אסור לדבר איתי על זה, כי אני אבכה, אבל מפה לשם - העונה הזו של "המירוץ למיליון" כבר מתקרבת לסיומה. בקטע המירוץ האחרון, רבע הגמר, האסימון הזה נפל גם לזוגות עצמם - והם הבינו שבשלב הזה, החוקים הם לא אותם חוקים כמו בהתחלה. עכשיו, עצור כדאי לשים דווקא לזוג מאיים, ולא לזוג חלש; אין מקום לסנטימנטים כשבוחרים את מי לעכב (עם כמה שזה מבאס); יש הרבה פחות מקום לטעויות; וכמובן, הזוגות הראשונים והזוגות האחרונים צמודים זה לזה מתמיד. את הקרבה המפחידה הזו בין ההצלחה לבין ההתרסקות המחישה בצורה הטובה ביותר, כמובן, ההדחה: הדחה של אחד הזוגות החזקים במירוץ, זוג שלא מעט צופים אפילו הימרו שייקח את הגמר. אבל לפני שנדבר על ההדחה המפתיעה הזו, ועל כל הדרמות שנרשמו לפניה, חשוב שתדעו שיהיו פה ספוילרים.
הפתעת המנצחים של הפרק אמנם לא הייתה משמעותית כמו הפתעת המפסידים שלו, אבל ראוי להתייחס אליה. הראשונים להבטיח את מקומם בחצי הגמר של המירוץ היו דווקא ענבר ואבישי, שזו הפעם הראשונה שבה הם מגיעים לנקודת הסיום במקום הראשון. מה שיפה זה שאת הניצחון הקטן הזה הם חולקים ביניהם: אבישי, כזכור, הוכיח את עצמו כקולע מדהים במשימת הפפאיות; ענבר שיחקה אותה במשימת זיהוי הפרח המזויף, המשימה האחרונה והחשובה ביותר בקטע המירוץ בווייטנאם.
אבל מה שעוד יותר יפה זה שההגעה שלהם למקום הראשון קשורה גם לנטייה של הזוגות האחרים לשכוח מהם. לאורך העונה, ולמרות הדציבלים של ענבר, ענבר ואבישי לא היו זוג בולט במיוחד. לא בעיני הצופים, ולא בעיני הזוגות עצמם, שלא ייחסו להם חשיבות יתרה. הרי בשלבים המוקדמים של המשחק הם נחשבו לזוג חלש, אבל לא חלש מספיק בשביל לשים לו פרסות; ועכשיו, כשהמשחק כבר מתקרב לסופו, ברור שהם זוג חזק - אבל לא חזק מספיק בשביל לפחד ממנו. למה? כי ענבר אומרת משפטים כמו "שמעתי ברווז נובח", כי לאבישי יש לוק שברירי של יהודי גלותי. בכל מקרה, ראיתי לא מעט תגובות של צופים שתהו באשר לבחירה של סהר ויפתח לשים עצור לספיר וליאור, או לבחירה של איציק ואסתי לשים עצור לאן ולי. בשני המקרים, הצופים תהו - למה לא לשים לענבר ואבישי? התשובה פשוטה: ענבר ואבישי לא היו להם בראש. הממוצעות שלהם גרמה לכך שהם עוברים לכל הזוגות מתחת לרדאר.
למקום השני הגיעו, מי היה מאמין, ליאור וספיר - אחרי שעברו את היום הסיוטי ביותר שלהם עד עכשיו. אז כן, במשימה האחרונה הם הצליחו להשתחרר מהקללה, אבל כל מה שקרה לפני כן היה הרבה יותר מעניין, אז אם יורשה לי, אני חוזרת שני פרקים אחורה. לפוביה של ספיר ממים נחשפנו בקטנה כבר בקטעי מירוץ קודמים, אבל הפעם היא התגלתה במלוא עוצמתה. שתי משימות שקשורות במים, אחת אחרי השנייה, וספיר בקושי הצליחה להשלים אותן. ולפני שתגידו ש"היא הגזימה" או ש"זה כולה מים", צריך להבין שזה בדיוק העניין בחרדה: היא לא רציונלית. אפשר לנסות למצוא הסברים לפוביה הזו של ספיר - אולי היא מפחדת מחוסר שליטה או מהלא נודע, ולכן היא מפחדת מהמים - אבל אי אפשר לבטל את התחושות שלה. באותה נשימה, צריך לומר שגם כשספיר הייתה בשיא המשבר, היא עדיין ידעה לנסח בצורה בהירה וקוהרנטית את מה שהיא צריכה מליאור: הכלה. ואת ההכלה הזו הוא לא ידע לתת לה.
כן, זו דעה לא פופולרית. המוני צופים התפעמו מההתנהגות ה"רגישה" של ליאור לאשתו במשימות האלה, וסורי, אני לא שותפה להתפעמות הזו, והגיע הזמן לשחוט את הפרה הקדושה. ליאור נראה כמו בן זוג כיפי, שיודע להרים ובהחלט יודע להצחיק, אבל אין לו את העומקים הרגשיים והנפשיים של ספיר. פשוט מאוד, הוא לא יודע איך זה מרגיש להיות במצב כזה, אז הוא לא ידע איך לעזור לה לצאת משם. היא ביקשה ממנו שלא ירים את הקול, ובתגובה לבקשה הזו הוא הרים את הקול - והיה, יש לומר, מאוד חסר סבלנות (לפני שתגידו "גם היא הרימה את הקול" - וול, היא הייתה בהתקף חרדה). וחוסר הסבלנות הזה לא קשור רק בעובדה שהם בתחרות, אלא בעניין אחר: זה צד של ספיר שהוא לא מעוניין לראות, בטח שלא להתמודד איתו.
