טוב, הגיע הזמן להגיד לאלי "סוול". מסתבר שזאת מילת הביטחון שהוא ואביבית משתמשים בה במשחקי האימא-ותינוק שלהם, במסגרתם הוא מבצע התפרצויות טנטרום כמו פעוט מתפתל על רצפת הסופרפארם, והיא תופסת לו באוזניים ואומרת בסמכותיות "יש דרך להגיד דברים". בין אלי ואביבית יש מערכת יחסים די חמודה, הוא אמנם הבנאדם הכי בלתי נסבל במזה"ת אבל מצחיק לראות אותו מול אביבית מצטנף כמו ילדון בחדר היועצת. לאביבית חשוב שהוא יתנהג יפה, כי "אם לא תרסן את עצמך, שנינו נקרוס" כמו שהיא מזהירה אותו, היא יודעת שהאנטגוניזם שהוא מעורר בבית משפיע גם על המעמד שלה עצמה. לכן היא משתדלת להטיף לו לסולידריות קבוצתית, ומתמידה בזה עד שהיא שוכחת את האיפור שלה בצד החסום של הבית ומנסה להסית את אלי לפלח לה אותו. "אח גדול, מצד אחד היא מחנכת אותי ומצד שני היא הורסת לי את החינוך"! אלי מתלונן. חינוך חינוך, אבל ריסים זה בייסיק. זה גם הסלוגן הרשמי של משרד החינוך אם אני לא טועה.
אבל אביבית לא תמיד מצליחה לאלף את הסורר. בתחילת הפרק פוקע לו פיוז, מפני ש..., טוב, לא בדיוק הבנתי למה. כל הבית מתחרפן בעצם כשהם מגלים את המשימה הסודית של אדל. "אנחנו התרגשנו עד דמעות ממה שאמרתן על פמיניזם, ועכשיו מתברר שזה היה סתם". בו-הו, אז אדל פיברקה קצת סיפורציה כדי להשלים את המשימה, מה קרה? כאילו מירב לא ייללה לכם שבוע על הטראומות שלה מהאקס הבוגדני במסגרת משימה סודית, כשגיליתם שהיא עבדה עליכם צעקתם שהיא גדולה. אז שבוע של הונאה זה בסדר, אבל להקשיב ארבע דקות לקשקושים גנריים על פמיניזם כבר מערער לכם את האחיזה במציאות? "אני כבר לא יודע מה אמיתי!" מתייפחים ישראל ורועי כאילו הרגע התעוררו בתוך מתקן בטריות רטוב מחוץ למטריקס. מה זאת אומרת מה אמיתי? זה שנשות הבית דיברו על הצורך בשיוויון זה אמיתי, מה זה משנה אם האח העניק לכם על זה 500 שקל? כולם כל כך פריכים אקזיסטנציאלית, מפקפקים בקיומם, לא עברנו כבר 900 משימות סודיות בבית הזה? פרופורציות.
אבל אין טיפת פרופורציות, בטח לא כשאלי בן ה-2 בועט לכולם בקוביות, קורע לכולם את הציורים ואז פוסק באפתיות "מה, אני רגוע" לפני שהוא צונח לשנ"צ במזרון. כמו הכינה נחמה, אלי מקפץ מדייר לדייר, מוצץ לו קצת את הדם ומדלג הלאה למי שעומד הכי קרוב. הוא מתחיל בלעוף על דניאל, אחרי שהיא קוראת לו "אידיוט גמור" והוא מחזיר לה "מכוערת מבפנים" (אגב, מחמאה שבנות אוהבות). אחר כך, הוא מטיח ברועי שחולף שם שהוא "מתחיל עם בחורה שיש לה חבר שבע שנים", ואז אדל מגיעה - אז הוא עובר אליה וצוהל "את צבועה", מה שמוביל לפינג-פונג ה"מי אתה בכלל?" "מי אני? מי את?" "מי אני? מי אתה?" וכו' תבונה. וכל הזמן הזה שאלי עף ברחבי הבית כמו זיקוק, אימא אביבית רצה אחריו בייאוש ומנסה לאלף אותו בחזרה: "אלי די, די אלי, שב, תתגלגל".
בינתיים, חצי מטר משם, ישראל וסימה שקועים במריבה משלהם, גם הפעם אין לי מושג על מה. "אני בחרתי לשמור אמונים", צועקת סימה, "זה לא עניין של אמונים, אין אחווה", צועק ישראל, "אתה היחיד בבית שתפס טרמפ", צועקת סימה, "זכוכיות יש לך בעיניים", צועק ישראל, ואלי מגיח מהשנ"צ שלו ופוסק: "הוא צודק במאה אחוז". צודק במה, מה קורה פה, למה לסימה יש בעיניים זכוכיות. ישראל מנסה לעזור לי להשתלב בוויכוח וחוזר לדבר על משהו ישן, צועק על סימה שלפני כך וכך פרקים צעקה על אביבית ושזה הזכיר לו מקומות אפלים, וסימה צועקת שהוא בעצמו מקומות אפלים. בתור כל המולת האמוציות והרפרורים לליל הבדולח קופץ האח הגדול וצועק היוש נסו לפענח את הקוד הסודי, וכולם מותשים ולא בעניין אבל מפענחים, וואטאבר. "ברכותיי, הצלחתם להשמיד את הכור האיראני", מחמיא האח, וב"כור איראני" הוא מתכוון לנשמה שלהם. כולם גמורים ומשתוקקים למות, תודה אח גדול.
