מכירים את סיילנט בוב? הדמות של הבמאי קווין סמית', שהוא תמיד גילם בעצמו, הופיעה בכמה מהסרטים שלו עם גימיק שחזר על עצמו - בוב תמיד שותק, עד שמגיע הזמן להטיל פצצת אמת, לרוב על הדמות הראשית של הסרט. בקיצור, מאדי היא הסיילנט בוב של העונה השנייה של "אופוריה" - היא לא מדברת המון, אבל כמעט כל משפט שיוצא לה מהפה תופס אמת מדויקת ומכיל הרבה יותר רבדים ממה שנדמה בהתחלה. גם את הפרק השביעי בעונה אפשר לסכם דרך הדברים של מאדי עצמה: לקסי, את פאקינג ג'י.

מאיפה בכלל נתחיל? ברור לכולנו שההיילייט של הפרק, ללא שום תחרות, הוא הנאמבר ההומו-אירוטי במחזה של לקסי, אבל בין לבין היו כל כך הרבה רגעים יפים, מרגשים ובעיקר מצחיקים. אמא סוז בקהל נותנת אנרגיה של קריס ג'נר, אית'ן מגלם את כל התפקידים כולל גרסת דראג מדהימה של סוז, לקסי הופכת לרודן פשיסטי מאחורי הקלעים ומאדי אומרת ללקסי "כולם מרגישים מטופשים", ברגע סיילנט בוב נוסף של תובנה יפה ונכונה. אפילו קיבלנו תשובה לשאלה הוויראלית בנוגע למצלמה הנסתרת בחדר הארונות של סמנתה. אחרי שהיא מעניקה למאדי את השמלה הסגולה שהיא מדדה מול המראה, כבר די ברור שהיא צפתה בחומרים - וככל הנראה נהנתה מהם.

בעיני שאר הדמויות של "אופוריה", לקסי נתפסת כלא מאיימת. היא דמות המשנה האולטימטיבית בחיים שלהם - היא תמיד שם כשצריך אותה, אבל משאירה לכל שאר הסובבים אותה את אור הזרקורים. מה שהם לא יודעים זה שבכל הזמן הזה שלקסי צפתה בהם מהצד, היא אספה עוד ועוד סודות ותובנות על החיים שלהם, ועכשיו זורקת הכל חזרה בפרצוף באדיבות מחזה התיכון עם התקציב הגדול ביותר בהיסטוריה של מחזות התיכון. 

מתוך
ההיילייט ההומו-אירוטי של הפרק. מתוך "אופוריה"|צילום: Eddy Chen/HBO, באדיבות yes ,HOT וסלקום tv, יח"צ

לאחת יש את הסמים, לשנייה יש אמנות

בשיחות הטלפון החמודות שלהם, לקסי אומרת לפזקו שהכוונות שלה טובות, אבל ברור לכולנו שזה לא לגמרי נכון, למעט במקרה של רו. המחזה של לקסי הוא מבט נוגע ללב על החברות של לקסי ורו, ורו מגיבה בהתאם בקהל - מתרגשת, מריעה, מעריכה ואולי אפילו מפנימה קצת ממה שלקסי מנסה לומר על החברות שלהן. 

במחזה, וגם בזגזוג בינו לבין החיים האמיתיים, לקסי מסתכלת על רו דרך עיניים אוהבות וחומלות, כמו שרק הבסטי מהילדות יכולה - והצפייה במחזה היא הזדמנות עבור רו, שבפרקים האחרונים בעיקר זרעה הרס מסביבה, להיזכר שיש לחיים שלה משמעות עבור אנשים שהם לא אמא שלה, אחותה או ג'ולס. לקסי גם מציעה לרו הסתכלות מעט שונה על החברות שלהן, והמרחק שנפער ביניהן מאז שאבא של רו מת וההתמכרות שלה לסמים החלה.

האבל של רו על אביה מעוור אותה לחלוטין. הוא בקושי מאפשר לה לראות את הסבל של המשפחה שלה, אבל לקסי מזכירה לה שגם היא איבדה את אבא שלה במובן מסוים. נכון, אבא של לקסי וקאסי עדיין בחיים, אבל הוא עזב אותן לטובת ההתמכרויות שלו, וגם לקסי מלאה בטראומות בהקשר של העדר אב, במקביל לזיכרונות שהיא ממש מנסה להיאחז בהם מהזמנים הטובים איתו.

