סוף סוף ריאליטי מוזיקלי חדש מהניילונים שובץ בלוח השידורים, ובתקווה גם על לוח ליבנו. אחרי חודשים ארוכים של חסך בז'אנר, שודרה אמש התכנית לראשונה "אביב או אייל", תכנית ובצידה הבטחה - למצוא את התגלית הבאה של המוזיקה הישראלית. הקונספט: מי שיהיה מספיק טוב כדי שגם אביב גפן וגם אייל גולן יסכימו שהוא כזה - ראוי לעבור שלב. בערך, לצמד הטאלנטים מצטרפת גם מירי מסיקה (א.ק.א אהובת המערכת ומבחינתנו העולם כולו), שאת השתלבותה הסבירה באנלוגיה מעולמות המשפחתון: "אם אביב ואייל היו מתחתנים - אני הייתי הילדה הבלתי חוקית שלהם". אבל אם הם מתחתנים זה כבר די חוקי, לא? בכל מקרה, מירי תשמש כשופטת-בוררת, כלומר שגם לה יש סיי.
עד כאן נשמע מוכר. אז מה בכל זאת מייחד את "אביב או אייל" מיתר התוכניות בז'אנר? מ"הכוכב הבא" ועד "היורש", תכניות הריאליטי-כישרונות נוטות להנכיח בשמן את החלום, את היעד ואת הסיבה שלשמה עשרות אלפי מתמודדים נשרכים מדי שנה לאודישנים, מי עם היוקלילי ומי עם הסירים של אמא. כולם רוצים להיות "הכוכב הבא לאירוויזיון" ולקרקר את דרכם לתהילה. אבל "אביב או אייל", החליטה בהחלטה מודעת להתמקד בעניין הזה של מתמודדים עם חלום, אבל לא פחות מזה גם ביריבות המענגת בין שניים מהאגואים הגדולים בתעשייה.
ולראייה, התוכנית מתחילה בקליפ קצר של השחרות הדדיות למי שלא בקיא בשורשי הסכסוך: "אין לו סטייל, הוא נורא מלוקק", אומר אביב, "הייתי מתאפר ככה רק בפורים", מחזיר לו אייל. "אני חושב שהוא מקנא בעומק שלי", מאבחן אביב, ואייל מצדו אומר ש"הוא עושה פרובוקציות, משתלח במוזיקה המזרחית". האם זה פשטני לתמצת את ההבדלים בין אביב ואייל בקליפ של חצי דקה? אמת. האם זה היה עונג צרוף לצפייה? אמת אבסולוטית.
ואם במתמודדים עם חלום עסקינן, נתחיל עם הראשון: דוד בן ה-16, טייפקאסט קלאסי לנבחרת של אייל גולן, שביצע את "טודו בום" בגרסה מזרחית-בואכה-דיכאון-פינת אורגנית, ועשה את זה לא רע בכלל. כשנשאל אם הוא מכיר שירים של אביב, הוא ענה שהוא מאוד אוהב את "האם להיות בך מאוהב" בביצוע אייל גולן, שהוקלט, כזכור, לקראת עליית התוכנית. ענק הילד. מיד אחריו עלתה ובאה שירה, גרושה בת 32 וכפילה של ענבל אור. הור, בשבילכם. שירה, זמרת גדולה עם אישיות קצת משמימה, היוותה בלי שהתכוונה טריגר לליבוי יחסי האהבה-שנאה בין אייל ואביב: השניים השוו בזכותה סיפורי גירושים, מאילנית ואילנה בהתאמה, ומאוחר יותר התכתשו ביניהם האם היא ראויה לעבור או לא. בסוף לא.
הבא שניסה את מזלו הוא נועם החתיך, סוג של נדב גדג' מופחת סוכר. נועם, שהמשיך לאודישן מול הקהל בזכות התערבותה של הבוררת, סומן בעיני כפייבוריט של העונה בינתיים. למרות שאביב לא העביר אותו באודישן הראשון, נועם בחר לבצע את השיר שאביב בחר עבורו, "פורמידבלה" של סטרומה, ועשה את זה באופן לא פחות מגאוני. זה היה מסוג הביצועים שיזכרו לעוד שנים קדימה, כמו האודישן ההוא של החיילת נינט או זה של יובל דיין. ואז הגיע בן-חור. נער פנימייה מקסים בן 18, בן למשפחה קשת-יום ששר כמו מלאך תחת השפעת ריטלין, וליהוק שאף ריאליטי לא שלם בלעדיו (ע"ע עדן בן זקן). בן- חור הנרגש בחר לשיר את "אם יש גן עדן" של אייל גולן, וחבל, כי אם יש משהו שלמדנו ב-200 עונות של "הכוכב הבא" זה שאסור לבצע שיר של מנטור בפניו. בוא תגיש לאייל שני עגבנייה בפיתה וזהו. כצפוי, אייל גולן לא התרצה ולא הרים עליו את אור השמש, אך אביב ומירי החליטו לתת צ'אנס לבן-חור "בגלל הסיפור שלו", והעבירו אותו הישר לשלב הקהל החי. נרגעתי.
מי שסירב להירגע היה אייל, שקלט שהרחמנות היתרה של אביב כלפי בן-חור הוציאה אותו הבאד גאי, ומיהר להתרברב ש"לא ילמדו אותו על להרים אור לאנשים". אביב, מצדו, עקץ ש"רני רהב עובד בלהגיד כמה הוא (אייל) תורם". תפטרו את התפאורן ותשימו לי זירה באמצע האולפן. חזרה לבן-חור, שהעפיל לשלב הקהל ונאלץ לבחור בין השיר שאייל בחר לו - "כשאת עצובה" של עמיר בניון, ובין השיר עתיר המטאפורות שאביב בחר לו - "עוף גוזל". סיריאסלי? "עוף גוזל"? אם אביב היה עושה צבא אולי הוא היה מבין את הצמרמורת שחווה עכשיו כל מי שאי פעם סיים טירונות 0.2.
מתמודדת אחרונה שעברה לשלב הקהל היא מצדה. נערה בת 16, וירטואוזית אמיתית, שעל אף גילה הצעיר שרה מדהים, בוגר ומדויק. או כמו שאייל סיכם את זה: "מצדה עוד תגיע לקיסריה". בדיחה מעולמות הגיאוגרפיה, אהבנו. עכשיו נותר לה לבחור מי יהיה המנטור שלה, וכמו שזה נראה עכשיו היא לגמרי הולכת לבחור במירי. אה רגע.
משפטים שנאמרו:
"לא צריך להיות חתיך, תראה את אביב" (אייל למתמודד)
"אח"כ אני ואתה מצטלמים על רקע החולצה של אייל" (מירי לאביב, נוכח חולצת הדקלים של אייל)
"זה היה מרתק כמו בידוק בטחוני" (אביב למתמודדת)
"מצד אחד הלהקה הכי טובה בעולם, מצד שני תא טרור רדום" (אביב מסביר את ההבדל בין הלהקות)