1. משחק החיים
    אחרי עונה ראשונה שהייתה עמוסה בפרטי טריוויה לטובת המעריצים האדוקים, "האחרונים מבינינו" (יס, הוט וסלקום) העניקה בפרק הסיום שלה עוד שני פינוקים: השחקנית שלוהקה לגלם את אמא של אלי היא זו שמדבבת את אלי עצמה במשחק הווידאו המקורי - והג'ירפה ההיא? אמיתית לחלוטין. סדרת הזומבים-בערך של HBO ללא ספק תיזכר כהצלחה עד שעונתה השנייה תגיע, הן בקרב המבקרים והן בקרב הקהל הרחב, ולא מן הנמנע שאלמלא הבאזז שרק הלך והאיץ (וההצלחה המקבילה של "בית הדרקון" בסתיו) צופי "יורשים" לא היו מתבשרים שעונתה הקרובה תהיה גם האחרונה. כנראה שספרי ההיסטוריה יזכרו את עלילות משפחת רוי רק כתקופת מעבר מהיום שאחרי "משחקי הכס", כששתי סדרות הפנטזיה ששלטו לאחרונה ברשת הן אלה שיסמלו את העידן החדש של HBO. עידן הדרקונים מוחלף על ידי דרקונים קצת אחרים, וכמה פטריות רעילות.

    אבל מבלי לקטול חלילה את ההייפ, ומבלי לשבור את שורת המקהלה של מבקרי הטלוויזיה, אפשר להציע גם קריאה אחרת של "האחרונים מבינינו" - ולטעון שבהרבה מובנים, דווקא מדובר בפלופ. מיליוני צופים לא טועים, פשוט אולי מסתרים ביניהם כמה אנשים שיזדהו ויפחדו להודות בזה בפומבי. במשך תשעה פרקים לא אחידים ברמתם, "האחרונים מבינינו" קצת הרגישה כמו אנתולוגיה, אפילו כמו פרק של "CSI": ג'ואל ואלי מתמידים במסע ליעד שאיש לא זוכר מהו, נתקלים באתגר, מתגברים עליו, מתקרבים וממשיכים למכשול הבא. בפרק השלישי זה היה סיפור להט"בי נוגע ללב, ובפרק השביעי זה היה סיפור להט"בי נוגע ללב אחר. דמויות משנה ושחקנים נפלאים באו והלכו, והעוגנים היחידים היו פדרו פסקל (בן הזוג החדש של האינטרנט, ובצדק) ובלה רמזי (שחקנית שאיכותה לכל הפחות שנויה במחלוקת). ב-HBO תכננו שהצופים יבואו בשביל הקשר החברי, כי כשסדרה נשענת על שתי דמויות מן הסתם אף אחת מהן לא תמות בעונת הבכורה, ולשם כך נעזרו שם בעיגולי פינות שהיו מגוחכים לרגעים, למשל הקימה המהירה לתחייה של ג'ואל. כשזה המצב, קשה להישאר סקרנים לקראת הפרק הבא. כמובן שכל זה יושב על העובדה ש"האחרונים מבינינו" מבוססת על משחק מחשב באותו השם, ועל כן היא בנויה ככה ומתנהגת ככה, רק עם כמה תוספות של קשר אנושי ורגש. ולמרות שהתרגום למסך נעשה היטב, הוא מזכיר הליכה ברגל מתל אביב לירושלים: זה שזה אפשרי לא אומר שחייבים לעשות את זה.

    מה לראות?
    את "נגד הרוח" (יס, הוט וסלקום), שיתוף הפעולה הקטן והצנוע של ה-BBC ו-HBO. במעין תמונת נגטיב לפורנוגרפיית העושר של "יורשים" ו"הלוטוס הלבן", כאן היוצרת קאש קאראוויי נוברת דווקא במוגלת העוני - והיא עושה זאת דרך דמותה יוצאת הדופן וכבדת המבטא של קוסטלו (דייזי מיי קופר), אם יחידנית ולא תפקודית בעליל לבת צעירה. סיפור על משפחה לא שגרתית, והצעדים הנואשים שאנשים נוקטים בהם כדי לשמור עליה. לביקורת המלאה.
  2. מעקב "מחוברים": השבוע החמישי
    מכירים את החטיפים האלה שהם כל כך זבליים עד שאפשר להריח אותם בידיים גם יומיים אחר כך? אז זאת, בערך, התחושה שמתעוררת מצפייה ביעל שלביה ב"מחוברים" (הוט). בעונת העשור של הדוקו-ריאליטי בהחלט יש משתתפים משעממים או חסרי אותנטיות ממנה, אבל רק אצלה אפשר להריח את טביעות האצבע המסריחות של איזה סוכן או מנהל אישי שישב בחדר העריכה ושיגע את בעלי המקצוע עד שסרט התדמית שלא היה אמור להיות כזה השביע את רצונו. מותר ל"מחוברים" להיות מחלקת פרומו מסוגננת של אלבום עתידי או של סתם ידוען שרוצה להמציא את עצמו מחדש, וזה לגיטימי לחלוטין כל עוד זה לא הופך להיות מקפצה ל"סדרת הרשת החדשה של יעל שלביה ואנה זק". שם, כבר לא ברור איפה האינטרס של הצופים בכל האירוע.

