בוקר טוב, עיירה. אחרי חודשים ארוכים של ניחושים ושמועות, 2025 נפתחה, ואיתה גם שערי העיר המסתורית שתאכלס בתקופה הקרובה את האנשים שהכנסתם אליה. אנחנו מתחילים עם ארז טל וכוכבת "הארטיסט", אמנית הג'אז הלירי קורין גדעון. קורין וארז מקבלים את פנינו לאולפן/המנהרה בו/בה יערכו הכניסות וההדחות מהעיר שמרכז התוכנית. העיר עצמה נראית אינסיין - היא מכילה בר וחנות בגדים, בית קפה ובית מלון. מי שירצה לישון בסטייל יצטרך לשלם ביוקר, ומי שירצה להתקמצן יוכל לעשות מה שההורים שלי המליצו לי כשנתקעתי בלי כסף בטיול תרמילאים באירופה - ולישון על ספסל. אפשרות שלא ניצלתי, אגב.
אנחנו פוגשים גם את צוות הרובוטים שישרתו את המתמודדים במהלך שהותם. הם עשויים כולם ממה שנראה כמו בלוני מתכת מלופפים סביב חביות, ויש להם שמות של צבעים: מר בלאק הוא ראש העיר, רד הוא הברמן, פינק היא המוכרת בחנות הבגדים וגברת סילבר היא הבנקאית הראשית, שנשמעת גם כמו דמות של ערן זרחוביץ'. הידד, הרובוטיות הצליחו לנפץ את תקרת הזכוכית, ובמקרה הזה מדובר כנראה בתקרה אמיתית מזכוכית שיורם זק יכול, לכאורה, להוריד ממנה גשם סטייל "המופע של טרומן". האיש שבקיר הוא ראש הולוגרפי כחול, וגם הדבר הכי מפחיד שראיתי או אראה אי פעם בחיי. הוא משמש מעין מנחה שלישי לתוכנית, ויכול לצוץ כמעט בכל מסך ברחבי העיר. המתמודדים שנכנסו לעיר התחילו כולם מאותה נקודה כלכלית, אך ככל שירוויחו ויבזבזו, הם יעלו וירדו בטבלה אימתנית שמוצבת לראווה בכיכר. המתמודד עם הכי פחות כסף - יודח באותו שבוע. המתמודד עם הכי הרבה כסף בסוף העונה - יזכה. כסף הוא לא רק המטרה אליה הם חותרים, אלא גם התקשורת הבסיסית ביותר שהם מנהלים אחד עם ונגד השני, וכמובן שאיתנו. כסף, רגש, טלוויזיה, עניין - מה בכלל ההבדל?
נוסף על כל הדרכים בהם ירוויחו או יפסידו כסף בעיר, יש ל2025 אלמנט נוסף - הצופים. מתמודדים אהודים יתוגמלו כלכלית. ובכלל, התושבים לא יהיו מנותקים מהעולם, ויוכלו לקרוא ידיעות חדשותיות, לצפות בפרקי התוכנית או לשוחח עם בני ביתם - תמורת תשלום, כמובן. חשבו על זה כעל אינטרנט קפה, רק רלוונטי ל-2019. עיקר הפרק מוקדש לעימותים המנומסים מאוד בין הנכנסים הפוטנציאליים. שישה עשר מועמדים אפשריים בשמונה מקצים, והצופים בבית נדרשים ללהק ולהחליט מי מהשניים ראוי להיכנס לתוכנית ומי ילך הביתה. כלומר, בערך. תעודות הזהות המצולמות שלהם נערכו כך שייראה כאילו נכחו באותו חלל, כשבפועל הם לא פוגשים זה את זה עד רגע הכניסה. מסובך? פחות משזה נשמע. בגדול, יש לכל צמד חמש דקות לרתק אותנו. אחד מהם יזכה וייכנס - והשני יצטרך לקוות שהזוכה יחבב אותו מספיק ויכניס אותו בנדבה.
