בכירי תעשיית הטלוויזיה העולמית התאספו הבוקר בהיכל ימק"א בירושלים, שם נערך כנס החדשנות בטלוויזיה, ה-INTV. הכנס, אותו עורכת קשת, משך בשנתו השישית יותר מ-200 בכירים (כמות האורחים הגדולה ביותר בתולדות הכנס) בתעשיית הטלוויזיה והמדיות שסביבה ממגוון גופי שידור (נטפליקס, אמזון, CNN, ערוץ 4 הבריטי ו-CBS לצד מפיקים החתומים על סדרות מצליחות כמו שומר ראש, ריברדייל, UnReal) לצד בכירים ישראלים מרכזיים בתחום.
11:00
הכנס נפתח עם שיחה בין מנכ"ל קשת אבי ניר לבין סינדי הולנד, סגנית נשיא חטיבת התוכן המקורי של נטפליקס והאישה שהפכה חברת משלוחי DVD עד הבית לענקית סטרימינג שמשנה את התעשייה כולה. במהלך השיחה, הולנד סיפקה הצצה נדירה לתהליך קבלת ההחלטות המפורסם של נטפליקס, המבוסס על אלגוריתם סודי. "אנשים מקבלים את ההחלטה בנוגע למה אנחנו משקיעים בו", הסבירה הולנד, "אבל אנחנו נעזרים באלגוריתמים. זה יהיה טיפשי מצדנו לא לעשות כך, יש לנו שנים של נתוני צפייה לשאוב מהם. זה עוזר לנו לאמוד גודל קהל אפשרי לכל תכנית, ונותן לנו להבין כמה כסף להשקיע".
לנטפליקס יש 139 מיליון מנויים, ועל פי הולנד זה מתורגם לבערך 300 מיליון צופים. "אוכלוסיית העולם היא קצת יותר גדולה מזה", היא אומרת. ואכן, היעדים הבאים שלהם נמצאים דווקא מחוץ למדינות דוברות האנגלית. "80 אחוז מהמנויים החדשים בנטפליקס הם מחוץ לארה"ב כיום. נרקוס היתה רכישה מוקדמת שלנו, ולקח לה קצת זמן להגיע למסך, אבל מסתבר שסמים מגיעים רחוק". ההצלחה של נרקוס הובילה את נטפליקס להשקיע גם בסדרות שלא דוברות אנגלית, כגון בית הנייר או העיבוד העתידי למאה שנים של בדידות, שצפוי להיות גם הוא בספרדית. "נרקוס לימד אותנו שגם תכניות בשפה אחרת יכולות להצליח ברחבי העולם".
היכולת של נטפליקס למדוד כמעט כל נתון במהלך הצפייה הוא אולי הכוח הגדול ביותר של שירות הסטרימינג. "לכל כותר יש לנו מדדים וכל כותר הוא פרח יחודי - אנחנו יודעים איזה קהל אמור להגיע לתכנית, אבל תמיד מקווים שיגיע יותר. בערך תוך 28 ימים אנחנו יכולים לקבוע את הגורל של סדרה". וזה לא הדבר היחיד שבנטפליקס יודעים על בסיס נתוני הצפייה. על פי הולנד, הצופה הממוצע מבלה כשעתיים ביום מול נטפליקס, לרוב לא מזגזג בין סדרות אלא ממשיך בצפייה רציפה באותה הסדרה, ומשתמש בסרטים כ"מנקה חך" בין סדרה אחת לשניה. ניר המשיך והתעניין בסוגיית הרייטינג, גורם מרכזי בעולם הברודקאסט, שהולך ומאבד את הרלוונטיות שלו לחברות סטרימינג כמו נטפליקס:
זה מדהים שאין רייטינג, לא?
"אנחנו לא מבוססים מפרסמים, אז למה שנשתף פעולה עם זה?".
אז מה הציפיות שלך כשאת משיקה סדרה? את מסתכלת יום אחרי על הנתונים?
"בהחלט. אנחנו בוחנים את 28 הימים הראשונים, אנחנו יודעים לאן אנחנו מכוונים".
האם אתם שולטים בפונקציית החיפוש?
"מה שאנחנו מנסים לעשות זה לצמצם ל-40 דברים שהצופה יתחבר אליהם מתוך עשרות אלפי תכנים".
מה המדיניות שלכם לגבי ביטולים? מתי אתם מחליטים שהתוכנית איבדה את המוג'ו שלה לתמיד?
"כשאנחנו משקיעים בסדרה אנחנו מעריכים כמה קהל יבוא, אם הקהל לא מגיע ברמות שציפינו, אנחנו צריכים להעריך אם שווה להשקיע בתוכנית למרות זאת. אנחנו משתדלים להשקיע את הכסף של הלקוחות שלנו בתוכן שיאהבו, זה הכסף שלהם אחרי הכל".
