לפני הכל, חיבוק חם וסינר מלא כתמים למתמודד הראשון שנכנס לנבחרת השביעית; ישראל אהרוני. פייר? כשהגיעה הבשורה על עזיבתו של רושפלד וכניסתו של אהרוני לנבחרת השופטים, התלבטתי רבות מי יהפוך לשופט הרע והתליין הגאון. כי אהרוני, בדיוק כמו חיים כהן, הוא קודם כל מישהו שהיית רוצה שיחבק אותך. אחרי זה אפשר לדבר על מה אוכלים היום. ועם החילוף הזה, הרבה לפני שהמתמודד הראשון הלך לחפש 2 חבילות פיתות ב-15, כבר היה לנו למה לצפות. העונה הזאת (ובעיקר הדינמיקה בין השופטים העונה), תהיה אחרת. אנחנו נסתדר יופי בלי השופט הרע, רק תבטיחו לנו שאהרוני יפרגן עם מתכון לראמן אחרי הגמר.

וזה מרגיש שהוא היה שם תמיד, נכון? גם אתם הרגשתם את זה, או שזו רק החולשה הזו שלי לדמות שכולנו גדלנו עליה? מבחינתי לא משנה באיזו תכנית אוכל הוא יופיע, זה כאילו שהוא היה שם תמיד. אהרוני זה סקאלה אחרת של סלבריטי-שף. הוא לא חלק מ"סצנת האינסטגרם", אבל הוא פחות או יותר הסנדק שלה. אהרוני הוא כמו פרס ושלמה ארצי, כמו במבה ויורם ארבל. הוא היה שם תמיד, ככה זה מרגיש לפחות. ומי צפוי לתפוס את משבצת התליין? מנות עיקריות יגידו.

מאסטר שף חוזרת בעונה חדשה (צילום: מאסטר שף, קשת)
אהרוני. רוצים שתחבק אותנו|צילום: מאסטר שף, קשת

אז שינוי מבורך אחד יש לנו, אותם כללים שמלווים את התכנית גם יש לנו, והפעם, בלי יותר מדי הכנות רגשיות וביקורים בבתים של מתמודדים, קיבלנו את המשימה הראשונה לעונה - פיתות. בתקופה בה מסעדות ישראליות נסגרות בקצב עצוב, ושפים וטבחים פונים לעולמות הבצקים עם מילויים שאוכלים בעמידה - זו בהחלט משימה מעניינת. יש כיס בצק, אולי אחד המרכיבים הכי חשובים בשרשרת המזון הישראלית, ועכשיו בוא נראה מי מסוגל להפתיע איתו (ועוד את אל הפיתות אייל שני. איזה פחד).

הראשונה לפתוח את העונה ואת הפיתה הייתה עדן מנתניה, שהחליטה לעשות וולקאם לאהרוני ולחיבתו למטבח האסייתי עם באנים שתפקדו כפיתות. אמיץ מצדה. לשמחתה השופטים עפו על זה, כי פיתה היא פיתה היא פיתה. היא זכתה להיכנס ולהכין להם את מנת הפריקסה שאני לא אשכח כנראה כל חיי. אמנם לא טעמתי אותה, אבל את הקראנץ' בכל ביס של השופטים אקח איתי עוד כמה שנים טובות קדימה. זה נשמע פריך. זה נראה טעים, אבל בעיקר כדאי שעדן תיזהר עם המדרגות שמובילות למרפסת בהמשך העונה, בכל זאת. ובכן, עדן פתחה את העונה השביעית, עלתה על מטוס לירח דבש במיאמי, ובטח קצת מתבאסת שהשף של המסעדה הכי טובה בתל אביב בזמנו, הרברט סמואל, כבר לא ישפוט את האוכל שלה.

הלכה עדן, הגיע עמיחי. החובי סטאר של ריאליטי האוכל. בדיוק כמו כל ילד שלקח לבית הספר פיתה עם חמאה וקוויאר, גם עמיחי גדל להיות דמות שבא לך לראות ממנה עוד קצת. גם אם הוא מבשל על הפנים. אז לא - גרוע הוא לא בישל, אבל כנראה שגם לא הבריק עם קציצות הדגים והבמיה ברוטב העגבניות הכי חיוור שנתקלתי בו. וכך, למרות סצנת ניתוח המניירות שלו על ידי אייל, ואי ההסכמה בין כל השופטים, הוא הפך לחלק מהנבחרת - ופינה את המקום לנציג של פרץ הנוסטלגיה שעוטפת בימים אלה את ערוץ 2 רגע לפני פיצול הערוצים.