הדו קרב הראשון: סיגל ונועה
סיגל, הידועה גם כליאון רוזנברג נכנסת על סקיטבורד אל תוך הלב שלי. היא אוהבת שאלות סתומות ועמוקות כמו "נגיד אני אקום בבוקר, מה אני אעשה? ...שאני אצור את המציאות שלי?", ועשרות סוגים של חיות אקזוטיות. לעומתה, נועה מתעסקת בעניינים ארציים יותר, ומתחננת: "תוציאו אותי עממית עממית עממית". זה שהיא גרה במגדל יוקרה בתל אביב זה לא באמת קריטי. עוד מתחביביה של נועה: ניק קרטר ותמונות מפחידות עם שיער טוסט מהבת מצווה. הן עולות לבמה - נועה בשמלה חושפת תעלת לידה, וסיגל בתחפושת קורין גדעון. ההצבעה במאקו מסתיימת ומי שנכנסת היא… סיגל! מדהים, הרי נועה היא מתמודדת ריאליטי קלאסית. מישהי שיצאה מפרק של "בואו לאכול איתי" בלי שבישלה דבר בחייה.
וכאן מגיע הטוויסט הראשון : כל מתמודד שנבחר יוכל לוותר על חלק מסכום הכסף שקיבל בכניסה - 12,000 שקלים - כדי להכניס את מי שהתמודד מולו. ארבעת המפסידים שיקבלו מהמנצחים שלהם את הסכומים הגבוהים ביותר - ייכנסו גם הם, אבל גם אם לא ייכנסו - הכסף ילקח ולא יוחזר. זה גלגל החיים. ההחלטה הזו נעשית במונית שאיננה מונית הכסף, אלא סתם מונית שעוסקים בה בכסף. מונית הכסל? ספרו לי בתגובות. סיגל לבוט מתלבטת ולבסוף מחליטה לתת לנועה 1,200 שקל. הכסף יורד מחשבונה והיא נשלחת אל העיר עם ההוראה לא להגיד לאף אחד כמה, אם בכלל, שילמה.
סליחה על ההשתפכות הרגעית, אבל הפריים הראשון של סיגל בעיר, "אישה לבדה בעיר זרה" כפי שכינו אותה ארז וקורין, הוא פריים מרגש. הכביש שחוק ורטוב, והמצלמה ממסגרת את צדודיתה בתוך השתקפות בחלון כמו שוט פתיחה בסרט אירופאי. סיגל נזנחת לנפשה בדממה מוחלטת. זוהי דקה של זן, של בלבול אבל גם של סקרנות וחמדנות - העיניים שלה לא מפסיקות להתרוצץ ולבלוע את כל מה ממתקים הוויזואליים שסביבה. קסם. היא כנראה תימצא מוטלת בתעלה למחרת, אבל עד אז - הרגע הטלוויזיוני הזה היה שווה הכל.
הדו קרב השני: מנואל ודומיניק
שניהם הרצליינים, מאותו הרחוב. לדומיניק יש היסטוריה במתקני כליאה, כלומר אה… מסגרות מגורים חלופיות שאי אפשר לצאת מהן אף פעם. הוא מספר על עברו הקשה, רווי האלימות והסמים, ועל השיקום האישי והרוחני שעבר כמפקד בצה"ל. פעם הוא היה פרק בספר נוער של דבורה עומר עם עיניים מושחרות, חיבה להירואין ומשקל מעורר קנאה של 50 קילו, והיום הוא בריה נעימה, מתפקדת וסופר נרגשת. לעומתו, מנואל הפכה לאמא בגיל צעיר, התחרטה קצת, השלימה עם זה והחליטה להנציח את חייה, מחשבותיה ורשימות הקניות שלה בעשרות קעקועים. היא מתפייטת על הנתיב שעשתה ל-2025, משהו עם מטריה ורוח שגורם לה להישמע כמו מרי פופינס, רק ביומרני.
הצופים בחרו בדומיניק, שמפרגן למנואל 4,010 שקלים. כלומר, המשכורת הממוצעת של גולדי המלצרית הרובוטית. הוא תועה בדרך ופוגש בכפילת התסרוקת שלו, סיגל, שמקבלת את פניו "עיר דומיננטית כמו דומיניק" - והוא עונה לה "עיר סגולה כמו סיגל". יותר כמו עיר מתוקה כמו שניכם, שני אנשים מתוקים.