הדיירים מתעוררים לעוד טיסה, כי מתברר שזו משימת מדינות והם מטיילים בכל מיני תפאורות קרטון בעולם. אלי מאיים שהוא הולך לפוצץ את הטיסה, אבל בסוף מתעצל והולך לנמנם והניין אילבן מבוטל. החבריה נוחתים בזנזיבר, שנראה בדיוק כמו בית האח הגדול הרגיל רק עם אלכוהול, והבנים מתנדבים לנקות ולבשל כי הבנות סבלו מספיק באיראן. אחר כך כולם טסים לקוריאה, למשימת עשירים ועניים בנוהל, חצי מהדיירים לדרום קוריאה וחצי לצפון קוריאה. אלה שבדרום מתפנקים באוכל סביר ובגדי ויניל עם קוקיות, ואלה שבצפון נאלצים ללעוס בצל ולחבוש פיאות, חוץ מאלי שהשיער שלו הוא כבר פיאה.
החוקים של הצפון הם שאסור להתלונן ואסור לשאול שאלות, אם כי החוק האחרון לא נאכף מי יודע מה. למעשה, בהמשך מתנהלת שיחת עצבים מלאה בשאלות בין אלי לבנות, במהלכה אלי אשכרה אומר את המשפט "אני רק שואל, מותר לי לשאול?", שזו גם שאלה וגם הצהרה על שאלה. השאר מקבלים משימות משעממות - רועי וסימה צריכים לשיר (ומי שלא ראה את הטרן-אוף של רועי כשהוא שר לא ראה טרן-אוף מימיו), אליאב צריך ללכת עם אף מודבק ואביבית צריכה להסביר לאליאב מה זה ולוג ("ולוג זה וידיאו עם בלוג". תודה רבה באמת). אבל זה לא משנה, ממילא המשימה העיקרית של האח היא לחרפן את אלי, שגם ככה על הקצה כי הדביקו לו את דניאל למשימה ולקחו לו את הבריכה ואוטוטו נושרים לו הזימים. אמנם בסוף הפרק הדיירים כבר הספיקו להתחלף, ואלי אמור להתפנק עכשיו בעצמו בבריכה עם סרבל ויניל ורוד, אבל די ברור שהקאונט-דאון להתפרצות הבאה שלו כבר מתקתק, ושבפעם הבאה מישהו ייפגע ברמות של תפוח. אביבית מנסה יפה אבל גם היא לא תצליח לרסן את התינוקיאדה הזאת לאורך זמן, אז בואו רק נקווה שהוא יודח בקרוב לפני שמתפוררות לי האוזניים כמו ב"הנוקמים מלחמת האינסוף". סוול, סוול.
ועוד כמה הערות:
- יותר משזה היה פרק של אלי, זה היה פרק של אביבית. בעצם כמעט כל פרק מאז שהיא נכנסה לבית הוא פרק של אביבית. הפעם קיבלנו לוק יומי, תלאות פדיקור, טרגדיית תוחם (חשיפה: התוחם של אביבית אחראי לסגנון הדיבור שלה!), הרפתקאות טוסיק בתאילנד ופיאסקו חזייה קטנה מדי. אפשר ממש לדמיין את העורכים בהפקה חושבים לעצמם "איך הסתדרנו פה לפני כל הבידור הזה? אשכרה מרחנו שעות של זמן שידור עם שיחות של מריה ומגי?" ומודים לאלוקים על הדבר הזה שנקרא אביבית, פיניאטה של פוטג' עסיסי. היא רק נכנסת לחדר - וכבר אפשר לשים את המוזיקה של הסצנות המצחיקות ולצאת לצהריים. מפרגנים על הקלף, אבל אולי עוד עלילות ודמויות בפרקים הבאים?
- מה הקטע של לעשות עוגות לכבוד אנשים שמחוץ לבית? הם לא יכולים לאכול אותן, אתם יודעים, לציור של עוגה יהיה את אותו אפקט, גם לאמירת המילה "עוגה". וכל אלה לא מנחמים אותך אם החברה שלך התאהבה במישהו אחר שסגור איתה בבית מול כל המדינה.
- האם סימה אי פעם תלמד לחתוך כשצריך? "איתך אני גמרתי, לא מדברת איתך יותר", היא מודיעה לישראל, "שמעת? לא מדברת איתך יותר. אז אל תצפה שאדבר איתך. כי אני לא. לא אדבר איתך. ציוץ לא תשמע ממני. כלום. גמרתי איתך. לא אגיד לך יותר כלום. לא מדברת" וכו' עד שישראל נפטר בשיבה טובה תנצב"ה.