על הסדרה הטורקית אימא שמעתי מחבר טוב. זה קרה אחרי שהוא הגיע לאחד ממהמפגשים שלנו עם עיניים אדומות ונפוחות ונראה מוטרד מהרגיל. הנחתי שעובר עליו משהו ולחצתי עליו עד שיספר לי במה מדובר, וכך, אחרי לחץ בכלל לא מתון, הוא התוודה שהוא בכה בגלל סדרה - טלנובלה, ליתר דיוק - שמשודרת בערוץ ויוה פלוס. התברר שהוא לא היחיד, ומתחת לפני השטח יש לא מעט אנשים שצופים ברחת לוקום הטורקי הזה מדי יום. אז כן, אנשים עדיין צופים בטלנובלות כאילו השנה היא 1992 וכל הילדות בבית הספר מעריצות את אנדריאה דל בוקה.
לפני שהעיניים שלי עשו רוורס בחורים של עצמן, צפיתי בעצמי כדי להחליט האם מדובר בתופעה מוצדקת או מבוכה שראוי להתבייש בה. אימא שודרה בטורקיה בשנה שעברה, והיא בעצם עיבוד לסדרה יפנית מצליחה באותו השם (מתברר שגם היפנים אוהבים טלנובלות). הסדרה הפכה ללהיט ענק בטורקיה ומשודרת מאז בעשרות מדינות ברחבי העולם. למרות קשיי השפה והאווירה הצ'יפית, כבר מהפרק הראשון שלה אפשר להבין מדוע היא הצליחה לתפוס כל כך הרבה צופים ברחבי העולם. היא קורצה מהחומרים מהם עשויות יצירות אמנות - מעלובי החיים של ויקטור הוגו ועד כפולה עם נועה קירל - באימא יש הכל: אהבה, בגידה, פערים חברתיים, טעם מזעזע בבגדים והרבה בכי. המון המון בכי. לא, ברצינות, מאז עולם המים של קווין קוסטנר לא תועדו כל כך הרבה מים על המסך.
אז מה קורה פה בעצם? זיינפ היא צלמת במקצועה שמוצאת את עצמה מחלטרת כמורה מחליפה בכפר קטן בטורקיה. מדובר באישה מופנמת ובודדה למדי שמעולם לא הצליחה להתגבר על טראומת הילדות שלה: אמה הרגה את אביה כאשר הייתה בת חמש ונשלחה למאסר. במהלך עבודתה בבית הספר, זיינפ שומרת על ריחוק מהילדים אותם היא מלמדת כי הילדות שלה עדיין מרחפת מעליה כענן גדול. ילדה אחת בלבד מצליחה לשבות את לבה - מלק אקצ'אי בת השבע, בה היא רואה את עצמה.
כמוה, גם מלק מגיעה מבית הרוס - אמה היא אישה בזנות שחיה עם בן זוג/סרסור בשם ג'נגיז (כן, השמות בסדרה טורקים מאוד), ששונא את מלק ומתעלל בה. למרות הסבל שהיא חווה בבית, מלק לא מאבדת את שמחת החיים והיא מציפה את בית הספר באור ואהבה, אלא מה. זיינפ, שכזכור מגיעה בעצמה מעבר קשה של התעללות, מצליחה לראות מעבר לחיוך של מלק ומבינה שהיא נמצאת בסכנה. כאשר היא מתעמתת איתה, מלק מודה שהיא עוברת התעללות ובין השתיים נרקמת חברות נפלאה. עד שזיינפ מקבלת הצעת עבודה בעיר הגדולה, איסטנבול, והיא מגיעה להיפרד ממלק בביתה. כשהיא מגיעה לאיזור הבית, היא מגלה את מלק קשורה בתוך שקית אשפה שחורה מבלי שאמה, שולה, נמצאת בבית. כאן, מעבר לסצנה שגורמת לבכי וצחוק בו-זמנית, מתחילה הדרמה האמיתית כאשר זיינפ מחליטה להוציא את מלק מהאשפתות ולשמש עבורה כאם. הבריחה של השתיים לא פשוטה בכלל - זיינפ מזייפת את מותה של מלק בטענה שהיא נפלה לים והן בורחות יחד לאיסטנבל כאם ובת.
אין טעם להתכחש לזה, אימא היא טלנובלה (או דרמה יומית, אם זה גורם לכם להרגיש יותר בנוח), כך שאם חשבתם שמה שסופר עד עכשיו מקלקל לכם את כל הסדרה, דעו שאתם אפילו לא בתחילתה של הטרללת שהולכת פה. כאשר זיינפ ומלק מגיעות לאיסטנבול, עיתונאי בשם עלי מתחיל לחשוד שמלק היא לא בתה הביולוגית של זיינפ וחוקר את הפרשה במטרה לפרסם אותה. יופיה של זיינפ בא לעזרתה כי עלי מתאהב בה, מוותר על הפרסום ונרתם לעזור לה לשמור על מלק ברשותה. גם האימא הביולוגית של מלק, שולה, חוזרת לתמונה ומתחילה לחפש אותה ויש גם עולם תחתון ועוד חבר'ה שלא הייתם רוצים לפגוש בסמטה חשוכה.
העלילה ממשיכה להתפתל ולהסתבך לאורך כל פרקי הסדרה וסביר להניח שכמו אותו חבר, גם אתם תמצאו את עצמכם בוכים לא פעם מול האכזרית המזעזעת בה נוקטים אנשים מבוגרים מול ילד קטנה ותמימה (גם אם כזאת שסובלת מפיגמנטציה מוגברת מעל השפה העליונה). האדג' שיש לאימא על כל טלנובלה אחרת הוא המשחק הלא פחות ממופתי של מלק הקטנה. ברן גוקיילדיז הצעירה שמגלמת אותה היא כוכבת עולה בטורקיה, ויכולות המשחק שלה מכפכפות שחקנים-ילדים אמריקאים כמו מילי בובי בראון (דברים מוזרים) או וסופיה ליליס (זה). למרות שהתסריט המגוחך ברובו לא עושה לה חיים קלים, היא שומרת על אמינות גבוהה בכל הסצנות בהן היא משחקת ואין ספק שהיא יודעת לבכות בהזמנה.
בהתאם לז'אנר, לשם ולערוץ המשדר, אימא לא מתיימרת להמציא את הטלוויזיה מחדש. מדובר בסדרה שיכולה הייתה להיות משודרת גם לפני שלושים שנה ולא הייתם מבחינים בכך, אבל אם אתם מתלבטים אם להתחיל לצפות בעונה הבאה של החיים עצמם או להמשיך הלאה - הטלנובלה הקטנה מטורקיה היא יותר מאלטרנטיבה ראויה.
אימא משודרת בערוץ ויוה פלוס בימים ראשון עד רביעי בשעה 22:00