14:00
הכנס נמשך עם פאנל שאיגד בין מנהלי תכניות מבריטניה, אוסטרליה וגרמניה בהנחייתה של עתר דקל, נשיאת הדרמה של קשת אינטרנשיונל. מנהלי התכניות, האנשים שמחליטים איזו תכניות יגיעו למסך ומה יישאר כתסריט במגירה, דנו בשוק התוכן העולמי (ולא האמריקאי, אותו אנחנו מכירים היטב) ובשינויים שעבר בשנים האחרונות. השינוי המשמעותי ביותר הוא, כמובן, כניסתם של שירותי הסטרימינג והכסף הרב שהם שופכים לתוך השוק הטלוויזיה העולמי.
"יש עליה בסדרות יקרות גם בריטניה, אבל זה לא אומר שכולן תכניות טובות", אומר לי מייסון, עורך הרכש במחלקת הדרמה של ערוץ 4 הבריטי. "זה יהיה טיפשי מצדנו לחשוב שכולנו צריכים להתחרות ולהשוות את העלות שהם מוציאים על סדרות. כן, אם מצליחים להגיע לסכומים האלו זה יכול להיות מעולה, אבל לא צריך לזלזל בסדרות הקטנות. במיוחד כשיש לנו מטרה למצוא כישרונות חדשים. אני חושב שכולנו צריכים להשקיע גם בסדרות בתקציב נמוך".
מייסון, שזכה עם ערוץ 4 להצלחה מפתיעה עם הלהיט הפרובוקטיבי סוף הפאקינג עולם, הסביר את תהליך המחשבה שהוביל לאישור התכנית. ״כשאני מאשר תכנית אני לא מנסה לחשוב אם זה יצליח בעולם, אלא האם זה סיפור טוב לספר, האם זה הזמן הנכון לספר אותו והאם אני זה שצריך לספרו? אני עושה תכניות לקהל הבריטי שלנו, כמו Ackley Bridge. זאת לא סדרה שתצא החוצה. אם משהו כמו סוף הפאקינג עולם מצליח וזה בנטפליקס, אז כשתגיע העונה השניה אנשים ידעו שזה בערוץ 4".
סאלי ריילי, מנהלת הדרמה בתאגיד השידור האוסטרלי, מאמינה שהכוח של השווקים המקומיים מסתתר דווקא בהיותם מקומיים: "הדבר שמייחד אותנו זה שאנחנו אוסטרלים. יש לנו נקודת מבט אוסטרלית, ובגלל שאנחנו עושים הרבה קופרודוקציות (הפקות משותפות לשני גופים, לרוב בינלאומיים. מ"ש), הייחוד שלנו הוא בנקודת המבט הזו. אני מאמינה בסדרות שמאתגרות את הפרספקטיבה של אנשים". פרנק סייברת', בכיר בקבוצת התקשורת הגרמנית ZDF, הוסיף ואמר כי "קופרודקציה עבורנו זה ארגז הכלים המושלם כדי להישאר לפני הטרנדים. אנחנו מנסים להיות כמה שיותר ספציפיים ולספר סיפורים מקומיים".
16:00
ג'ורג'יה בראון, ראש חטיבת התוכן באמזון פריים אירופה, התארחה לשיחה עם עורך באתר חדשות הבידור "דדליין הוליווד", פיטר ווייט. בראון פרשֹה את משנתה והסבירה כי היא רואה את עתיד התעשייה בשווקים המקומיים, לצד תחזוק השוק הבינלאומי. ווייט פתח את הפאנל באומרו שהגעתה לכנס הייתה "בוקינג מאוחר", והוסיף "אבל מכיוון שג'ורג'יה היא מאמזון, זה משלוח בין לילה".
"השווקים המקומיים אהבו את התוכן מארה"ב, אבל הם רוצים גם תוכן משלהם", הסבירה בראון את האסטרטגיה של אמזון לכניסה לשוק האירופאי. במהלך השנה וחצי שלה כנציגת אמזון באירופה, בראון בנתה צוותי תוכן מקומיים בארצות כמו אנגליה, גרמניה, איטליה ועוד. "אנחנו רוצים להיות מאוד מקומיים. אני לא חושבת שאפשר לעצב מראש סדרה אוניברסלית, אבל זה לא אומר שהיא לא תהיה אוניברסלית. ארה"ב תמשיך לעשות להיטים גדולים כמו גברת מייזל המופלאה, אבל התפקיד שלי הוא ליצור להיטים מקומיים".
הבעיה הגדולה יותר של אמזון בכלל ואמזון אירופה בפרט, כך על פי בראון, היא בכלל בהבנה מה רוצה הקהל, ובהתאם, איזה סוג תוכנית להגיש לו. "אנחנו חדשים באירופה, עוד לא מכירים את הקהל ואין לנו מאגר נתונים של שנים של צפייה, אז אנחנו מסתמכים רק על הסיפור. קשה להגדיר איזה סדרה אני רוצה, כי אני לא יכולה להגיד 'אני רוצה תכנית של פריים טיים יום חמישי'. זה מתסכל, אבל אנחנו לומדים".