    יעל שלביה, או מי שזה לא יהיה שמחליט מה היא חושפת ומה היא מסתירה ב"מחוברים", יודעת טוב מאוד היכן נמצאים החלקים הכי מסקרנים בה. הזוגיות שנרקמה בינה לבין עומר אדם היא בהחלט אחת מהם, ועל כן לאדם יש יותר זמן מסך מלרוב המשתתפים העונה - לא שזו בעיה, הוא היה ונשאר מותק - ודברים מורכבים ומעניינים לא פחות, כמו הקשר עם המשפחה שלה, נותרים בדרך כלל מחוץ למצלמה. למעט אדם, האנשים בסביבתה של שלביה מתחלקים לשניים: או שהם בקושי מופיעים, או שהם מופיעים בלי שיהיה בהם עניין. וגם אצלה, ה"גיבורה" של קו העלילה הזה, אין איזשהו אופי שפורץ מבעד למסך. לשלביה דווקא הייתה סחורה לספק בתוכנית כזאת, אבל העובדה שהיא מנוהלת מדי ומתוחזקת מדי בשביל להרשות לעצמה להתחבר הופכת אותה לבעיה הכי חמורה של העונה. מילא התוכן המשמים, מפורסמים אחרים היו מוכרים כליה בשביל לקבל הזדמנות כל כך יקרה להיראות כל כך נגישים. את הנגישות של שלביה, כך נראה, נאלץ להמשיך לחפש במקומות אחרים.
    ציטוט אחד למזכרת
    "עבר השבוע חוק המשכנתאות, אינני זוכרת בדיוק את הדיוק של זה, אבל אני יודעת כי ישבנו אל תוך הלילה בשעות המאוחרות. היו לנו מספר חוקים שהעברנו. אני פשוט מנסה להיזכר תוך כדי השיח בינינו, אבל הייתה הצעה לסדר. היה חוק בקריאה ראשונה. אני זוכרת את זה כי הסתכלתי על המסך וראיתי את המילה משכנתאות", חברת הכנסת קטי שטרית מגיעה ל"שישי בחמש" (קשת 12) בשביל שנטעלי שם טוב האדירה תעשה ממנה קציצות.

  3. הערב עוד צעיר
    מוקדם לקבוע אם המעבר של שרון גל מרשת 13 לערוץ 14 יוכיח את עצמו - העלייה החדה ברייטינג של המהדורה בהנחייתו קצת נבלמה, ולא בטוח עד כמה היא קשורה לגיוס של גל ולא לנסיקה של הערוץ כולו - אבל אפשר כבר לסמן נפגעת אחת ממנו, חוץ מתעשיית העיתונות: מגי טביבי. חמש שנים חלפו מאז ההתייפחות המופרעת שלה על ההדחה של ישראל אוגלבו מ"האח הגדול", וטביבי 2.0 היא לא סתם כוכבת ריאליטי שהתחפשה למגישת חדשות אלא עיתונאית שהגיע הזמן להתייחס אליה עם מעט יותר רצינות. בשנה ומשהו שלה כמגישת המהדורה המרכזית של ערוץ 14, טביבי צברה ניסיון ומעמד גם בלי למשוך תשומת לב מיוחדת. השבועות הסוערים האחרונים, שהביאו עוד ועוד עיניים לערוץ, חשפו אותן לאשת מקצוע עניינית ומשובחת שבדיוק חגגה 28. רק שרייטינג הוא משחק של מבוגרים, וגל נחשב משום מה לטאלנט, אז את הבמה שהייתה שלה בלבד היא נאלצת מעתה לחלוק עם ליצן שלא מזהה את העיקר מקילומטרים ומתעקש להתעסק בטפל. בשביל להתקדם מהפוזיציה הנוכחית היא תצטרך לשבור אגו גברי, שזה כמו תקרה ממתכת.

