טרנד הריבוטים שסחף את הטלוויזיה האמריקאית בשנים האחרונות כבר לימד אותנו כמה דברים. למשל, שצריך להנמיך ציפיות, אבל גם שתמיד נעים לפגוש שוב דמויות אהובות ולהתעדכן במה שקורה בחייהן, אפילו אם החידושים לא תמיד עומדים בסטנדרטים של המקור. במקרה של "סקס והעיר הגדולה", היינו יכולים להיות קצת יותר רגועים. למה? כי אם עברנו את "סקס והעיר הגדולה 2" - נעבור גם את זה.
שש העונות המקוריות של "סקס והעיר הגדולה" היו, כמאמר הקלישאה, אירוע טלוויזיוני. מעבר לכך שזאת הייתה פשוט סדרה טובה, "סקס והעיר" הצליחה לקדם את השיח על המיניות הנשית על המסך ומחוץ לו, והשפיעה על כל היצירות הנשיות שהגיעו אחריה.
אפילו הביקורות על "סקס והעיר" היוו כר פורה למחשבה פמיניסטית - כמו השאלה האם בכלל מדובר בסדרה פמיניסטית, בהתחשב בכך שהיא שמה במרכז את מערכות היחסים של הגיבורות עם גברים, ולעתים מציגה אותן כנואשות לאהבה. אבל גם ברגעים הפחות פילוסופיים שלה - כלומר הסרט "סקס והעיר הגדולה 2" - היא עדיין הייתה כיפית לצפייה, מלאה ברגעים אופנתיים וכימיה נהדרת בין הדמויות הראשיות.
הפרק הראשון של "פשוט ככה", סדרת ההמשך שנפרדה מהשם המקורי והאייקוני (אולי כדי לא להתחייב ליותר מדי סקס?) מתחיל בסצנת פתיחה סתמית למדי, כששרלוט (קריסטין דיוויס), מירנדה (סינת'יה ניקסון) וקארי (שרה ג'סיקה פרקר) מחכות בתור למסעדה טרנדית, מקשקשות על הקורונה ומסבירות את העדרה של סמנתה, שעברה ללונדון. הן גם נתקלות בביטסי וון מאפלינג, שהיא הופעת אורח לא מספקת בשום צורה לסצנת הקאמבק הראשונה. אבל אז, כשהן מתיישבות ומעיינות בתפריט, מירנדה מספרת שהיא דרכה יחפה על קונדום משומש בחדר של בריידי - וג'אסט לייק דאט, הן חזרו.
הפרק הראשון של "פשוט ככה" לא עומד בסטנדרטים של העונות הראשונות של "סקס והעיר הגדולה". הוא מרגיש מעט מתאמץ לרגעים וברגעים אחרים הוא לא מתאמץ מספיק, ומלווה בתחושה שייקח לשחקניות ולצוות הכותבים קצת זמן למצוא שוב את הקול של שלוש הדמויות הנהדרות האלה. זאת לא התחלה מדהימה, אבל בהחלט יש מקום לאופטימיות - כי ניצוצות של "סקס והעיר הגדולה" נמצאים גם כאן.
בתחילת הפרק הראשון אנחנו לא רק מקבלים תשובה לשאלה "איפה סמנתה?", אלא גם לשאלה "האם שרה ג'סיקה פרקר תסחוב את הסכסוך הפומבי הזה לתוך הסדרה?". התשובה היא כן, בהחלט כן. במציאות, קים קטרל ביקרה את שרה ג'סיקה פרקר בחריפות, והדפה בקשיחות את המאמצים של פרקר להתקרב, להתנצל ובכלל לצאת מלאכית בעיני הציבור. באופן שנראה קטנוני ומיותר, עלילת הסדרה דומה: קארי נאלצה לפטר את סמנתה בתור אשת יחסי הציבור שלה, והיא נעלבה והפסיקה לענות להודעות ממנה וגם ממירנדה ושרלוט.