"אנחנו מחפשים ביחד מה עובד לנו", הסבירה בראון כשנשאלה מה יגרום לסדרה לקבל אור ירוק. "שמות גדולים זה נחמד, וסדרות מבוססות על יצירה קודמת יכול להביא קהל, אבל אין הימורים בטוחים. כמה מהספרים הגרועים שקראתי הפכו לסדרות נהדרות ולהיפך. השאלה שאנחנו שואלים היא ‘מה הסיפור?', לא 'האם זה רב מכר?'".
בראון חשפה כי באמזון אירופה עובדים על סדרת טיולים ביפן של מנחה טופ גיר ג'יימס מיי בשם Our Man In Japan with James May, אך נמצאת גם בתהליכי עבודה על סדרת פשע איטלקית, סדרה על אגדת עם ספרדית, דרמות גרמניות וקומדיות בריטיות. בראון נתנה תקווה קטנה גם ליוצרים מקומיים כשהודתה שיש לה תכניות לעבוד עם כישרונות מישראל. "הכישרון הקריאייטיבי כאן מרהיב. יש מחסור בגבולות וזה נהדר. אין רעיון שיכול לעבוד רק לישראל, כולם חושבים על העולמי". כשנשאלה אם היא מצאה כבר את ההומלנד או הפאודה הבאות, ענתה בחיוך: "היית מת לדעת".
18:00
בפינת הפאנל על טהרת היצירה הישראלית (וראוי לציין לטובה, פאנל נשי למהדרין) היה המפגש שנועד לדון ביתרונות של יצירת עונה שניה. יוצרות האחיות המוצלחות שלי (גלית חוגי ונועה ארנברג), כפולים (ליאורה קמינצקי), שטוקהולם (נועה ידלין) ומנהלת הדרמה של HOT, מירית טובי, ישבו עם מנהלת הדרמה של קשת, קרני זיו, בשיחה שלרגעים גלשה לשאלה על עתיד העונות השניות.
מירית טובי החלה את הפאנל עם הצהרה די מפתיעה, לפחות עבור צופי HOT. "רוב הסדרות היום לא יגיעו לעונה שניה. יש כיום כל כך הרבה תוכן, ובין סדרות מישראל וסדרות מחו"ל כמעט ואי אפשר לנצוץ עם עונה שניה. יש הרבה סיבות למה לא לעשות עונה שניה".
ובכל זאת, גם בהוט אפשר למצוא עונות המשך, למשל זו של איש חשוב מאוד, המסתיימת בעוד מספר ימים. "כשסיימנו לשדר עונה ראשונה היינו בטוחים שלא תהיה עונה נוספת", מספרת טובי על הסדרה. "עבורנו זה היה אירוע טלוויזיוני עם סוף סגור, ולא ראינו סיבה להמשיך. אבל היוצרת (שירלי מושיוף. מ"ש) הגיעה עם רעיון מעולה - לא נמשיך את הסיפור, אלא נשנה אותו. אז זו לא היתה עונה שניה, זו היתה כמו סדרה חדשה. זה הפך לתמונת מראה של העונה הראשונה".
מקרה דומה היה גם עם הסדרה אורי ואלה, שבמקום עונה שניה קיבלה את סדרת הבת הברווזון המכוער. "כשבאו אלי היוצרים והתלבטו בנוגע לעונה שניה, אמרתי להם שאנחנו רוצים משהו אחר. אז קיבלנו משולש בין צוקי (פבלו רוזנברג), גרושתו ואשתו החדשה. במידה רבה, זו סדרה חדשה לגמרי עם שם חדש, ורק דמות אחת שנשארה".
גלית חוגי דווקא מוצאת הרבה סיבות ליצירת המשך ישיר לסדרות. "אני מאוד שמחה שעשינו את הסדרה ב-yes, כי הם כן מאמינים בעונה שניה ושלישית. כצופה ויוצרת, אני חושבת שזה נהדר שיש אפשרות לעוד עונות. הפורמט הטלוויזיוני הוא פורמט שמאפשר ליווי לאורך זמן. הדמויות התבגרו והסיפור התבגר". ארנברג הוסיפה, בנוגע להחלטה לעזוב את קו העלילה הצבאי של מור, כי "המפיקים שלנו מאוד תמכו בהחלטה לעזוב את החלק המאוד מצחיק הזה בסדרה כי האמינו בנו שנוכל למצוא מה מצחיק גם בחייה של חיילת משוחררת בת 20".
נועה ידלין, שעובדת כרגע על עונה שניה למיני סדרה שטוקהולם, חלקה את מאבקה ליצור עונה שניה לסדרה, אשר עונתה הראשונה התבססה על ספרה של ילדין. "המפתח הוא הדמויות. תמיד חשבתי, עוד לפני שכתבתי סצינה אחת, שיש משהו מאוד לא פייר כלפי דמויות. בני אדם ודמויות הן מאוד דומות, אבל לדמויות יש את המזל או חוסר המזל של להיות בתוך יצירה. הן חיות גם כשאנחנו לא רואים אותם. לכן המשכתי עם הדמויות האלו שאני מאוד אוהבת. אני נזהרת לא להשתמש הקלישאה שכולן הן ילדי, אבל אני חושבת שהנשים מסקרנות במיוחד עבורי. זה מעניין במיוחד לכתוב לאישה בת 70".