מביך להודות, אבל התגעגעתי ל"עושות כותרות". לא ידעתי את זה עד שלא התחלתי לצפות, אבל אי אפשר להתכחש לפרפרים בבטן. נעים לראות שוב על המסך את הפרצופים המוכרים של קאט, ג'יין וסאטון; להיתקל באוליבר, גם אם זה לשנייה וחצי, ושוב לצרוח על המסך כשרואים את בחירת הגברים הנוראית של ג'יין. בינתיים, העונה הרביעית נעצרה במפתיע כי מגפה עולמית והכל, אז הגענו לעונה החמישית (שמשודרת בארץ ב-yes) עם מיליון סיפורים לא גמורים ודברים ששכחנו בכלל שקרו. כאילו, ברצינות, למה הם חושבים שעדיין אכפת לנו מהגבריות השברירית של אלכס? אז קיבלנו פרק פתיחה שהכניס אותנו ישר ללב העניינים, עם הופעת אורח מתוקה במיוחד של קרסון קרסלי ("מרוץ הדראג של רופול"). וזה הזמן להזהיר מספוילרים לפרק הראשון בעונה.
ברור שלא צריך להזכיר לכם את זה, אבל העונה הרביעית הסתיימה בדרמה: אחרי החתונה המלכותית, ריצ'רד מחליט לעזוב את סאטון (מייגן פהי) מפני שהיא לא רוצה ילדים. בהווה, קו העלילה של סאטון יחסית משעמם: היא עצובה בגלל ריצ'רד, ואז שותה מלא כי היא עצובה, ואז עצובה עוד קצת. העצב הזה גורם לה לפשל בעבודה, להשתכר למוות בסדנה של הצוות ולשכוח כשאוליבר מבקש ממנה לחשוב על רעיונות לאייטם. וכמיטב המסורת של "עושות כותרות", למרות שהיא שכחה, היא מצליחה לשלוף רעיון נפלא שאהוב על ידי כל המנהלים שלה. קלאסי "סקרלט". אגב, בעולם האמיתי, הפקת אופנה שבה הסטייליסטים עצמם מככבים במקום הדוגמניות זה לא רעיון שהיה עובר אף אחד ובטח שלא כזה שמתפרסם בסוף. אבל אנחנו האחרונים שנתקטנן.
ואז אנחנו מגיעים לקאט (איישה די). היא פוטרה מהמגזין כי יצאה נגד הבעלים, ועברה לברמן במועדון "בל". ואז היא שכבה עם אווה הרפובליקנית, שהיא במקרה או לא במקרה גם הבת של אותם בעלים. הפרק התמקד בניסיון שלה להתמודד עם הבחירה לשכב עם אווה ומה זה אומר עליה כאדם. קאט של העונה הראשונה כנראה הייתה ממשיכה לרומן סוער במיוחד עם המאהבת הרפובליקנית, אבל היום היא מבינה שלמעשים יש משמעות והשלכות. ועם כמה ש"עושות כותרות" היא סדרה שמשדרת שהאהבה תנצח – זו גם סדרה שממש מבינה שאהבה זה לא הכל. בצעד די אמיץ קאט אמרה לאווה שהדעות שלה הן דיל ברייקר עבורה, ולמרות הקרינג' היה קשה שלא להזדהות איתה.
בקו העלילה השלישי, אחרי שנפרדה מפינסטרייפ כי הוא בגד בה (ואז שיקר לגבי זה), לג'יין (קייטי סטיבנס) יש עכשיו מדור חדש וגם צוות. אבל מתברר שכדי להיות מנהלת טובה את צריכה קצת יותר מאשר לשהות תחת חסותה של הבוסית המושלמת ג'קלין קרלייל (מלורה הארדין). אז ג'יין עושה כל טעות של מתחילים, ובין השאר מתעלמת לחלוטין מעובדת אחת ומתאהבת באחר. קשה לאפיין את הטעם של ג'יין בגברים, ונראה כאילו היא נופלת לרגליו של כל בחור שמתקרב אליה למרחק של פחות מחמישה סנטימטרים. ומשהו בקשר שלה ושל ג'ון סנואו – סליחה, סקוט - פשוט מוזר. כאילו, מי מתחיל עבודה חדשה בכך שהוא מספר למנהלת שלו שהוא רוצה לנשק אותה? ג'יין מחליטה לזרום ומתוודה על המשיכה שלה אליו, עוד בלי פיזיות כרגע, למרות שאפשר להניח שיהיה קצת יותר אקשן בהמשך.
במהלך הפרק ג'יין מנסה לקנות את אמונה של מקור עיתונאי. ומה את עושה כשאת רוצה שיסמכו עלייך? מבקשת מאותה בחורה להוציא את הטלפון מהכיס ולצלם סרטון פגיע שלך בו את מתוודה על משיכה לעובד שלך. אלא מה. היא מקנחת ב"עשיתי את זה כי אני סומכת עלייך, ואת יכולה לסמוך עליי באותה מידה". גאוני, לא? באותו רגע זה אכן עבד נהדר, וג'יין זוכה לפרסם את הכתבה – אבל בסוף הפרק נרמז שהמקור לא אמין. השתלשלות העניינים הזו תוביל כנראה לנפילה מהירה מאוד של ג'יין, שאולי מחבלת לעצמה בהצלחה כי יש עליה הר של ציפיות, ואולי סתם עושה בחירות לא מאוד חכמות. אף פעם אי אפשר לדעת איתה.