איפה אתם יא ימנים?

כנראה שלא צפיתם בזה בזמן אמת, אבל בשבוע שעבר הציגו בערוץ 20 התעללות בבעלי חיים בשידור חי. לפני שאתם מזדעזעים וכותבים פוסט בנושא בעמוד הפייסבוק של החזית לשחרור בעלי חיים, חשוב לציין שהארנב, שהופיע בתכנית האולפן הפתוח עם בועז גולן, אכן זכה להתעללות אם כי לא פיזית אלא נפשית. הנה הסבר קצר לטררלת שהתרחשה באמת: הארנב הובא לאולפן כחלק מ"פינה סאטירית" שנערכה בתכנית האקטואליה המובילה של ערוץ 20. הדיון באולפן עסק בחוסר היכולת של חברי הקבינט להחליט על כניסה קרקעית לרצועת עזה, וניחשתם נכון - הארנב/שפן היה דוגמה לחבר קבינט ישראלי. קטעים. הקטע האמור אמנם הופץ בציוצים של עיתונאים ואנשי ברנז'ה אבל אפילו הוא לא הביא צופים חדשים לערוץ.


למעשה, מאז שהתחילו להתפרסם נתוני הרייטינג של ערוץ 20 בשנה שעברה, טוענים אנשי הערוץ כי הם שגויים ולא מייצגים את הרייטינג האמיתי שלהם, שגבוה בהרבה. לא מדובר בטענה שצריך לפסול על הסף כי בעידן שבו חלק גדול מהצפייה הוא בצפייה נדחית וברשתות החברתיות, וקשה להעריך עד כמה שיטת המדידה מדויקת לזמננו. מצד שני, בחודש מרץ, כאשר עלתה לשידור מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 20 בהגשת דנה סומברג, היא זכתה לרייטינג מרשים של כ-4%, יותר ממה שהשיגה מהדורת החדשות של כאן. אבל מאז, נתוני הרייטינג של המהדורה בפרט והערוץ בכלל, רק הולכים ויורדים. ביום שלישי השבוע קיבלה התכנית אולפן פתוח עם בועז גולן (מי שגם שימש עד לפני רגע כראש חטיבת החדשות של הערוץ) רייטינג של 0.7% בשעות צפיית השיא. מדובר על נתון שאפילו ערוץ האח הגדול, אותו איש לא עורך, עוקף בערב ממוצע. גם שני הכוכבים הגדולים של הערוץ - שמעון ריקלין ואראל סג"ל, אנשי תקשורת שמספקים פרובוקציות בקצב של אחת ליומיים, הגיעו השבוע לרייטינג של 0.2% לתכנית ריקלין וסג"ל שמשודרת ברצועת הפרה-פריים (החל משבע בערב).

נתוני הרייטינג של ערוץ 20 אמורים להפתיע את כולנו, בהתחשב בכך שהוא הערוץ היחיד על המסך שמציג בגאווה תפיסת עולם ימנית. אם ניזכר גם בכך שהימין לא מפסיק לנצח בבחירות, השיח ברשתות החברתיות נוטה חזק ימינה ובכלל, "שמאלני" היא כנראה הקללה הנפוצה בישראל היום - הייתם מצפים לרייטינג כפול, אם לא משולש. וזה לא שבערוץ 20 שכחו מאיפה הם באו והלכו שמאלה מאז העלייה לאוויר. להיפך, רק לאחרונה הם נמנעו לחלוטין מסיקור מחאת הלהט"ב בטענה שמדובר בניסיון הפיכה נגד ראש הממשלה, וקראו לערביי ישראל שבאו למחות בכיכר טרוריסטים. אז אולי הציבור הישראלי מעדיף לשפוט את החדשות שלו על סמך האיכות ולא האג'נדה? אם מסתמכים על נתוני הרייטינג של ערוץ 20 - התשובה היא כן.