    אבל עזבו את גל, בואו נדבר על הגיל. למרות שהיא מאוד מדוברת כרגע, טביבי היא רק חלק ממעין-מחזור של מגישות חדשות צעירות ומבטיחות, כאלה שכבר מקבלות לידיהן תוכניות אקטואליה שלמות ולא סתם מבזקים. אלמז מנגיסטו בת ה-29, שמאחוריה טקס הדלקת המשואות וכמה שנים טובות על המסך, מצדיקה על בסיס שבועי את הבחירה למשוך אותה לחדשות 12 מהמתחרים ולתת לה להוביל את אחת מרצועות אחר הצהריים. לצדה זוהרת מאיה ראכלין בת ה-24 מהתאגיד, מי שהפכה לפני שנה למגישת האקטואליה הכי צעירה במדינה ומאז מוכיחה את עצמה בכל הזדמנות אפשרית, מאולפן מיוחד לרגל חשיפת השיר לאירוויזיון ועד מהדורת שישי האימתנית. ראכלין, בתו של אלי ראכלין מחדשות 13, משאירה לו אבק בכל הנוגע לבולטות טלוויזיוניות - ומצליחה להתנהל באינטליגנציה ובחן אפילו כשהיא נופלת קורבן לעוד פאדיחה בשידור ישיר. בדומה לטביבי, גם היא נפגעה במידה מסוימת מהאקסודוס התקשורתי שהתחולל בחודש האחרון, והמעבר של אילה חסון לכאן 11 אילץ אותה לסגת לרצועות מעט יותר מוקדמות. פה הגיל שוב משחק לטובתה, כי לא נראה שליורשת האפשרית של יונית לוי יש סיבה לדאוג.


    כיאה לנשות תקשורת טריות ובולטות, מנגיסטו וראכלין אכן יצאו מחממת גלי צה"ל - אבל טביבי, כמאמר קלישאת הריאליטי שהיא מכירה היטב, חוצבת את הדרך שלה בעשר אצבעות. זה ראוי להערכה, למרות שיש סיבה לדאגה: בזמן שערוץ 14 עוקף כמעט על בסיס יומי את רשת 13 בטבלאות, להשוות בין נקודות הרייטינג האלה זה קצת כמו להשוות בין קילו ברזל לקילו נוצות. לערוץ 14 אין נתח משמעותי בעוגת הפרסום, תוכנית ארוכת טווח או חזון כלשהו ליום שאחרי ירח הדבש. יום יבוא ומישהו שם יבין שאי אפשר לבנות לוח שידורים שלם סביב הקרקס של ינון מגל, וכדאי שאותו מישהו יזכור מי מוכיחה את עצמה גם מול הצופים וגם מול התעשייה. טביבי יודעת את מקומה (לא כאישה צעירה, חלילה, אלא כמגישת חדשות אמיתית) ולא נסחפת אחרי גל למחוזות טורי הדעה המצולמים או הפיכת מהדורת הערב ל"הפטריוטים" שלפני "הפטריוטים", ואפשר רק לקוות שהיא תתוגמל על כך. מבחינתה כל שיחה וראיון נעשים בהוגנות, בין אם מדובר ביעקב ברדוגו, בנימין נתניהו או אביגדור ליברמן, וכל מה שצריך בשביל לקלוט את זה (ולדלג על התגובות האוטומטיות) זה לבודד את רעשי הרקע. לא מן הנמנע שהיא תקבל הצעות מפתות מכלי תקשורת אחרים, אולי היא כבר קיבלה, ולכן כדאי שבערוץ 14 ישכילו להבין את החשיבות שלה. אין שום צורך לערער על השלטון של יונית לוי, קרן מרציאנו או הילה קורח על המסך (ושל כל מגישה אחרת, חוץ מטלי מורנו שקצת מתפזרת לאחרונה) בשביל לשים לב שיש כאן דור נשי חדש, חרוץ ורענן. התגליות הצעירות של היום הן אלה שיום אחד, ב-20:00, עוד יבשרו לנו על מלחמת האזרחים הבאה.
    בשבוע הבא
    פרק הסיום של "איסט סייד", שיוריד את מינון היהודה לוי על המסך (כאן 11, 21.3); "קורדרוי", סדרת הטלוויזיה הראשונה של היוצרת הדס בן ארויה, שאמורה להיות תל אביבית למהדרין ונועזת במיוחד (הוט, כנ"ל); דוקו-ריאליטי ראשון לנסרין ברכה קדרי, שמשום מה נקרא "נסרין אגדה" (הוט, 23.3); כוכבי עונת העשור של "מחוברים" סוגרים את הבאסטה (הוט, כנ"ל); הצמד המוכשר שכתב את השירים של "לשבור את הקרח" מגיע לטלוויזיה עם המחזמר "פה למעלה" (דיסני+, 24.3); ועונה שנייה ל"הצהובות", המותחן שהפך את הקניבליזם לכיפי מאי פעם (יס, 25.3).
    צילום בלה רמזי ופדרו פסקל: מתוך "האחרונים מבינינו", יס, הוט וסלקום / צילום יעל שלביה: מתוך "מחוברים", הוט / צילום קטי שטרית: מתוך "שישי בחמש", קשת 12