הצל בהלם. שמס נשארה בבית. אחרי שבוע שעפו עליה בטוקבקים והפיצו נגדה עצומות, זה היה ברור שהיא הולכת, אבל אלוהי השמאלנים התערב ושמס ניצלה, ואפשר להמשיך לדהור עליה עם משימות מעודנות כמו "בחרו את ההמנון הכי מייצג", "הצביעו לדת הכי טובה", "ציירו את מוחמד כדי להינצל מהדחה" ו"פיגועים: בעד או נגד". מעולם לא יצאה הפקה מעורה כל כך כדי ללבות ויכוחים פוליטיים בתכנית, כאילו בשנייה שרשת קיבלה את צעצוע הרייטינג הזה לידיים היא דפקה על השולחן וצעקה "אני אכניס לשם את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, איך אף אחד לא חשב על זה קודם". גם שמס נכנסה קשות לתפקיד, נעלבה מזה שלא בחרו את רבין במשחק וסירבה להגות את המילים "מגן דוד", אך עדיין לא נוצר שום עימות משמעותי שיפתח מהדורות וכל הלאומים בבית מכרכרים זה סביב זה ואומרים שהם מקסימים. מזל ששמס נשארה ואפשר ללחוץ קצת על הדוושה עם משימת ה"שימו טלאי צהוב ושחזרו את הסצנה מג'נין ג'נין" שמתוכננת לשבוע הבא. יהיה סוער.
אבל מילא שמס, למה לקחתם את אילן, למה? סוף-סוף מישהו קול, כל אוכלוסיית הבית צורחת ובוכה ורק הוא נשען על האי במטבח, חושף את האצטדיון טדי שהוא השיניים שלו ומביט. "אבהי", היו שקראו לו, אם חתול שמביט בשלווה בעכבר קרוע מעיים צורח ומדמם הוא אבהי. ועכשיו כשהוא איננו, הלכה השלווה, נשארנו עם הרעש.
*
אבל רעש זה עניין דורי, מתברר. הנה למשל אורלי אוהבת לשרוק להנאתה בחדר השינה על הבוקר, וכשאנשים מבקשים ממנה להפסיק כי זה מפריע, היא אוהבת להמשיך לשרוק בכל זאת, וכשהם אומרים שזה מעצבן אותם, היא שורקת עוד יותר חזק ושייחנקו, "בא לי לעשות שמח". "היא בדור שונה מאיתנו", מסבירה סימה. כי אתם מבינים, לפני חמישים שנה לא היו אייפונים ואנשים שרקו בפרצוף שלכם כשביקשתם להיות בשקט, ככה זה, עוד לא הכירו את הטכנולוגיה של לכבד.
פער הדורות הארור ממשיך לגבות קורבנות, כשאורלי ומירב עומדות לתומן בסלון, ולפתע מגי ומריה עושות להן פרצוף. "פרצוף של בנות 20!" מתחלחלת אורלי. היא ומירב יוצאות מזועזעות לחצר, מתקשות לעכל את הלינץ' שעברו. "ככה לא מתנהגים!" זועקת אורלי. "ראית איך היא הסתכלה עליי!" מתייפחת מירב. "והדרת פני זקן!" דומעת אורלי. מגי ומריה ממשיכות להיות בסלון ולהיות בנות 20, החצופות, תראו מה זה, הנוער של היום גם לא שמח כששורקים לו באוזן על הבוקר וגם מסתכל על דברים, בושה וחרפה. מזל שדקה אחר כך יש לאורלי יום הולדת שמאחד בין כולם והם מתרגשים ובוכים כי הבן שהיא לא ראתה שבועיים מופיע על מסך מחזיק עוגה שקנתה ההפקה. איזה נוער נפלא!
*
והשבוע ב"הוא פשוט לא בקטע שלך: החגיגה נמשכת", תמי שוב מנסה לברר למה היא לא החברה הכי טובה של ישראל ואהובת לבו לנצח. ברור לה שנפלה פה טעות, ישראל בטח מאוהב בה ופשוט מגי ומריה מסתירות לו. "את פשוט לא שלווה כמוהן", הוא מבחבש לה והיא צועקת בשלווה "מה אני לא דואגת לך?! אני לא קרובה אליך?! אה אתה רואה אותי רק בתור אחוות דוסים סבבה הבנתי אין בעיה" וברגיעה מוחלטת רצה בוכה מהחדר. ישראל המבולבל, חשב בהתחלה שזכה בג'אקפוט, במקום להיקרע בין שתי בחורות כמו כל דוש עונתי של "האח הגדול" שתיהן יושבות לו אחת על כל ברך בהרמוניה, ובסוף באה שלישית ואוכלת לו את הראש.
אבל קשה שלא להזדהות עם תמי, שמנסה לשווא לאבחן את הנקודה שבה כולם התחלקו לקבוצות ורק היא נשארה לבד, רצה מחבורה לחבורה ומשרבבת מדי פעם "כן, לגמרי!" לתוך השיחה. בדידותו של הלייט בלומר. והנה תומר לוקח אותה לעוד שיחת "מה לא בסדר בך", ומסביר לה שהיא שטפה כלים באופן מזויף. לא כי אתה, מקרינים אותך בענק על מסך אומר שאתה לא סובל את תמי ושניה אחר כך מכריז "לא אמרתי תמי", אתה מופת לאותנטיות, אבל תמי סיבנה את הקערה באופן חשוד במקצת. ואז, אחרי שהוא חובט בה את כל הביקורת הקשה, הוא מציע בגבריות ש"תספרי עד עשר ואז תדברי איתי". ותמי, הלהוטה לרצות, סופרת בקול רועד. כמו בכל עונה של "האח", אלוקים ישמרנו מנשים היסטריות ומגברים מתנשאים, אמן.
*
והנה פורחים סוף-סוף דיוני האותנטיות באח הגדול: מי צבוע ומי אמיתי? אין לדעת, כי הכללים כל הזמן משתנים. מירב למשל המומה מכך שאנשים העמידו אותה להדחה ובכל זאת אומרים לה בוקר טוב. כנראה שאם העמדת מישהו להדחה אתה אמור להוריד לו סטירה ולא לדבר איתו חודשיים, אחרת אתה צבוע. מצד שני, אורלי כועסת שמגי לא מעמידה להדחה את חברה שלה, כלומר לשמור על חברים שלך זה מושחת. ולהדיח חברים זה צבוע. אבל להתעלם מאנשים זה מגעיל. ולהיות נחמד אליהם זה מזויף. ולריב זה צומי אבל לא לריב זו התחסדות. מה כן מותר? להיות מירב. יצא לה בפוקס!
*
"חוזק הוא תמיד דבר לגיטימי, רק כדאי להשתמש בו בתבונה"
"גם חולשה זה כוח"
לעולם לא נשכח את המשפטים החשובים הללו, האחות הגדולה. היי שלום, למדנו ממך כל כך הרבה.