מגן דוד בז'

השילוב בין הקונספט שנקרא דוקו-ריאליטי לבין אנשי ההצלה של מגן דוד אדום נשמע על הנייר כהצלחה ודאית. מה יכול להשתבש כשמדובר בשילוב בין ז'אנר שבבסיסו דרמה אנושית מועצמת לאנשי צוותי ההצלה של מד"א שעוסקים במלאכה המאתגרת מכולם - הצלת חיי אדם? מצפייה בפרקי הבכורה של הדוקו-ריאליטי אמבולנס (רשת 13), התשובה המפתיעה שמה שהשתבש בה הוא השעמום. אמבולנס מתלווה למספר צוותים של מד"א במהלך יום עבודה "שגרתי" שמורכב מתמהיל האסונות שאנחנו מכירים ממהדורות החדשות: תאונות דרכים, מקרי טביעה, נפילות מגובה ושאר אסונות שתופסים אנשים משום מקום במהלך חייהם. הסדרה לא פולשת לחיים האישיים של הצוותים הרפואיים, היא נשארת בתוך העולם הקטן והלחוץ של האמבולנס ומתפקדת כזבוב על הקיר, אוספת ומביאה לנו את החרדות, האדרנלין וגם קצת מההווי של האנשים שבחרו באחד מהמקצועות הקשים בעולם. אבל אמבולנס נופלת בדיוק באותם המקומות בהם נפלו סדרות קודמות מסוגה שנעשו בארץ - סדרות כמו כחולים על משטרת ישראל, איכילוב על צוות הרופאים במיון בית החולים איכילוב וגיבורים שעשתה את גרסת הנוקמים של הז'אנר ואיחדה את כל כוחות ההצלה - היא לא מצליחה להשתוות לדרמה שאנחנו מקבלים כל ערב במהדורת החדשות. דווקא מתוך הרצון האמיתי לשמור על כבודה של ילדה שטבעה בכנרת, הסיפור שלה מובא בסטריליות רבה. מה שמצד אחד מעורר הערכה לרגישות היוצרים, ומצד שני לא מאפשר לנו להתחבר לסיפור מעבר לידיעה החדשותית. דבר נוסף שפועל לרעת אמבולנס הוא הבחירה ללוות את הפרקים בקריינות מנומסת שאמורה לחבר בין הסצנות, אך מרגישה מתאימה יותר לדוקו על עיירת דייגים בסקוטלנד (הדבר כנראה קשור בכך שמדובר בעיבוד לפורמט אנגלי). אם אתם חובבי רפואה שמתים לדעת איך נראים הדברים מבפנים, יש סיכוי שתהנו מאמבולנס אבל גם אז יש סיכוי אמיתי שתשכחו אותה עוד לפני שהפרק הסתיים.

שומר על שקט

השבוע פורסם בתקשורת האמריקאית כי בעונה הבאה של הלייט נייט של קונאן אובראיין לא יופיעו יותר אורחים מוזיקלים. לכאורה נון אישיו רציני, הג'ינג'י מוזמן לעשות מה שבא לו. אם להיות כנים, השיא של קונאן נמצא איפשהו באמצע העשור הקודם כשהנחה את תכנית הלייט לייט נייט היוקרתית של NBC. מאז שהעביר את הבלורית הג'ינג'ית שלו לשידור בכבלים (תכניתו משודרת ברשת TBS הקטנה), השיח סביבו קיים רק כאשר הוא בא לבקר בישראל או מארח את גל גדות. אבל האמת היא שיותר מכך שקונאן רלוונטי, הוא בעיקר נחשב לאיש תוכן מעולה שמוביל את אנשי התוכן של הטלוויזיה האמריקאית. עוד כשהביא את אנדי ריכטר להיות הסיידקיק שלו לבוש בחיתול, הוא מקפיד לבחון את חוקי הפורמט ללא הפסקה. בתכניתו החדשה הוא נוסע לביקורים מסביב לעולם לכתבות תיעודיות ב-Conan Without Borders (קונאן ללא גבולות), משחק במשחקים שהוא לא מבין בהם בפינת Clueless Gamer ומחזיר את הכבוד לפינות הסטנד אפ בתכניות הלילה כשהוא מקפיד לתת במה לקומיקאים צעירים בתכניתו, בדיוק כמו הבמה שקיבל בצעירותו בתכניות של ג'יי לנו ודייוויד לטרמן. אז אם השמועות נכונות, החל מהשנה הבאה תכנית הלילה של קונאן תתמקד בכל ערב בסלבריטאי אחד שיגיע לראיון ארוך באולפן ופינת וידאו הזויה אחרת. האם זה אומר שלא נזכה לראות יותר הופעות של הכוכבים הגדולים ביותר בעולם? ואיך זה ישפיע עם המתחרים ג'יימס קורדן, ג'ימי פאלון וג'ימי קימל? אם אתם מאמנים בנטפליקס, אז העתיד של הז'אנר נמצא בכלל בתכניות כמו אלה של מישל וולף שמוקלטות מראש ורואות בעצמן כסדרה מתוסרטת לכל דבר. שווה לעקוב.