רווק חדש, ארץ חדשה ועולם חדש של גבריות שנפתח בפנינו. חסל סדר הרומנטיקן הרגשן עם הסיפור העצוב, אנחנו בריו דה ז'נרו עם ציון, ובריו כמו בריו - שמח וסקסי. בכלל, סקסי על כל הטיותיו הייתה מילת הפרק, גם בגלל משב הרוח הברזילאי שציון הביא עמו מן הניכר, וגם בגלל שרוב הנשים היו, איך נאמר... מקבוצת אוכלוסייה שנוהגת להשתמש במילה הזאת. אני לא חושב שיצא לי אי פעם להגיד למישהי "איזה סקסית את", או לצאת עם מישהי שהכריזה על עצמה, "אני יודעת שאני סקסית". משהו בישירות הכנה של המילה לא מתגלגל לי טוב על הלשון, אבל אני בהחלט מעריך את אלה שמסוגל להגיד אותה ברצינות גמורה.
אז החלפנו את הבלבול של יונתן בסליז העדין והנונשלנטי של ציון, ואת הנשים המקועקעות שכל כך ריתקו את הרווק הראשון, בטאצ' החו"לי שאפיין את הסבב הנוכחי. ציון לא נושא עמו ילדה קטנה ומטענים עמוקים, ובהתאם הוא מתייחס לתהליך בצורה הרבה יותר קלילה. הוא נמצא בברזיל רק שש שנים, וכבר קצת מדגדג לו לחזור לארץ. הוא היה במערכת יחסים משמעותית עם אמריקאית, ועכשיו הוא מחפש את הישראלית שלא תתלונן כשהוא נובח עליה "תעבירי את המלח". יש לו כבר תמונה בראש של האשה אותה מעולם לא פגש, סוג של עיניים ופנים ואף. מה שנקרא, בחורה איכותית.
גל הברמנית, שתמיד הייתה במערכת יחסים, קיבלה כרטיס בלי הרבה היסוסים. האווירה הקלילה המשיכה עם רעות הגולשת, שכמוהו יצאה ממערכת יחסים עם גבר לא ישראלי, וחולמת על הגלים המעולים בריו. ציון סגר לה כרטיס לריו, ועבר להתפעל מהאדמומיות המושכת של מרין. למרין יש הכל, היא יודעת שהיא נראית טוב, שהיא סקסית, וגם ציון חשב שהיא הכי מושכת (בגלל האדום, אם הבנתי נכון). מעבר לכך, כפי שציון ציין, זה שהיא רוקדת זה מראה דבר סקסי, שהיא מחוברת לצד הנשי, המיני. בקיצור, נותר עוד כרטיס אחד לריו, ואני הולך לשטוף את עצמי רגע.
עם ההפוגות הקומיות ציון כבר פחות זרם. את התאומות הוא קלט מיד, ולא היה מעוניין להיכנס למשחק שלהן, וגם מירית האינטנסיבית עלתה לו על העצבים מהר מאוד. היא לא אהבה שלא הזיז לה את הכיסא, לא אהבה את האנרגיה ביניהם, לא אהבה את השאלות שלו והוציאה לו כרטיסים אדומים וצהובים. כל הדייט קיוויתי שאביעד קיסוס יצוץ פתאום כמו בימים הטובים של "דייט לסטרייט", וישאל את מירית, "אבל מה את כועסת?". גם בלי אביעד, ציון סיכם את האירוע בצורה קולעת: "היה נוראי".
על הכרטיס האחרון התחרו אלונה, דוגמנית בת 21 שמחפשת גבר מבוגר ומצליח, ודיאנה, בת 27, אבל נראית 29 (ציון אמר, לא אני), שהתגלתה כאשה הכי מצחיקה ומעניינת בחבורה. דיאנה לא חשבה שציון מספיק חתיך, וציון לא חשב שדיאנה נראית טוב (עד שהוא סידר לה את השיער, כמובן), אז הם הלכו לדייט שני לבחון שוב את מידת החתיכות, וחזרו מרוצים. היה חשש כבד שציון יבחר לבסוף בדוגמנית שצעירה ממנו בעשור, אבל למרבה השמחה הוא התעשת ובחר בדיאנה המקסימה, שגם בהמשך הפרק המשיכה להפגין הומור וקלילות מדבקים ("מה מרין? היא הייתה מרינה, נשמה").
