בוקר טוב "כיפת ברזל"! איפה היית עד עכשיו? אתמול הסדרה הזו סוף סוף נכנסה לקצב הגיוני, אחרי שהתחילה את פרק הבכורה שלה ב-200 קמ"ש של עלילה, ותכלס – מחמיא לה לנסוע במהירות המותרת.
אז אחרי שהבנו שאנחנו צריכים להתרגל לקונספט של "עלילה בתוך עלילה" (או במילים אחרות: בואו תראו מה ששלושה חודשים בצבא יכולים לעשות), אנחנו רואים את החבר'ה החרדים נקלעים לסיטואציה מסוכנת: אבנים ויריות, גור אריה שמתבצר בתוך המבנה וקרב תרנגולים של המ"מ והמ"פ. אבל אז זה קורה, רגע אחרי שקיבלתי את הרעיון לרינגטון הבא שלי (רמז: הוא בערבית ונשמע קצת כמו "גשם גשם מיטפטף") אנחנו מגלים את הרגע האנושי והאותנטי הראשון בסדרה: "המפקד, אני לא התכוונתי". גור אריה מתקשר למ"מ ומתחיל לבכות. אבל אז - לפי כללי הפורמט - קאט. שלושה חודשים אחורה.
אנחנו נוחתים באימון של המחלקה: עמרם ויענקי מנסים להחליט איך ינקמו ב"חברים מהבית" שהיכו אותם. ושוב, חלוקת התפקידים הקבועה, עמרם על תקן היצר הרע, יענקי על תקן היצר הטוב. החבר'ה מתכוננים לקראת זריקת הרימון הראשונה שלהם (עמרם עוד לא התאושש מראש השנה וזורק משהו על תרי"ג רסיסים), תמר מהקשר אומרת ליענקי בהצלחה וכל המחלקה מתחילה דיון על כמה שזה לא ראוי לדבר עם "נושים", המ"מ קוטע את החברותא וכולם ניגשים למלאכה.
גור אריה ניגש לבצע את המשימה, אך אבוי - הוא פוגש את הבחורצ'יק מהמחלקה היהודית של השב"כ שמפעיל עליו מניפולציות ומזכיר לו את הימים הרעים שלו לפני שהתגייס. פה אנחנו בעצם מגלים הרבה דברים על חברנו החרד"לניק: הוא זרק אבנים על חיילים, הוא ביטל אירוסין רגע לפני החופה, הוא למד קראטה, יש לו קשר לא ברור עם הרב מנשה שמכיר את כל המשפחה שלו, לימד אותו לבר מצווה ואח"כ לימד אותו בישיבה, פעם רצו להדיח אותו כי הוא לא כשיר ושאר שברי סיפורים ורמזים שמרכיבים את הפאזל שנקרא "גור אריה". הנאום של החבר מהשב"כ מכניס את גור אריה להתקף חרדה קל ועם פרצוף פסיכופטי הוא מגיע לזרוק את הרימון בתורו וכמעט הורג את כולם מסביבו (מזל שעמרם שם כדי להציל את המצב). אין לנו מושג מה בדיוק הלך שם, אבל כל המסתורין הזה נראה כרגע כמו הדבר הכי טוב ומעניין שהגיע מעבר לקו הירוק.
עניין של חינוך
בינתיים, בגזרתו של יענקי אנחנו נחשפים לחיים שהשאיר מאחוריו ולכמה שהמשפחה שלו סובלת מכל הסיפור. ראש הישיבה שמדיר את אבא של יענקי מנאום בעצרת ההתעוררות, החברות שלועגות לאחותו הקטנה שהיא אחות של חרד"ק, הבובות התלויות בבניין, השידוך של אחיו הגאון שמתבטל וההורים שנותרו אובדי עצות ונקרעים בין הרצון לקרב את יענקי, לבין הרצון לשמור על שאר המשפחה באופן שפוי.
בסרט "ינטל" עם ברברה סטרייסנד מסופר על בחורה יהודיה וחריפה שמעוניינת ללמוד תורה למרות שזה לא היה מקובל מגדרית באותן שנים. בתחילת הסרט רואים כי היא לומדת בחברותא עם אביה, אך לפני שהם מתחילים הוא סוגר את כל התריסים של חלונות הבית. ההתנהגות הזו מובילה אותה לשאול מדוע הוא עושה את זה, והאם הם עושים משהו לא בסדר. בתגובה הוא עונה לה שעל אלוהים הוא סומך שהוא יבין את המצב, אבל על השכנים לא.
