שנה בארץ לא יודע מילה בעברית. אני מניח ש"כפRRRRה עלייך" הוא כן למד להגיד, והגיע הזמן שיילמדו אותו עוד כמה מילים לחיזוק הארסנל, כי בתקופה הקרובה, ברי (בעלה כפרה עליו) ייאלץ להזמין בעיקר טייק אווי. בכל זאת - עירית עברה לשלב הבא. פיתה כוסמין ביתית עם פרגיות זה בהחלט כרטיס כניסה ראוי לפגוש את השופטים, ולמרות שהם לא עפו על בר הים עם שורש הסלרי וסלט האספרגוס, הם הבינו שיש כאן פוטנציאל נהדר ודאגו להעביר אותה לשלב הבא. "עד שהתחתנתי לא ידעתי לבשל כלום", סיפרה על עצמה אורית, וכולנו מקווים שעשרות שנים של בישול לחך אנגלי יספיקו לה כדי להיכנס לנבחרת.
את התכנית סיימנו עם עוד "פיתה של שישי", הפעם של בר פינס בת ה-22. פיתת השישי צהריים שלה הכילה בשר טחון, ביצת עין, רוקט, טחינה ועוד הפתעות, ולעומת כל הפיתות הקודמות שהוגשו רגע לפני שבת - זאת באמת פיתה שהייתי שמח לצלול לתוכה, למרות שהיא באמת לא חידשה כלום. כך גם השופטים שהוקסמו/התרגשו לשמוע את סיפור חייה ואהבתה לאב שגידל אותה והתחברו לקסם והכריזמה הרכה שנטפה מפינס. אחרי זה הם עברו לטפטף על עצמם בכיף את הרוטב של החריימה לוקוס עם פולים הכנראה מהמם שלה. אני מודה שממבט ראשון זה היה נראה עמוס בטירוף, אבל כל מי שתגיש לי אוכל של שישי במוצאי שבת היא מבחינתי אישה לשים לה טבעת. וכן, גם מישהי שלגמרי מגיע לראות את השלב הבא מהצד נכון של המצלמה.
פחמימות
אני לא חושב שהם הולכים לצפות לוויקינג כמוני" - יונתן. אם תום פרנץ ומסימיליאנו היו עושים ילד, ככה הוא היה נראה
"ספר לנו מי אתה, מאיפה באת, לאן אתה הולך אנחנו כבר נגיד לך" - חיים. לי תקרא כשתיגמר אספקת הפיתות
"הסלט עגבניות היה מהרעים שאכלתי" - חיים למאיר. הנה משהו שבאמת קשה ליפול בו. אאוץ'
"את פח הזבל את מכירה? הוא מקום נהדר להתחלות חדשות" - אייל. אאוץ' 2
"אהרוני, תהיה טוב - לא כמו רושפלד"- הילד של לריסה. אומרים שילדים ושיכורים לא משקרים נכון?
"אם הייתי עוף הייתי טווס" - אהרוני. הכניסיני תחת כנפך וסירייך
"אני מנסה להביא למגזר החרדי את הגורמה" - מאיר. נו, אז עם אוכל צבאי לא אמורה להיות להם בעיה בגדול, לא?
TVbee בפייסבוק