הפרק הרביעי של "פשוט ככה" (אפשר כבר להפסיק לציין שזה ההמשך של "סקס והעיר הגדולה"?) לא הותיר מקום לספק: למישהו על הסט יש ונדטה נגד פלוטון. אחרי שמכשיר הכושר הכי קפיטליסטי בסביבה רצח את מיסטר ביג, מי חשב שהוא עוד יוזכר כל כך הרבה? אבל הפרק הרביעי בעט בגופה שגם ככה גוססת מהפרסום השלילי סביב ההאשמות המחרידות כלפי כריס נות'. הפלוטון מגיח מהחשכה כמו בסרט אימה, קארי בורחת ממנו, והיא מספרת לחברות שהיא נתנה אותו במתנה לשומר בכניסה - רק כדי לחזור לדירה אחרי המייקאובר לקראת מכירתה ולגלות שם זוג אופני פלוטון חדשים. בשלב הזה, כבר מדובר בקונספירציה.
אבל לתסריטאים של "פשוט ככה" יש עוד ונדטה - נגד מירנדה המסכנה. אם בעונות המוקדמות של "סקס והעיר" התעללו בה דרך המלתחה, הפעם נראה שמישהו שם החליט לבצע בה השתלת אישיות. "טיפוסים אלטרנטיביים", היא אומרת ללואיזה ובריידי על האנשים שהיו סביבה במועדון בהופעה של צ'ה, כאילו מדובר באיזו אמא מהפרברים. ובכלל, חוץ מלהגיד לנאיה שלשלב בין הורות לקריירה זה "פאקינג קשה", למירנדה לא הייתה תרומה משמעותית לפרק הזה, והיא שוב נזנחה - בתזמון מאוד משונה אחרי שהתחיל להתפתח מתח מיני בינה לבין צ'ה.
מי שלגמרי לא נזנחת בפרק היא שרלוט, שמופיעה בו במלוא שרלוטיותה - מחפשת במאניה זוג שחור שיצטרף לארוחת הערב שהיא נאלצת לארגן ברגע האחרון. בניגוד למונולוג המביך מאוד של מירנדה בשיעור הראשון שלה, כששרלוט מנסה לנווט באופן מגושם בעולם הפוליטיקלי קורקט, זה כבר הרבה יותר אמין. בנוסף, זאת גם נראית כמו קריצה מודעת לעובדה ש"סקס והעיר" הייתה סדרה מ-אוד לבנה, מה שבלט במיוחד מאחר שהיא התרחשה בניו יורק - אחת הערים הכי מגוונות אתנית בעולם. קו העלילה הזה לגמרי השתלם עם המבט המבועת והנהדר של שרלוט, ברגע שבו היא מבינה שהיא התבלבלה בין שתי נשים שחורות.
סמל שעושה קאמבק
בעולמה של קארי, אנחנו חוזרים יחד איתה במכונת הזמן לדירה הישנה, עם אותו חדרון ארונות שהוא חלומה של כל רווקה מרוששת. הפרק הזה גם נותן כמה רגעים ויזואליים נוסטלגיים שקורצים למקורות - כמו המראה של קארי יוצאת מהבניין האייקוני שלה בחצאית טוטו ותיק פנדי קטן או התמונה שלה עם ביג, שמוכרת לנו היטב. כשהתמונה נשברת, היא עוברת התמוטטות שמזכירה את התגובה שלה לאובדן השרשרת עם שמה בעונה השישית, או המחשב שקרס כשהיא הייתה עם איידן.
בכלל, לקארי תמיד הייתה תגובה רגשית חזקה לחפצים, אבל הם תמיד היו חפצים שיש להם משמעות עמוקה יותר. השרשרת הייתה חלק מהזהות העצמית שלה, והיא הייתה צריכה אותה יותר מתמיד כשהיא הייתה רחוקה מהבית, בודדה ומבולבלת. המחשב שקרס היה סמל לקושי שלה להתמסר למערכת היחסים עם איידן עד הסוף ולחלוק איתו את החיים שלה. הנעליים שנגנבו היו רק פתיח לשיחה רחבה יותר על האופן שבו נשים ללא ילדים נתפסות על ידי אימהות.
גם הסיגריות הן סמל שעושה כאן קאמבק. הן לא רק סמל של תקופה - הייתה להן משמעות עלילתית עבור קארי. העישון היה תחביב שהיא חלקה עם ביג, והן סימלו עבורה חופש כשהיא התקשתה לוותר עליהן עבור איידן. עכשיו חוזר לה החשק, ספק כדרך להרגיש קרובה יותר לביג וספק כדי לחבק שוב את קארי הרווקה החופשייה.
הפרק הזה גם מאשר את מה שכבר היה ברור מהפרומו לעונה: סימה (סריטה צ'ודהורי) היא המחליפה הרשמית של סמנתה. למרות שהיא אישה אצילית ועדינה - לא בדיוק תכונות שסמנתה ידועה בהן - לא חסרים קווי דמיון. סימה היא אשת קריירה מצליחה, רווקה מבוגרת, מתלבשת בשמלות מקצועיות אבל גם נוטפות סקס והכי חשוב - יודעת להעמיד את קארי במקומה. כל אלה רמזים מספיק עבים שמדובר בתחליף הבלתי רשמי לסמנתה, אז אפשר היה לתת לה שם פחות דומה.
ואי אפשר שלא לדבר על הפרידה המרירה מסטנפורד. ווילי גרסון הלך לעולמו במהלך צילומי העונה, כך שלא היה מנוס מלצלם סצנה חדשה שמסבירה את העדרו, אבל היא עדיין נראתה תלושה. הבחירה העלילתית לשלוח אותו לטוקיו כשהוא משאיר מאחוריו מכתבים היא פתרון די קלוש, לא מספיק מעניין, והסצנה צרמה כנטע זר בעלילה. לסטנפורד - שלא לדבר על גרסון עצמו - בהחלט הגיעה פרידה קצת יותר מרגשת.