כמו ליאור וספיר, גם לי ואן הצליחו להשתקם אחרי התמוטטות מפוארת, ובסופו של דבר הגיעו למקום השלישי והמכובד. אבל זה לא היה קל. הן הוזנקו ראשונות, התפלשו בכיף שלהן באגם השבלולים כאילו הן נולדו בביצה, סיימו יחסית מהר גם עם משימת החתירה - ואז הגיעו הפפאיות. משימה מהגיהינום, לא רק עבור המשתתפים אלא בטח גם עבור אנשי צוות ההפקה, שאני יכולה רק להניח שפחדו על חייהם בכל זריקה וזריקה. בזמן שמשתתפים כמו סהר או איציק כבר התחילו לקלוט את הקטע, לי פספסה שוב ושוב, ונשברה שם לגמרי. לאורך הזמן היא כבר הפכה לאחת המתמודדות האהובות עליי במירוץ, אולי האהובה ביותר (זה קרב צמוד עם ספיר ואבישי), והיה כואב לראות אותה ככה. זה היה מצב דומה למצב שספיר נכנסה אליו במשימות הקודמות. אבל בניגוד לתגובה של ליאור לספיר, אן הגיבה לקרייסס של אחותה בצורה כמעט מושלמת. היא עודדה אותה בלי להוסיף עוד לחץ, הרימה לה כשהיא הצליחה, והדובדבן שבקצפת - איפרה אותה במונית. זו הוכחה לכך שבשביל להכיל מישהו צריך קודם כל לנסות להבין אותו (ורצוי, כמובן, גם להצליח).
ואם כבר מדברים על הכלה או הבנה, אני רוצה להתייחס לעוד "זוג מושלם" שמתגלה בפרקים האלה (שוב) כזוג לא כל כך מושלם: איציק ואסתי. כל פעם שאני כותבת עליהם משהו שאינו שבחים ומחמאות אני צופה מראש את התגובות הכועסות, אבל אין מה לעשות, צריך לומר את זה. הם זוג חמוד מאוד, אבל לאיציק יש נטייה חמורה להסגברה. כזו שמרימה את ראשה מדי כמה פרקים, ומבאסת לי את החיים; שמזכירה לי את ההיררכיה שעדיין קיימת בין מגדר אחד לשני, שמתבטאת בין השאר - וגם אם זה בניואנסים קטנים - במערכות יחסים סטרייטיות (כן, גם בטובות שבהן, וכן, הכותבת היא סטרייטית). ונכון שאסתי לא תפקדה מי-יודע-מה במשימת החתירה, וגם לא במשימת הפפאיות, וכן, היה מקום להעיר לה על זה ולנסות לאפס אותה. אבל איציק העיר לאסתי לא כשווה לה, אלא כמי שנמצא מעליה; הוא היה מתנשא, ואני מרגישה בנוח לשער שההתנשאות שלו נבעה (גם אם באופן לא מודע) מהיותו שלו גבר ומהיותה שלה אישה.
איציק ואסתי היו אחד מתוך שני זוגות שנשארו אחרונים במשימה האחרונה. למזלם, הם איתרו בזמן את הפרח המזויף, והצליחו - למרות שנהג המונית שלהם היה אדם בלתי-מתפקד - להינצל מהדחה. זה משאיר אותנו עם הזוג החמישי, שמצא את עצמו מחוץ למירוץ בסיום הפרק של אתמול: סהר ויפתח. מי היה מאמין. נכון, במשך כמה קטעי מירוץ הירוקים לא היו בשיאם. הם התקשו לחזור להוביל כמו בהתחלה, ירדו בעל כורחם מהאולימפוס. אבל דווקא בקטע המירוץ בווייטנאם הם היו שוב סהר ויפתח החיילים התותחים של הפרקים הראשונים (ולכן ההדחה ביאסה אותם פי כמה). זה כמובן קשור לעובדה שרוב המשימות הפעם היו משימות פיזיות, אבל את מה ששלהם אי אפשר לקחת מהם: סהר ויפתח שלטו בקטע הזה של המירוץ. ההדחה שלהם הייתה תוצאה ישירה אך ורק של משימה אחת, המשימה האחרונה.
מי שעוקב כבר יודע שיפתח וסהר הם לא הפייבוריטים שלי במירוץ. לצד זה, אני מרגישה צורך לומר לכל מי שנעלב בשמם בתגובות - אני ממש לא שונאת אותם. את יפתח כשהוא עומד בפני עצמו אני מאוד מחבבת, וסהר? מדובר באיש הסחי ביותר בישראל, ובכל זאת: בפרקים האחרונים, שבהם נראו פתאום צדדים אחרים שלו, הבנתי לגביו משהו - הוא לא שרירן עם נטיות של חנון, אלא חנון שגידל שרירים, וההבנה הזו גרמה לי לסמפת אותו קצת יותר. אז כן, לא מדובר בזוג האהוב עליי, אבל האמת היא שהתבאסתי בשבילם. הם באמת היו זוג של גמר. הדינמיקה שלהם אמנם משעממת אותי באופן אישי, אבל ניכר שהסנכרון הכמעט מוחלט ביניהם עזר להם לצלוח את כמה מהאתגרים היותר קשים של "המירוץ למיליון", וזה מה שחשוב. נכון שזה לא הביא אותם לניצחון, אבל היי, הם הגיעו למקום לא רע בכלל.