אירוניה היא: זה שבתחילת הפרק מישל ביקשה להתרחק מעט מירדן ומצאה את עצמה רחוק ממנה, מחוץ לבית. ברצינות, יכול להיות שמישל הייתה כל כך תמימה שהיא חשבה שתוכל לתקן את מה שהיא עשתה לירדן בשיחה? יכול להיות שהיא באמת חשבה שירדן תקבל את זה שמישהו לא מעוניין בקרבתה? מישל - מצילה עם תעודות, להזכירכם - הצליחה לטבוע בבוץ שהיא נכנסה אליו בעצמה.
כי ירדן היא לא טיפוס שמכיל יותר מדי מורכבות, אם מישהו לא סובב סביבה הוא כנראה נגדה, ואם הוא נגדה אז כדאי שייזהר. מישל לא הבינה את זה בזמן אמת וכשניסתה לצאת בסדר עם כולם זה רק גרר אותה לקו האש בין ירדן ותקווה. אם היא הייתה משכילה לייצר מזה עוד דרמה או לענות במקום להסתתר מאחורי הדמעות אולי היא הייתה זוכה לעוד שבוע בבית.
עד כה עוד היה ניתן להכחיש, אבל אחרי הפרק אפשר לומר שהבית מחולק בין תומכי ירדן לאלו שמנסים לחיות חיים שקטים בבית "האח הגדול". אלה שלא מבינים מה נפל עליהם, ולמה הם צריכים לריב על כלום ולייצר דרמה וכאוס, ושבגדול הם לא ממש הבינו את הפורמט. כאילו, אתם ב"האח הגדול", זאת הפעם היחידה בחיים שזה יהיה לגיטימי שתתעצבנו באופן לא פרופורציונאלי על זה שאין חלב במקרר, GO FOR IT!
ואם ירדן לוקחת כל חלב ועושה ממנו, לא יודעת, חלבונדה, מהצד השני יש את רות, האנטיתזה שלה בשבועות האחרונים. בניגוד לירדן, רות שוחרת שלום ומסתדרת עם כולם, אבל דווקא בפרק האחרון היה נראה שהשתיים דומות יותר ממה שנדמה. רות אמרה שהיא שונאת את עצמה, לא היה לה הסבר חוץ מזה שהנוכחות בבית גורמת לה לחשוב על הימים שהיא עזבה את אלוהים, גם החלום ללא הסאבטקסט שהיא חלקה, בו שהיא מתהלכת לבד בחושך בבית האח והוא לא עונה לה, נשמע כמו טריגר שמצדיק נסיעה לאומן. אני מקווה שלא נראה בפרק הבא את רות צועקת "טאטע" לבד בגשם כי היא מותק בדיוק כמו שהיא. מצד שני, חגית בטוח תזדהה וגם זה משהו.
במקביל לזה שרות שונאת את עצמה, ירדן שופכת את ליבה לאחר הפעם המי יודע כמה שליאור כביכול דחה אותה. היא מספרת לאח שהיא מפחדת שהיא באה עם תיק כבד, ושהיא תהיה מעמסה על הגבר שיהיה איתה. טוב לדעת שמאחורי התעופה העצמית יש לירדן מעט מודעות ואין ספק שמערכת יחסים עם ירדן יכולה להיות דבר מאתגר אבל הנאום שלה היה תמצית החששות של כל בחורה רווקה. הרי הקלישאה אומרת שנשים יכולות להכיל כמעט הכל במערכת יחסים אבל גברים קצת פחות סבלניים, לא למראה חיצוני שחורג ממוסכמות היופי בחברה ולא לשריטות רגשיות כאלו ואחרות, ולכן הווידוי של ירדן היה נוגע ללב ומאוד מעורר הזדהות. אולי אפילו היא תצליח בהמשך לשתף את ליאור בתחושות שלה - מה שיגרום לו עוד יותר למצב לא נוח, ויגרום לנו לטלוויזיה טובה.
אמלי לא נשארה חייבת ומצאה את עצמה בחזית מול רונן וירדן כשהם מבצעים נאמבר מוסיקאלי בסגנון סקאר מ"מלך האריות" עם להקת הצבועים נגדה. ירדן ואמלי משלימות, מתחבקות ומבטיחות אחת לשנייה שהן החברות הכי טובות ושהן העוגן אחת של השנייה בבית. הצהרה נחמדה אבל בואו, עוגן זה דבר יציב ושקט ומתחת למים, כל קשר אליו ולירדן הוא מקרי בהחלט. ובכללי, הפרק היה בסימן טנף-חבק. אחרי כל טינופת וצעקות מגיע שלב החיבוק. גם כשמישל ניסתה להסביר לירדן שהיא צריכה להתרחק ממנה היא דרשה חיבוק. לאחר שניקו את העניינים ביניהם - ליאור ואדם התחבקו. בסוף הסולחה עם רונן - חיבוק. וכמובן שבסוף כל שיחה בו הוא מבקש מירדן שהם לא יהיו בזוגיות (למרות הנשיקה שלהם) צריכה להסתיים גם היא - בחיבוק.
ולסיום: גדי, היחידי שלא קיבל חיבוק בפרק האחרון, אחרי שהצליח לקבל שלושה קנסות בשעתיים, עלה לדיירים 1,500 שקלים, והשאיר אותם עם הנקניקיות של חגית למנה ראשונה, שניה וקינוח - בדיוק כמו שהיא אוהבת. הטיפול הדינמי של גדי המשיך אחרי ששמח מול הפרצוף של ניר כשהוא גילה שניר מועמד להדחה, וליאור שאל אותו אם הוא משחק אותה סתום. ובכן זה שאחרי כמעט שלושה שבועות בבית, הוא שכח איך קוראים למישל וקרא לה אמלי אולי עונה על השאלה. מזלו שלא יצטרך לבלות איתה אפילו עוד דקה אחת.