אחרי לא מעט ליטופים מהולים בעקיצות הדדיות, התחרות ב"אביב או אייל" הגיעה לשלב הדו-קרב, ואנחנו זכינו, סוף סוף, לקצת דם: אייל השתכנע שמירי ואביב הקימו קנוניה נגדו, אביב לא היסס לשחק מלוכלך ורק מירי, כרגיל, ניסתה לגשר על הפער. ולמרות זאת, את מאה הנקודות שבידיה היא בחרה להעניק ברוב הקרבות למתמודדים משתי הנבחרות. לשון המאזניים? יותר בכיוון של אמא תרזה, זוכת פרס נובל לשלום המוזיקלי.
דבר אחד אי אפשר לקחת מאביב ואייל, וזה את האקלקטיות של הנבחרות. אם בתחילת העונה ציפינו לקבל רוקיסטים זועמים אצל אביב ומסלסלים בח' וע' בנבחרת של אייל - הרי שקיבלנו שתי שישיות שהן לא פחות ממפתיעות. בן חור או עידן ארגוב הם לגמרי מתמודדים שהיינו מצפים לראות אצל אייל, ואילו בנות הטום או קים אטדגי יכלו בקלות להשתלב אצל אביב. חייבים להעניק צל"ש למנטורים על כך שהצליחו להימנע מקלישאות ולצאת מהקומפורט-זון שלהם.
את הערב פתח הדו קרב בין נועם בתן, כוכב פסטיגלים בפוטנציה מרעננה לבין בנות הטום, להקת הבנות הכי בועטת שראינו בריאליטי. אם עשרה קבין של דרמה ירדו לעולם, נועם בתן נטל לפחות תשעה מהן, כי הביצוע שלו לשיר "Skyfall" היה תיאטרלי עד כדי גיחוך. למה להלביש ילד בן עשרים ובמבה בחליפה? נועם, אתה יותר הראל סקעת מאשר אדל וקח את זה בתור מחמאה.
בנות הטום לעומת זאת סיפקו ביצוע צנוע יותר, מה שלצערנו דווקא שיחק לרעתן הפעם. הן הפסידו בתום הדו קרב ופתחו רצף של הפסדים עבור אייל. בצעד שעוד לא החלטתי אם הוא מלוכלך או מבריק, אביב החליט להרים דווקא לגיטריסטית של הלהקה ובכך ניסה, אולי, להשפיע על הדינמיקה הפנימית שלה. ובכן אביב, גם אם ההיסטוריה של להקות הבנות הוכיחה שמשלוש תמיד יוצאת אחת (ע"ע מקרה דסטניז צ'יילד וביונסה), יש לנו הרגשה שבמקרה של בנות הטום זה לא הולך לעבוד לך.
אחריהן עלו מורן קריתי ודוד מזרחי שביצעו את "מהפכה של שמחה", מול ביצוע סולו של גל רון ל"titanium" של סיה. מורן ודוד אמנם לא סיפקו ביצוע מבריק במיוחד - ובטח לא כזה שאפשר להם להפגין יכולות ווקאליות מרשימות, אבל מכאן ועד הביקורת המוגזמת של אביב המרחק הוא גדול. מהפכה של טיפשות? ספר את זה לעומר אדם, שמכר שלושים אלף כרטיסים בשעה.
אבל עזבו את זה - מי שבאמת דפק סצינה פרובוקטיבית היה דווקא אייל, שלמרות הסובלנות, ההקשבה והחמלה שהוא מגלה כלפי המתמודדים – נתן לפתיל הקצר שלו להשתלט עליו ועזב את הכיסא בעצבים כשהבין שמירי מתכוונת לתת את 100 הנקודות שלה גם לשי רון מהנבחרת של אביב. זה בעיקר היה רגע מביך ולא ספורטיבי, ולמרות שהוא הוציא ממירי את המשפט הלוהט "אייל, איזה סקסי אתה כשאתה כועס. באמא שלי" - הוא הרגיש בעיקר מיותר ולא נחוץ.
אין הרבה מה להגיד על הביצוע של מצדה שהיה לא פחות ממושלם, וגם בן חור היה לא רע בכלל. מי שכן ראויה לעוד כמה מילים היא קים אטדגי, פצצת הכישרון והאנרגיה שאכזבה במעט הפעם. היא אמנם הצליחה לעבור לשלב הבא בתחרות, אבל נראה שבקרב הדיוות מול טיגיסט, שמסתמן כקרב האמיתי של העונה, תהיה לה עבודה לא קלה בכלל.
טיגיסט, הו טיגיסט. מה עשית לי ללב? איכשהו, בשלושת הפרקים בהם הופיעה, טיגיסט גרמה לי להתאהב בה ולסמן אותה כפייבוריטית הגדולה של התחרות. הדיווה עם הקול הענק בסך הכל בת 17.5 אבל נשמעת כמו וויטני יוסטון, ואשקר אם אומר שלא הזלתי כמה דמעות איתה ועם האמא המקסימה שלה בסוף הביצוע. טיגיסט נולדה לבמה והבמה נולדה לטיגיסט, ולא משנה מי יעמוד מולה, הוא כנראה יימחץ תחת הנוכחות שלה.
כך קרה עם עידן ארגוב, מי שסומן כפייבוריט ענק ונפרד מאיתנו כבר בסוף הערב אחרי דו-קרב מול טיגיסט, יחד עם בנות הטום שהפסידו לנועם – ההדחה המבאסת יותר, לדעתי לפחות. "אביב או אייל" מתקדמת בקצב מהיר, אולי אפילו מהיר מדי, בשבילנו הצופים וגם בשביל המתמודדים: מי שלא יגרוף מספיק קולות ימצא את עצמו מחוץ לתחרות, ומי שימצא את עצמו מחוץ לתחרות - יקבל חוזה ב"ליאם הפקות" או הופעת אורח אצל אביב בקיסריה.