הדו קרב השלישי: סמי ודודו
רקדן מול שיפוצניק, דדי מול זאדי בקרב הגייז המבוגרים היפהפיים. סמי התפלל שאלוהים יהפוך אותו לסטרייט, ואז עבר לתל אביב. אלוהים בתגובה: אני עוזר רק למי שעוזר לעצמו. הוא משתוקק להיות אב, ומתכנן להשתמש בפרסי הזכיה כדי לממן תהליכי פונדקאות יקרים. דודו גדל בבית שהוא גורם לו להישמע כמו פח אשפה בוער. הוא נישא לאישה, הפך לאב והתגרש.
ובטח שמתם לב עכשיו שהמתמודדים בדו-קרבות הם תמונות מראה זה של זה. הטייפים דומים, ויש להם חמש דקות לשכנע אתכם שדווקא הטייפ הספציפי שלהם הוא זה שאתם רוצים לראות בהמשך העונה. הקהל בחר את דודו, ועכשיו נכנס למונית וצריך להגיד כמה הוא רוצה את סמי בעיר. לא פעם ראשונה שהומו עוזב הומו אחר, נכנס למונית וצריך להחליט כמה כסף הוא משלם כדי לא לראות אותו יותר בחיים. סיפור אמיתי, לא משנה. הוא משלם 8,010 שקלים כי אין גבול למסירות הנפש, גם אחרי שלוש דקות של היכרות.
הדו קרב הרביעי: שרי ונטע
שרי לא אוהבת קוביות, תבניות וציפורניים לא מטופחות, אבל היא כן תשמח לפגוש מישהו בדיוק בתבנית שלה, כאילו, אם כבר. היא נישאה כשהיתה בת 17, התגרשה שנה לאחר מכן, וכיום היא עובדת בסקין קייר ומצטטת מונולוגים שלמים מתוך "מותו של סוכן". נטע, לעומתה, חוותה בנערותה משבר זהות אחרי שגילתה שהיא לא בדיוק יהודיה ולא ממש נוצריה. שתיהן מצליחות לתמרן אותי רגשית ומותירות בי חותם שהוא כמו משהו על קרח, ואיכשהו חיצי גורל להתהולל. לא משנה, זה מאוד פיוטי ומאוד אירופאי. הקהל בוחר בנטע ולפחות בהתחלה אנחנו לא רואים כמה כסף, אם בכלל, הסכימה לשים על שרי.
הדו קרב החמישי: גל והודיה
הודיה אוהבת תחנות אוטובוס ושונאת את הקונספט של בית. היא נערת פנימיות לשעבר עם שיער שנראה כמו חבלים שקושרים איתם קייאקים, ומפרנסת את עצמה מאז גיל 11. גל, לעומתה, הוא נער תפנוקים בעל שני תחביבים: היפ הופ ולבישת חולצות מודפסות. היא לא אוהבת לרחם על עצמה, הוא בוכה בכל פעם שנדרש ממנו להעביר הילוך במכונית. הוא עשיר, היא לא - קן איי מייק איט אני מור אובייס? הצופים בוחרים בהודיה ובמעיל המופלא שלה, והיא תיתן לגל 1,995 שקלים.
הדו קרב השישי: נועם ומיכאל
נועם הוא מיקסולוג, מיכאל שותה רק קפה שחור. נועם אוהב את מרתה ארגריך, חליפות מודפסות (מוטיב) וחפתים, ומיכאל אוהב ללבוש את אותה החולצה שוב ושוב ולחיות בקרוואן. הוא קיבל את ההחלטה לעקור למסגרת החיים הסגפנית הזו בגלל אהבתו לגלישה, או כמו שהוא קורא לזה "צירוף תיקים". אתם יודעים, כמו שאנשים שאוהבים אופנה מקימים מאחז בזארה ומעתיקים לשם את חייהם. עניין שבשגרה.
נועם הצטלק אחרי תקופת מגורים בקיבוץ, שם חטף טראומה ליברטריאנית שתבעה ממנו לחלוק רכוש (וחפתים), ומיכאל הצטלק אחרי שפגש את אביו המזניח ולא הצליח לעלוב בו כמו שתכנן. אבל בסדר, כי בסוף הם צחקו ביחד "עד זוב דם". אגב זוב דם, שמישהו יבדוק את הטחור שכנראה מתפתח ברגעים אלה אצל נועם, שהודה שהוא מבלה שעות על האסלה בכל בוקר. הקהל בחר במיכאל, שנדרש פעם נוספת לקבל החלטה קריטית בכלי רכב, ושממילא אין לו תפיסה של עושר, עוני או רכוש. הוא ניאות לשלם 2,025 שקלים כדי להכניס את נועם.