כל רווק מביא איתו עולם חדש, כל רווק זה משחק חדש לחלוטין. אצל יונתן היו לנו החלטות משמעותיות והרות גורל, היה לנו כאב ורגש עמוק. עם ציון העניינים יותר זורמים, הוא פתוח לחוויה ומחפש אהבה, אבל לא יהיה שבור אם לא ימצא אותה הפעם. המשחק של ציון הוא קליל יותר, וגם שפוי יותר במידה רבה. לא יהיה פה חוסר נעימות במפגש עם סיפורים קורעי לב, רק דייטים אקזוטיים ורומנטיים בחופים הקסומים של ריו. אם לשפוט לפי המתחים שכבר החלו להצטבר בברצלונה, אנחנו עוד נשתוקק להפוגה המרעננת של ציון בהמשך העונה.
*
בנימה ברזילאית זו, חוזרים לברצלונה! כלומר, חוזרים להצגה האקטיביסטית של שחר. יונתן ניסה להתחשב ברגשותיה של שחר, כשקבע שרוב הארוחה תהיה טבעונית. אבל בכל זאת, צריך לזכור ששחר היא לא הראשונה במחשבותיו, וכדי לא לנכר את שלושת הנשים האחרות, הוא הביא דג למנה עיקרית (אבל הבטיח לשחר, "נאכל ממש ממש מהר"). שחר נתנה לטניה הרצאה על זכויות בעלי חיים, קמה מהשולחן במחאה כשהגיע הדג, ואז חזרה ולקחה את יונתן לשיחה אישית, כדי לתת לו הרצאה נוספת על זכויות בעלי חיים. יונתן אמר שיש לו הרבה חברים טבעונים והם אף פעם לא מסתכלים לו על הצלחת, אולי כי הם לא אקטיביסטים שהגיעו לטלוויזיה כדי לקדם את האג'נדה שלהם.
עכשיו ברצינות, כמו שיונתן ציין, ההתעקשות של שחר לכפות את רצונה על כל הסובבים, לשים את עצמה במרכז בלי לספור את האחר, היא מאוד בעייתית. למען האמת, הייתי מעדיף לדעת שהיא עושה את זה רק בשביל המצלמות, ושבחיים האמיתיים היא לא נוהגת בגסות פולשנית ומכריחה את כל העולם להתיישר לגחמותיה. כדי להשלים את המעגל בצורה פואטית, שחר גם התקשרה למנטורית שלה טל גלבוע, שרק חיממה אותה עוד ושלחה אותה להמשיך עם הפרובוקציה. אפשר להבין את הדרך שלהן, אני מאוד מכבד ומעריך את המסירות למטרה החשובה, אבל השטויות של שחר מתחילות להציק, ומושכות את תשומת הלב מהנשים וממערכות היחסים שבאמת מעניינות אותנו.
יונתן ניסה להסביר לשחר שיש עוד שלוש נשים שגם בהן הוא (והיא) צריך להתחשב, והיא ענתה לו שרק הוא מעניין אותה. התשובה הזאת הדליקה אצלי נורות אדומות, אבל בצירוף ליטוף רך היא הצליחה איכשהו לקנות את יונתן. הוא ניסה להסביר לה שהיא לא מתחשבת בסביבה, והיא בתגובה הסבירה לו שהיא לא סופרת את הסביבה. זה אולי נשמע רומנטי ליונתן, אבל בעיני זה מדיף ריח חזק של אגואיזם נטול אמפתיה.
אבל למרות האכזבה מהבלבול שתוקף את הרווק שלנו כל פעם שהוא נתקל בעיניה של שחר, כבר עלו סימנים ברורים שמתחיל להימאס לו מההתנהגות האנוכית שלה. שחר הניחה את המלכודת שלה, הבנות לא נפלו בפח, וכולנו עסוקים בזכויות בעלי חיים במקום במציאת אהבה. אז שחר, כל הכבוד על העבודה החשובה, עשית את שלך, עכשיו שחררי אותנו במטותא ותני לנו לחזור לעניין שלשמו התכנסנו. בכל זאת, לתכנית קוראים "כמה רחוק", ולא "כמה אפרוחים נגרסים כל יום בתעשיית העופות".