רו משתמשת בסמים כדי לחפש את אבא שלה במישור תודעתי אחר, ולקסי עושה את זה דרך אמנות. היא גם לא גוערת ברו או מאשימה אותה על כך שהיא זנחה אותה לטובת הסמים, ואפילו לא נוטרת לה טינה על כך שהיא עושה בדיוק את מה שאבא שלה עשה. המחזה של לקסי חושף את האהבה הטהורה שלה לרו, ואפשר להניח שמכאן השתיים יחזרו להתקרב, בטח עכשיו כשיש להן חבר משותף - פזקו. ואפרופו פזקו, לקסי לא מפסיקה לחפש אותו בקהל ולהיתקל בכיסא ריק, בזמן שאנחנו רק זוכים לראות אותו מתגנדר בבית בהשקעה שמעידה על עוצמת הרגשות שפיתח כלפי לקסי. אבל לחיים יש תוכניות אחרות עבורו, ורק בשבוע הבא נגלה למה הוביל שיתוף הפעולה בין קאסטר למשטרה. 

מתוך
מבט נוגע ללב על החברות. לקסי ו"רו" ב"אופוריה"|צילום: Eddy Chen/HBO, באדיבות yes ,HOT וסלקום tv, יח"צ

את קאסי, שהופכת להאלי במחזה, לקסי מציגה בצורה דואלית שמתאימה לגמרי ליחסי אהבה-קנאה שיש בין האחיות. מצד אחד היא מודה שבמשך תקופה ארוכה היא ייחלה להיראות כמו קאסי, במקביל עושה צחוק מהביקורת העצמית המתבכיינת שלה, אבל אז לוקחת תפנית ומציגה את האובססיה של קאסי לאהבה כדיון מעניין ודי מרגש. על הדרך היא גם לוקחת רגע להזכיר למאדי וקאסי כמה החברות שלהן הייתה יפה לפני שהקרב על נייט נכנס לתמונה.

אבל הדמות שעוברת את המסע המעניין ביותר בפרק (עד כמה שאפשר לעבור מסע בפרק במבנה הזה) היא נייט. "אופוריה", כפי שסאם לוינסון וזנדאיה אוהבים להזכיר בראיונות איתם ללא הרף, היא בראש ובראשונה סדרה על חמלה, ועל האופן שבו אפשר למצוא אמפתיה כלפי כל האדם, לא משנה כמה הוא מזיק לסביבה שלו. במקרה של נייט, קשה מאוד לפתח כלפיו אמפתיה. הוא אלים בצורה קיצונית, פיזית וגם רגשית, הוא יודע בדיוק איך לנצל חולשות של אחרים (ובעיקר אחרות) לטובתו, ואם מתעמתים איתו הוא תמיד יכול פשוט להאשים את אבא שלו ולהתנער מאחריות על המפלצת שהוא הפך להיות.

אבל בקצב מדוד ובתחכום רב, "אופוריה" מצליחה לזרוע רגעים טעונים שמחייבים אותנו להסתכל על נייט בעיניים אחרות. זה קורה בסצנה המדהימה שבה הוא מתמוטט על הרצפה בעונה הראשונה, וזה קורה בפרק הזה בסצנת החלום. אולי לא צריך לסלוח לנייט על המעשים שלו, ובהחלט אפשר לבקר את ההתעקשות שלו לא לפתח את האינטליגנציה הרגשית העלובה שלו אפילו במילימטר, אבל העונה כבר ברור שאי אפשר להתחמק מכך שנייט עדיין סובל מטראומה ורשימה ארוכה של רגשות קשים ובלתי פתורים, שבראשה כנראה ניתן למצוא שנאה עצמית. 