הדו קרב השביעי: כלנית ולימור
כלנית מגיעה עם מזוודה שנראית כמו דיספנסר מסטיקים וחליפה מנומרת. היא אוהבת לשיר, לנווט ולהתחכך בסלבריטאי עבר בהוליווד, שם חיה ועבדה (כמנקה). גם לימור התחככה בסלבס זוטרים כמו סינדי קורררפורד - כך במקור - ודיאנה רוס. אגב דיאנה רוס, כלנית הכירה את כל משפחת ג'קסון חוץ ממייקל. אין, עכשיו רק חסרה לנו אמנית הציפורניים של הקוף באבלס ואנחנו סוגרים פה פיצוח. לימור גדלה ברחובות, בת לאמא נרקומנית שעסקה בזנות, ואב שישב בכלא אחרי שהרג את המאהב של האמא הנ"ל. היום היא מספרת, מאפרת ועושה קוספליי מדהים של דורין פרנקפורט.
ובזמן שלימור חייתה את גרסת כרם התימנים ל"טריינספוטינג", כלנית עשתה את המסלול על שם ליידי גאגא ב"כוכב נולד", ועבדה קשה כדי להיות זמרת. זמרת וספרית - איך בכלל מכריעים? הקהל העדיף את הליפסטיק האדום של לימור על פני מעיל הגוויות של כלנית, ובדרכה העירה, לימור מחליטה לתת 1,820 שקלים לכלנית.
הדו קרב השמיני: ג'ו וג'קי
כמה אפשר לאהוב את ג'קי, פרויקטור לוגיסטי בתחום ההובלה - מקצוע אמיתי שאין ברירה אלא לקבלו מעכשיו כתשובה לגיטימית ב"ארץ עיר" - ואדם שהיה בזוגיות עם ג'ניפר סנוקל - וניצל. הוא חולם להעלות את מיקומו בגוגל, וחולם עוד יותר על אהבה אותנטית כמו שרואים בסרטים תורכיים. ג'ו, מאידך, הוא מתאבק לשעבר ואיש בלי תחביר בהווה. ברצינות, כל המשפטים שלו הם רצפי קריאות קרב שהוא נובח אל המצלמה - "פנטסטי! שמן! פולנייה! פנטסטי!". ג'קי מתאר את עצמו כמבערה של רגשות, ונותר רק לקוות שהוא בוער רחוק מספיק מקו החוף (שני הגברתנים קשורים לנמל אשדוד בקשרים תעסוקתיים ומשפחתיים) כדי שנוכל להפיק ממנו גז טבעי. איזה גז? לא ברור, אבל כנראה כזה של מצתים. ובזמן שג'קי בוער במים העמוקים, ג'ו מכלה את ימיו במעשים מפוקפקים עם חבורת "לול" על החוף. או כמו שהוא קורא לזה: "הצצתי לבנות במלתחות כי רציתי לראות להן את הציצי". עוד אפשר להשאיר את שניהם בחוץ? לא? אוקיי, באסה. שני זכרי האלפא הללו רצו בכלל להיות שחקנים, אבל עזבו את הביזנס אי אז בשנות החטיבה בעצת אבותיהם. קהל הצופים העדיף את ג'קי, שהעיד על עצמו שהוא נדיב "בקטע קיצוני".
את הפרק אנחנו מסיימים עם הצצה לחלל נוסף בעיר - בניין העירייה, שם מכונסים התושבים שעברו את ועדת הקבלה. הם נאלצים לחשוף כמה כסף רצו לתת ליריביהם לשעבר, וחורצים את גורלם של ארבעה מתוך שמונת המאוכזבים. נועה שבה למגדל (לא!!) ומנואל נכנסת לעיר. סמי נכנס הודות להשקעה המטורפת של דודו, גל חוזר ל"קריירת" ה"ראפ" ש"בטח יש לו" ונועם חוזר הביתה לבשל ולהתעליין. שרי נכנסת לעיר אחרי תרומה נדיבה להפליא של נטע, כלנית מודחת וג'ו נכנס - פנטסטי!