עכשיו זה כבר נראה מוזר, אבל לא פחות מ-13 זוגות הוזנקו לדרך בתחילת "המירוץ למיליון": מחלקם כבר שכחנו (אתם יודעים מי זה שחר? לא? גם אני לא), לחלקם אנחנו עדיין מתגעגעים (גבר וגבר לנצח בליבי), חלקם הגיעו עד קצה גבול היכולת של עצמם (כמו חסי וירין) וחלקם נפלו אך ורק בגלל משימה אחת (סהר ויפתח ידברו על הפרח הזה גם עם הנכדים). אבל בסופו של דבר, רק שלושה זוגות הצליחו להגשים את החלום ולהגיע לגמר. האם זו השלישייה שהימרתי עליה? ממש לא. אבל האם זו שלישייה ראויה? בעיני, כן. ולפני שאפרוש את משנתי בעניין הזה, וספציפית בעניינה של מתמודדת אחת שלכאורה (בדגש על לכאורה) לא הרוויחה את מקומה ביושר, זה הזמן להזהיר: אם טרם צפיתם בפרק ההדחה האחרון בהחלט (ששודר אמש), תשמרו את הכתבה ותחזרו אליה בהמשך - כי יהיו כאן ספוילרים.
נתחיל דווקא מהזוג היחיד שההגעה שלו לגמר הייתה ברורה כבר מההתחלה: אני מדברת כמובן על לי ואן. גם עכשיו, בפעם המי יודע כמה, הן הגיעו לנקודת הסיום במקום הראשון - מקום שאולי הן יקטפו גם בגמר עצמו (ואם זה יקרה אני אשמח מאוד). אבל האמת היא שדווקא בקטע המירוץ הזה, המיקום שלהן בסופו לא תאם את ההתנהלות שלהן במהלכו. האחיות לא היו במיטבן בניו זילנד. בין השאר, זה בגלל הנסיבות החדשות: הניווטים מוציאים את כולם מדעתם (גם אותי בתור צופה, אם להיות כנה), וסביב הניווטים התגלע הריב הראשון של לי ואן בקטע המירוץ הזה, שהוביל לשלל התכסחויות שהגיעו אחריו. במשימת מירוץ המכשולים, וגם בטסטות שליוו אותה, ראינו את לי מגיעה לקיצון רגשי שהיא לא הגיעה אליו קודם לכן.
אני עדיין חושבת שהשותפות שלהן היא מוצלחת, שלא יהיה ספק. ובכל זאת, אני יכולה לנסות לחשוב על מניע אפשרי למשבר המתמשך הזה של לי, שהפעם הפנתה את הכעס שלה לאחותה ולא, כמו בדרך כלל, לעצמה. מתחילת המירוץ היה ברור שאן היא ה"נשית" מבין השתיים ולי היא ה"גברית"; זו לא פרשנות, הן בעצמן הדגישו את ההבדלים האלה. כפועל יוצא, לי לוקחת על עצמה את המשימות הפיזיות. ולמרות שלי מתגאה ביכולות האלה שלה, ניכר שיש לה תחושת נחיתות מסוימת סביב התכונות שדווקא אין לה (או ליתר דיוק, שהיא חושבת שאין לה), אלה שיש לאן. סוג של קנאה (ולא, לקנא זה לא דבר נתעב ומטונף, זה ממש אנושי). ובגלל שהכוח הפיזי היא הייתרון המשמעותי היחיד של לי בעיני עצמה - שוב, זו רק פרשנות שלי - היא לא יכולה לשאת את המחשבה שגם בזה אן "תנצח" אותה.
כמו שלי ואן שומרות על המקום הראשון, ליאור וספיר עקביים עם ההגעה במקום השני - ומי יודע, אולי בגמר הם יצליחו להתעלות על עצמם. אחרי שבקטע המירוץ הקודם הם אלה שסיפקו את הדרמה הגדולה, בקטע המירוץ הנוכחי הם תפקדו בעיקר על תקן האתנחתא הקומית. האם זו ספיר, שלמדה לשים את הפחדים בצד והחליטה לנסות להנות? או שאולי זו פשוט העריכה? אף פעם לא נדע. בכל מקרה, איכשהו יצא שממשימת מסלול המכשולים - שלכאורה אמורה להיות סיוט גדול עבור ספיר הכה-נקייה - הם יצאו בקלות יחסית. בזמן שענבר חטפה היפותרמיה ולי שברה את הכלים, ספיר התגלגלה בתוך נוצות וג'יפה ולא עשתה מזה עניין גדול. האם אני מאמינה לזה שלא הייתה שם התפרקות? לא בהכרח, אבל היה כיף לצפות. והסצנה שלה ושל וליאור מתווכחים בתחפושות ציפורים - זו סצנה שאני אראה לאנשים שלא צפו ב"המירוץ" כדי להוכיח להם שהם פספסו.