מתוך
תמיד שותקת, עד שמגיע הזמן לפצצת האמת. מאדי וקאט ב"אופוריה"|צילום: Eddy Chen/HBO, באדיבות yes ,HOT וסלקום tv, יח"צ

למי "גבר" אמור להימשך

הטראומה של נייט נעוצה בראש ובראשונה בחשיפה שלו לסרטוני הפורנו הביתיים והאלימים של קאל בגיל צעיר - אבל היא גם טראומה מתמשכת של הלחץ הרעיל שאביו הפעיל עליו לאורך השנים להיות "גבר". לחץ שנובע מהמיניות המודחקת שלו ומשכפל את אותו היחס המזלזל שקאל עצמו ספג מאבא שלו ,שחשד שהוא לא בדיוק סטרייט.

החלום של נייט הוא הצצה מטרידה ומרתקת לנפש שלו, ולא סתם הוא קורה אחרי שקאסי מציגה בפניו איך היא הייתה רוצה שהיחסים שלהם יראו. היא מתארת את מה שאפשר לפרש רק כהצעה של כניסה ליחסים של שליטה, במחשבה שזה מה שגברים "חזקים" כמו נייט רוצים. אבל לנייט יש יחסים מורכבים עם החוזק הזה שלו והאופן שבו העולם רואה אותו. אם ניכנס למונחים מעולם השליטה (והיי, קאסי הכריחה אותנו להיכנס אליהם), הדומיננטיות של נייט היא ברובה פסדה, כדי שאף אחד לא יראה את החולשה והבלבול שבתוכו. וההתחזות הזאת מתחילה בבית - נייט מאמץ לעצמו פרסונה אגרסיבית כדי להצליח להתחרות עם האב הדומיננטי שלו, אבל למעשה הסיוט הכי גדול של נייט הוא להפוך לקאל עצמו.

החלום מציג את זה בצורה מאוד ברורה, כזאת שנייט עצמו עדיין לא יודע לנסח. קאסי מגישה את הכניעה שלה על מגש - היא אומרת לו שהוא יכול לשכב איתה מתי ואיך שהוא רוצה, שהוא יכול לשלוט במה היא לובשת, מה שהיא אוכלת ועם מי היא מדברת. זה מחרמן אותו בלייב, אבל בחלום מתגלות תחושות אחרות. הוא מדמיין את קאסי באופן דומה לגברים והנשים הצעירות שהוא ראה בסרטונים של קאל, בוכה וחסרת אונים, ואז שם את עצמו בתפקיד קאסי, כשהוא שוכב על הבטן וקאל רוכן מעליו. המהלך התודעתי פה הוא מורכב, וכמובן שגם ג'ולס ומאדי משתרבבות להן לתוך החלום.

ג'ולס מאיימת על נייט בכמה מובנים. קודם כל, היא מבלבלת אותו מינית, מכיוון ש"גבר" כמוהו אמור, לפחות כך הוא חושב, להימשך לנשים סיסג'נדריות בלבד. אבל הקשר שנוצר עם ג'ולס אפשר לו להביע גם את הצד הרגיש והאכפתי יותר שלו, שהוא משתוקק להוציא החוצה, ובמקביל חושב שיהפוך אותו לחלש. ומהצד השני, נייט נחרד ומפחד מהדומיננטיות של קאל, ובו זמנית מרגיש שהוא חייב לשחזר אותה. מה שהולך בנפש שלו הוא מופע אימים של הדחקה ופחדים, ואת כל אלה לקסי מצליחה לעורר. 

סביר להניח שלקסי לא יודעת מה באמת עובר על נייט, והיא בסך הכל בחרה בקלישאת ההומו-אירוטיקה בין גברים בחדרי כושר ומלתחות כי זה מצחיק, ועוקץ את נייט יחסית בעדינות. אבל השילוב בין הפורנו האלים והלהט"בי בכיכובו של קאל שנייט צפה בו בגיל צעיר, ומודל הגבריות המאצ'ואיסטית שקאל הציג כלפי חוץ וגם כפה על נייט, הפכו לפצצת זמן מתקתקת כשהם נפגשו עם הרגשות הרומנטיים של נייט כלפי ג'ולס - שהתפוצצה יחד עם הצחוקים של הקהל בזמן נאמבר הריקוד על הבמה. ברכות, לקסי, כשאת הופכת להיות אויבת מס' 1 של נייט ג'ייקובס, אין ספק שאת כבר לא רק דמות משנית.