נראה שזה בדיוק הסיפור איתו מתמודדות המשפחות של המתגייסים החרדים, ויותר מהלחץ מההלכה עצמה, ישנו הלחץ החברתי שכופה על כולם אורח חיים זהה, לפחות כלפי חוץ. או כמו שאמר ראש הישיבה (יהודה ברקן מככב ביידיש) לאביו של יענקי: "יש הבדל גדול בין מה שאומרים בחדר, בפנים, לבין מה שאפשר לומר בחוץ". הוא טוען שזה עניין של חינוך. אנחנו נקרא לזה מישטור.
הסיפור של יענקי רק הולך ומסתבך בהמשך כשהוא מחליט לבלוע כדור אומץ אחרי שיחה עם אחותו הקטנה ולהתקשר לראש הישיבה כדי להגיד לו "תעזוב את המשפחה שלי – קח אותי במקום" (כן, ראינו איך זה בא לך בטוב כשחטפת מכות בשבוע שעבר). מזל שיש את תמר מהקשר שמנחמת אותו בזמן שהוא מספר לה על אחת מהסוגיות המרתקות ביותר בעולם היהודי – מה מברכים על קרמבו. ומה מברכים על זה שמפסיקים לדבר עם מישהי בקשר ועוברים לדבר איתה רגיל? כנראה "שהחיינו", ותודה לתמר בת מלך!
חייל של אהבה
על מי לא דיברנו עדיין? אה כן, עמרם אלקיים, שהוכיח לנו בפרק הכפול האחרון שיש לו תארים חוץ מיפיוף – כמו, למשל, בן אדם עם מזל מאוד גרוע. מי שהתרגל לסובב את העולם עם העיניים הכחולות שלו ובא לעשות בבסיס שכונה, מצא את עצמו שומע מאיר אריאל במעצר קשוח במיוחד. זה דווקא התחיל טוב הפעם, עמרם החליט "לחזור בתשובה" מול המ"מ אלכסיי, ואחרי שהציל את כולם מהטמטום של גור אריה הוא מקבל אפטר כצ'ופר וביטול של כל העונשים. את האפטר הוא מנצל, כמובן, בשביל חיזורים אחרי אלישבע, קצינת הת"ש הדתייה, אבל הנסיעה של שניהם לים מריחה כמו קואליציה של ש"ס והמפד"ל – מאולצת וחסרת סיכוי. עמרם חוזר באופוריה, ורוצה לפתוח טאבולה ראסה ולהחזיר את רימוני ההלם שהוא ויענקי פילחו, אבל הוא נתפס ונכנס למעצר פלוס חקירה קשוחה של הנציג ממצ"ח. שם אנחנו מגלים לראשונה שלמרות שאלישבע שיחקה אותה קשוחה, נראה שהחנדעלך עבד עליה והיא מתגייסת לעזרתו. בסוף, אחרי נסיון המרד שהנהיג יענקי, ונכשל הודות למשה שמסתמן להיות היצור הכי מעצבן בסדרה הזו, אלכסיי המ"מ עושה צעד שייתכן ויעלה לו בהמשך, כשהוא חושף את המצב בפני אלוף הפיקוד.
מלכוד הבושה
ראש הישיבה אומר לאביו של יענקי, שבא להתייעץ איתו, שהוא לא צריך להתבייש בעובדה שבנו החליט להתגייס לצבא - אלא יענקי עצמו צריך להתבייש. בהמשך, ראינו את בנג'י הסמל (אחיה של אלישבע) נוזף בחברי המחלקה החרדית שמתכוננים לקראת בואו של אלוף הפיקוד על כך שאינם יודעים את ההמנון ושהם צריכים להתבייש בעצמם. בשני הפרקים האלו יוצרי הסדרה הצליחו לגעת באחת מהנקודות הכואבות והאמיתיות ביותר בעולמם של המתגייסים החרדים - הבושה. בינתיים נראה שהסדרה לא מביישת, אם כי גם לא עושה הנחות לאף אחד מהצדדים ומציגה את הקונפליקט כהווייתו. כמו שצריך.
TVbee בפייסבוק