איראני. צחי פאקינג איראני. הפצצה האיראנית. איפה היית אחי? מה עם התואר מהאקדמיה לצחוק? הייתם סגורים שם בתוך בית או משהו לא? ואתה לא זה שבישלת נכון? צחי! איך אתה אומר שלא הכנת טחינה כי לא היה לך זמן?! טחינה מכינים כשאין זמן! פיתה עם טחינה אוכלים כשיש לך דקה וחצי ללעוס משהו. היה יבש צחי. חבל. באמת. טחינה זה הבייסיק. זו המאהבת הכי גדולה של הפיתה.

מאסטר שף פרק ראשון, ריקאפ (צילום: צילום מסך)
צחי איראני. מה עם התואר מהאקדמיה לצחוק?|צילום: צילום מסך
 

את קבב הטוסט של יעל, האם לחמישה מאלעד וזו שמבשלת עם תמונה של סבתא לידה (התרגשתי. בלי ציניות), אני כנראה אעשה לביתי. זה מהמם. הכי עראייס, אבל במקום להעמיד מנגל פחמים, הטוסטר עשה את העבודה והיא נכנסה לפגוש את השופטים עם מחסניות מלאות שומן כבש. גם מולם היא המשיכה לשמור על יירוט ברמה גבוהה עם כיסונים ממולאים (מנטו) שנראו וואו. באמת. הכפלים האלה, הבצק הזה, המנה הזו שלה, הייתה בדיוק מהרגעים שעושים את "מאסטר שף" - מנה שאתה יכול להרגיש דרך המסך ולהבין שיש כאן רמה גבוהה, ביטחון ושנים של ניסיון. יעל היא ללא ספק אחת המתמודדות שיהיה הכי מסקרן לעקוב אחריה אל תוך העונה.

אגב, לא ברור אם מדובר בעונת הכפילים, אבל אופיר המשיכה את הקו עם דמיון משוגע מדי לליאת הר לב. אחרי שהפיתה הדימונאית שלה הכניסה אותה לפגוש את השופטים, היא החליטה לטגן מוח. לצערה, ידי הזקנה העתיקות שמכוונות אותה והתשוקה שלה למטבח המרוקאי לא ממש עזרו לה מול השופטים, שהרגישו בעיקר את הכוח (של הציפוי) ופחות את המוח. האמת? הייתי בטוח שהיא עוברת, וההחלטה להשאיר אותה מחוץ לנבחרת נראית קצת תמוהה כרגע. היה בה משהו סופר מסקרן. אבל היי! הודחת באותו הפרק עם צחי איראני, אחד מחלוצי הריאליטי הישראלי. הכל טוב.

מאסטר שף פרק ראשון, ריקאפ (צילום: צילום מסך)
אופיר. או שמא - דמות חדשה של ליאת הר-לב?|צילום: צילום מסך

ולקינוח, אביחי אוחנה. סליחה. יהוידע (כן כן) עזרי, מפונה עמונה. אני, ברשותכם, אשאיר את כל הוויכוח הפוליטי בצד ואסכם בכך שלא משנה לי איפה - אלעד, נצרת עילית, אילת או מעגן מיכאל - אני רוצה שיהוידע יעמיד לי ארוחת שישי בשלישי. זה נראה מדהים וטעים, ביתי ומלא אהבה. יהוידע נראה כמו אחד שירוץ חזק אל תוך העונה ועשוי להפתיע מאוד. הרי תמיד מעניין לראות מתמודדים שומרי כשרות שמסוגלים להבריק בשלבים הקריטיים. האוכל של יהוידע (איזה כיף לכתוב את זה) היה סיום ראוי לפרק הראשון של העונה, כי הוא היה פשוט אוכל טוב. כזה שפותח את התיאבון. ותכלס בא לי לאכול עכשיו. בא לי פיתה. עם חמאה וקוויאר. 

מאסטר שף פרק ראשון, ריקאפ (צילום: צילום מסך)
יהוידע. סיום ראוי לפתיחת העונה|צילום: צילום מסך

פחמימות

"פיתה זה הבית שלי" - מתמודדת במזווה. כחלון תתעורר.

"כוחה של הפיתה הוא לאחד בתוכה זרים מוחלטים לידי הרמוניה" - אייל שני. יש פתרון למזרח התיכון.

"זה שאמרתי את זה לא אומר שזה נכון" - אייל שני. מי אנחנו שנגיד אחרת?

"אני יכול לראות אותך אוכלת ולדעת מה קורה אח"כ בחדר המיטות שלך" - עמיחי למיכל. #metoo

"חריף עושה טוב לאנשים" - מתמודדת במזווה. לא תמיד, תאמיני לי.

"הכי טעים שאכלתי בחיים שלי" - מיכל על הכיסונים של יעל. אולי תפתחי כזה בשוק צפון? מה אכפת לך?

"אפשר לעשות שבת גם ביום שלישי" - יהוידע, מתוך סיפור חסידי. אוקיי, עם מי מדברים על זה?