פנטזיה עם רגעים מכוערים
ההתעכבות על המריבה עם סמנתה היא ראויה מצד אחד, כי היא נותנת את הכבוד הראוי לדמות שהייתה חלק בלתי נפרד מהסדרה, אבל הבחירה בנרטיב הספציפי הזה מרגישה כמו עקיצה מכוונת ואפילו מעט פתטית לסכסוך האמיתי והפומבי בין פרקר לקטרל, מה שמעלה את השאלה - האם בכלל נצליח לצלול חזרה לתוך העולם של "סקס והעיר" בלי המטענים של הפיצוץ האישי בין השחקניות?
הפרק הראשון נגמר בטוויסט שההפקה הצליחה להסתיר היטב - מיסטר ביג חוטף התקף לב ומת בזרועותיה של קארי המייבבת, ממש אחרי שזכינו להצצה קטנה בלבד בחיים שלהם. למרות שהטון של הפרק לא הוביל באופן חלק להתרחשות הטראגית הזאת, היא בהחלט מרגישה כמו בחירה נכונה. ביג לא היה דמות אהובה כל כך: בעונות הראשונות של הסדרה הוא היה ילד מגודל ונרקיסיסטי שמפחד ממחויבות ומתעלל רגשית בנשים שלצדו. אבל ברגעים לפני מותו אנחנו זוכים להציץ לאהבה הבוגרת בין השניים, לשקט שאחרי כל הסערות, לגבר היציב והתומך שהוא הפך להיות.
אז למה זה חכם ונכון להרוג אותו דווקא עכשיו? כי "סקס והעיר" אף פעם לא הייתה רק סדרה קלילה וצבעונית על מערכות יחסים ופנטזיה מנהטנית מופרכת כלכלית. ברגעים הכי יפים שלה, "סקס והעיר הגדולה" הייתה סדרה גם על הרגעים המכוערים, הפגמים של הדמויות והרגעים הכואבים יותר של החיים, וברגעים האלה שרה ג'סיקה פרקר זרחה כשחקנית.
זה קורה גם הפעם - הפרק השני כבר מתחיל בטון כבד יותר מהראשון, מן הסתם, ומזכיר את מה ששרלוט כבר ניסחה יפה פעם - החברות האלה הן הנפשות התאומות האמיתיות אחת של השנייה, לא הגברים שנכנסים ויוצאים מחייהן. הן מתייצבות מיד לצדה של קארי, יחד עם סטנפורד האהוב, שעוד לא ידוע מה יעלה בגורל הדמות שלו לאחר מותו של השחקן ווילי גרסון.
במקביל לטרגדיה של קארי, שעוד נראה במהלך העונה איך היא תשנה את מסלול חייה, מתחילה להתקבל תמונה של כמה קווי עלילה פוטנציאליים - מירנדה מחליטה להפוך לעורכת דין אקטיביסטית, חוזרת להשלים תואר שני בזכויות אדם ומתחילה לרקום קשר מהוסס עם אחת המרצות שלה; קארי משתתפת בפודקאסט לצדה.ו של צ'ה הא-בינארי.ת שנראה שעומד.ת להשפיע על החיים של הדמויות ביותר מאופן אחד; ושרלוט מתקרבת לליסה הזוהרת ומתמודדת עם המרד המגדרי של בתה רוז - מה שבתקווה יוביל לקו עלילה טרנסי, שיהיה שינוי מרענן עבור הסדרה.
"פשוט ככה" לא מתיימר להיות "סקס והעיר הגדולה", ולא בטוח שזה חיובי. שמחת החיים התחלפה מהר מאוד באבל, סמנתה התעופפה ולקחה איתה את רוב הסקס והדמות הפרוגרסיבית של שרה רמירז מרגישה כמו ניסיון לדחוס לאדם אחד את כל הגיוון האתני והמגדרי שלא היה בסדרה המקורית. אבל הבגדים היפים עדיין כאן ומירנדה מעניינת כתמיד, כך שגם אם שני הפרקים הראשונים הם עדיין לא סיבה לצהול, הם לגמרי מספיקים כדי לעלות שוב על הקרוסלה הזאת עם קארי, עד שהיא תמצא שוב מישהו - או משהו - לעמוד איתו דקה במקום.