"החיים הם שיעור אחד ארוך. החיים הם שיעור אחד ארוך. החיים הם שיעור אחד ארוך. החיים הם שיעור אחד ארוך". (תומר)
החיים הם שיעור אחד ארוך. קחו את תומר למשל, שאוהב לרדוף אחרי אנשים תוך כדי צעקות "אחי אני לא רוצה לריב איתך", ולרוקן מוחטות על אנשים ולהסביר "מצטער, זאת האמת שלי". גרסה ידידותית למשתמש של שי חי, עם עיניים כחולות וחיוך רייכמן, שגם אימהות יוכלו לפסוק מולה "אבל מה, חמד של בחור".
אז חמד עוקב אחרי לירז במבצע חשאי ומגלה שהיא שמרה לעצמה אוכל, וכשנחה עליו רוח השי-חי הוא מתנפל עליה לפני כולם עם החשיפה. היא מסבירה שהאוכל לא שלה, הוא טוען שהיא משקרת ושזה מגעיל אותו ושהוא עלה עליה ושכולם חושבים כמוהו אבל מפחדים ממנה ורק לו יש את האומץ להראות מי היא באמת כי זאת האמת שלו, מוחטה. המומה מהמתקפה, לירז עוברת מקום ומבקשת שתומר לא יפנה אליה יותר.
עד כאן סבבה. כלומר, כולם רבים ומטנפים באח הגדול, לא צריך להתרגש. אבל תומר מגיע עם תוסף מוחטה בילט אין ייחודי רק לו - שלב ההתנצלויות. אחרי הכול, חמד. אז הוא ניגש ללירז בכל זאת, וזה הולך בערך ככה:
"אני מצטער", הוא מודיע. אבל לירז עדיין נסערת, "אל תדבר איתי".
"אבל אני מצטער", מתעקש תומר בתימהון, למה היא לא מוכנה לקבל את ההתנצלות שלו?
"אבל אל תדבר איתי! אני מבקשת!".
"אני מצטער על מה שאמרתי, פשוט לא יכולתי לשתוק יותר לדברים המגעילים שאת עושה!"
"די עזוב אותי".
"אני באמת מצטער, מצטער שאת לא מוכנה להתנהג כמו שצריך!"
"אלוהים לך מכאאאאן"
"אנא קבלי את התנצלותי על כך שצדקתי יותר מדי!"
"אעעעעעע"
"הנה הנה אני הולך. אבל אני באמת מצטער..."
(מגיח מהשיש שתי שניות אחר כך)
"מצטער שאת מטומטמת!"
בשלב הזה חמד שלנו מבין שלירז, משום מה, לא מקבלת את ההתנצלות, ושזה עלול להיראות לא טוב בטלוויזיה. הוא משוטט ברחבי הבית מוכה יגון וממלמל "איזה פאדיחות עשיתי, איך יצאתי רע". משם הדרך קצרה למסע צלב עצמי מטלטל, הוא זועק בדמעות "מה עשיתי, מה עשיתי" כמו אדיפוס בשעתו, קורע את בגדיו, עוקר את שתי עיניו, "סלע כבד רובץ בתוכי! אש החטאים מאכלת את נשמתי! ועוד לפני היום הולדת שלי!", נכנס לחדר האח הגדול ומתחנן "תעניש אותי, אני לא ראוי, מגיע לי להיענש ושכולם יראו!!!". ברק מהבהב לפתע, סופת רעמים מבליעה את שאגותיו ולהקת זאבים מייללת אל הירח. אור הבוקר שעולה למחרת מוצא את תומר שרוע מעולף בספתו, חלוש וזך, דמעה מתייבשת על לחיו, ובת קול יוצאת משמיים ולוחשת "נמחל לך, תומר בני. נמחל לך".
ההדחה חולפת, ותומר מכין מוחטה חדשה.
* * *
מגי, בינתיים, מחליטה להפקיד את גורלה בידיו של ישראל, שזה כמו לשים בלון על קיפוד. ברור לכולנו שהקשר הזה לא הולך לשום מקום - ישראל עסוק מדי בלמלמל שמה שקורה קורה והכול זה תחושות בטן ואדם מתכנן תכניות ודברי חכמים בנחת נשמעים. למגי זה מספיק - היא מתרחקת מחברותיה כדי לצחקק עם ישראל מול הגיפים בסלון ולנהל איתו דיאלוגים אינסופיים של "שיואו אתה משוגע, לא את משוגעת" בפוך.
פעמיים כבר צעקו לה בחצר דברים שנשמעו כמו מסרים מבן הזוג שלה בבית, כולל "ניקיטה מוסר שאת חופשייה", שנשמע כמו שיר של לאונרד כהן ברוסית, ועדיין היא מקווה שהכול בסדר והחבר מפרגן והצעקות בחצר היו בכלל ד"ש מאימא. רגע האמת מגיע כשהיא מגלה שניקיטה נפרד ממנה, ואת זה כבר אי אפשר להדחיק. הג'יגול נגמר, אין יותר פלאן בי, אין רשת ביטחון, אין יותר להתלבט אם יותר טעים - שוגי או יותר טעים קוקו. יש רק שוגי. וגם על זה לא הייתי בונה.
כמה הערות:
1. האח הגדול, קח 10 ס"מ אחורה מהמיקרופון, נשפת לנו את הצורה.
2. לשיר את "פיקס יו" בקול רועד בזמן שאת מנסה לייצב את עצמך על קורת בנג'י? את לא יכולה לפחות לנסות להיות קצת פחות חמודה, מריה? אנשים מנסים לעבוד פה.
3. למה אישה מבוגרת צריכה לצעוק שעה שהיא פוחדת ושיורידו אותה מהמנוף לפני שאשכרה מורידים אותה? מה חשבתם, ששני דיירים צועקים "קטן עלייך" ישפרו את הרגשתה?
4. האם אי פעם מירב תפסיק להופיע לי בסיוטים, כשהיא מתערבת לי בשיחה וצורחת עליי להירגע?
5. בנאדם עושה ראסטות ואפילו זה לא עוזר, לשקית הלחם הריקה של תמי יש יותר זמן מסך ממנו. רועי עדיין חי.