ועכשיו הגיע הזמן לדבר על הפתעת העונה: ענבר ואבישי, שכנגד כל הסיכויים - או אולי בעצם, כנגד כל התחזיות - הבטיחו גם הם את מקומם בגמר של העונה. אזכיר שהם גם היו אמורים להגיע ראשונים לנקודת הסיום הנוכחית, אם לא ההתברברות האחרונה הזו. ועכשיו לכמה סוגיות שיושבות עליי. ככל שענבר ואבישי ממשיכים להתקדם בתחרות, אני רואה יותר ויותר תגובות שנאה כלפיהם, ובמיוחד כלפי ענבר החמודה, שכנראה עייפה לא מעט צופים עם הצעקות שלה ועם התפילות הבלתי נגמרות להשם. מה שמצחיק זה שאסתי, אחת המתמודדות היותר אהובות בקרב הקהל, עושה בדיוק את אותו הדבר. אז למה לענבר אסור לצרוח, ולאסתי מותר? מי קבע שאסתי רשאית להישען על אלוהים וענבר לא? לא ברור.
ויש עוד עניין שאני רוצה להתייחס אליו: מידת ה"זכאות" של ענבר ואבישי להגיע לגמר. כי נראה שיש הרבה אנשים שקובעים שהם לא ראויים, כאילו זו תחרות שבנויה על הצבעות הקהל ולא על הצלחה במשימות. אם ענבר ואבישי הגיעו עד כאן סימן שמגיע להם, סורי, זה הפורמט. ואם אתם מאלה שטוענים שההפקה מתערבת לטובתם - אני בטוחה שאתם מציינים את ההפקה רק כשזה מסתדר לכם עם האג'נדה. אגב, צריך גם לומר את הדבר הבא: כדי להגיע לגמר של "המירוץ למיליון" לא חייבים להוביל לאורך כל העונה. זה בסדר גם להיות, באופן עקבי, "טובים מספיק בשביל לא לעוף הביתה" - והנה, עובדה שזה עובד.
אם כבר נכנסתי למוד של סנגורית, אני גם אזכיר שענבר ואבישי עובדים מעולה ביחד. זה בלט במיוחד בפרקים האחרונים, בהשוואה לטונים הגבוהים ולחוסר הסבלנות של הזוגות האחרים. הדוד והאחיינית יודעים בדיוק איך לעודד אחד את השנייה ברגעים קשים, אבל גם איך לתת את הספייס ברגעים קשים יותר. אולי כדאי להפסיק לזלזל בהם. ואולי אני אפילו אהמר עליהם כזוכים הגדולים של התוכנית. גם בשביל הפרובוקציה, וגם כי יכול מאוד להיות שההימור הזה יתגלה כנכון ואני אהיה מאוד מרוצה מעצמי.
מי שלא קיבלו כרטיס כניסה לגמר הם איציק ואסתי, שסיימו את דרכם ב"המירוץ למיליון" במקום הרביעי והמכובד. גם להם, כמו לכחולות ולשחורים, היה דפוס מסוים שנשמר גם הפעם - אבל אצלם זה דפוס פחות חיובי: הם מפציצים במשימות ופותחים פער על הזוגות האחרים, אבל אז, במאני טיים, הם מפשלים איכשהו ונדחקים אחורה. הפעם זו הייתה פשלה מתסכלת במיוחד, ולשמחתי זו הייתה פשלה של איציק - אובדן המפתחות של האוטו. אני לא רוצה לשמוח לאיד, אבל אחרי שאיציק המתנשא התגלה במלוא תפארתו בפרקים האחרונים, העיכוב הזה שקרה באשמתו הוא סוג של צדק פואטי. אגב, אותו הדבר נכון לגבי לי: הפנצ'ר בגלגל, שקרה באשמתה, הנחית אותה בחזרה למציאות, וזה מה שאיפשר לדינמיקה שלה ושל אן להתאזן מחדש. אבל נחזור לאיציק ואסתי. התקלה המבאסת שקרתה להם לימדה אותנו שלא כל עכבה היא לטובה, ובמקרה שלהם, העכבה הזו הובילה בסופו של דבר להדחה (יחד עם ההסתבכות במשימת הזיכרון שהייתה, באמת, מתחכמת קצת יותר מדי).
אני לא אשקר, האהבה שלי לאיציק ואסתי קטנה ככל שהעונה התקדמה. הטון המתיילד של אסתי כבר עושה לי פריחה והפטרונות של איציק בלתי נסבלת בעיני. האמת היא שזה גם מעצבן אותי שבגלל שהם "מפתיעים", בגלל שהם שברו סטיגמה על חרדים (ובזה אני לא מזלזלת), הקהל פטר אותם מכל מיני "חובות" או "חוקים" שהוא גזר על כמה מהזוגות האחרים; נהייתה להם תדמית של מלאכים טהורים, והיחס של הצופים אליהם תמיד היה זהיר יותר, כאילו הם דבר קדוש שאסור לגעת בו, כאילו הם עלולים להישבר. ואולי ההילה הזו שמרחפת, לכאורה, מעל הראשים של איציק ואסתי, השפיעה גם על המתמודדים האחרים בתחרות - עובדה שהם אף פעם לא קיבלו פרסה או עצור (לא רק שהם לא קיבלו מספיק קולות בשביל להיות מעוכבים, הם לא קיבלו אף קול אף פעם). אולי באמת כל הזוגות אהבו אותם, ואולי הם חששו לפגוע בהם יותר משהם חששו לפגוע באחרים? אין תשובה לשאלה הזו. בכל מקרה, כל זה לא אומר שאיציק ואסתי לא היו מתמודדים טובים מאוד. אין ספק שהם נתנו פייט לאורך העונה הזו, ולפעמים אפילו היה כיף לראות אותם על המסך.