המנצחים, המפסידים ובעיקר ציפי: ספיישל "רפאליס"

המפסידים: מופת של גבריות רעילה
רפי רפאלי: הוא מצחיק, הוא כריזמטי, הוא הרבה פחות נורא ממה שהצטייר עד היום בתקשורת - אבל יש בעיה עם רפי. המהירות שבה הוא הופך כל שיחה לדיון על סקס חורגת בהרבה מהגבולות הנסלחים של "בדיחות אבא", והעובדה שהוא איש משפחה אוהב לא אומרת שהסצינות הזוגיות עם ציפי עשו שירות טוב לתדמית רעועה גם ככה.

עדי עזרא: בן הזוג של בר לא השתתף בסדרה, בדיוק כמו הבנות המשותפות של השניים. מצד אחד הוא הלך על בטוח, אבל מצד שני הוא השאיר את הזירה לגברים שלא האירו באור חיובי במיוחד את המשפחה. וכשזה המצב, גם בו זה פוגע.

החברות של בר: או ליתר דיוק, הצד של בר שהן חשפו במפגשים איתה. החברות הקרובות של בר אינן מפורסמות, ולכן זו חשיפה משמעותית ראשונה עבורן, ועם כמה שמפתה להאמין שבלי המצלמות הן כן מנהלות שיחות רגישות ובוגרות - מה שאנחנו נחשפנו אליו היה בעיקר שיחות שטחיות על זוגיות וזיכרונות על נסיעות מעבר לים.

און רפאלי: אם יש מישהי שיכולה להסביר יותר טוב מכולם למה און רפאלי יצא רע ב"רפאליס", זו כנראה אחותו בר. היא זיהתה לפני כולם שהוא חייב לצאת מהבית, היא הבינה שהתפרצויות הזעם שלו הן משהו שאי אפשר לעבור עליו בשתיקה, והיא גם הבינה שהעברת הניהול שלו מציפי לרוברטו יכול דווקא להועיל לו בקריירה. והיא לא טעתה.

מעמד האישה: אין דרך לייפות את זה, "רפאליס" הייתה מופת של גבריות רעילה. הלב יצא אל ציפי בכל פעם שהיא הניחה את היד על הגרון שלה.

גלידה גולדה: בר רפאלי היא כמו רוטב הבייגלה של ישראל - פעם שמחנו בשמחתה והיום זה נראה כאילו כל המדינה מחכה לראות אותה נופלת. נותנת החסות הכי בולטת של "רפאליס" (מה, חשבתם שבמקרה רפי ואון הולכים לשם לבילוי של אבא ובן?) לא הרוויחה עוד חשיפה מהתוכנית הזו, כי כולם גם ככה מכירים אותה, כך שהזיהוי עם המשפחה בעיקר קידם אותה עוד צעד בהפיכתה לסמל לאומי. וכששני סמלים לאומיים כמו גולדה ורפאלי נפגשים, קל להרגיש שמדובר במוסדות שאנחנו כבר קצת ממצים.

משפחת רפאלי, כמותג: כל מה שנכתב על גלידה גולדה, אבל לא רק. כי למרות השירות הטוב ש"רפאליס" עשתה לחלק מבני המשפחה - עצם הקיום שלה מוריד באופן אוטומטי את הערך של המותג. זה לא אומר שהסיבוב בריאליטי לא היה מעניין, זה כן אומר שבר רפאלי עומדת עכשיו בשורה אחת עם אלירז שדה וליאור קוקה.
ציטוט אחד למזכרת
"מישהו בא אליי ואומר לי: 'אני חייב להצטלם איתך! אשתי לא תאמין שראיתי אותך!'. אולי אתה צריך להתגרש אם אשתך לא תאמין לך, אוקיי?", בר רפאלי (פרק 16).
המנצחים: אפשר להזריק ועדיין להיות אנושית
הוט: בעסקת החליפין בין החברה למשפחה, הרפאליס ויתרו על חלק מהיוקרה שלהם - ובהוט הרוויחו את אותו דבר בתמורה. אין באמת מה להשוות את רמת המוכרות והעניין הציבורי של בר וציפי לזו של יעקב ואוהד בוזגלו, וגם אם דוקו-ריאליטי הוא לא הז'אנר הכי מתוחכם בשוק, רפאלי זה שם שכל גוף תוכן ירצה לשים בראש תיק העבודות שלו.

בר רפאלי: במשפחת רפאלי לא חסרות דמויות שמפעילות את הציבור הישראלי, אבל במקרה של בר כבר מדובר בליגה אחרת. ודווקא היא, למרות האטימות המזדמנת והניסיונות המאולצים לדחוף את דעותיה בנוגע לפרשות הגיוס והמיסים, התגלתה כאחת הנשים הכי רגישות וסבלניות בז'אנר. אפילו סשן הזרקות עם החברות חשף בר אחרת, ואנושית הרבה יותר.

דור רפאלי: כשאתה הגבר הכי פחות מכעיס במשפחה רפאלי, גם ניטרליות היא יתרון. דור לא חף מבעיות - בעיקר כשהדיון נוגע ליחסיו עם נשים - אבל בין אם מדובר בניסיון טלוויזיוני מצטבר מ"מחוברים" או פשוט בהיותו אדם בוגר יותר מאחיו ואביו, יש בו לא מעט קסם.

ניל בן פורת ומסעדת זינק: מעולם לא ביקרתי בזינק, מסעדה איטלקית-אמריקאית ביהוד ששייכת לבנה של ציפי מנישואים קודמים, אבל אני די בטוח שבשלב כזה או אחר המצלמה התמקדה על כל מנה בתפריט, כי שם התרחשו רוב הארוחות המשפחתיות של "רפאליס". פייר, נראה טעים (וגם ניל עצמו לא מזיק).

כלא נווה תרצה: עוד במסע יחסי הציבור המקדים ציפי באה לברך כשתיארה את נווה תרצה בתור משהו בין קייטנה לריטריט, רק שמבחינת מקום שצריך לשמור, בכל זאת, על איזושהי רמה של הרתעה - היא יצאה מקללת. עם הזמן למדנו להבין למה החודשים מאחורי הסורגים היו כל כך משחררים עבורה, כי מחוץ לכלא חיכו לה בני משפחה שפחות ערים למצוקה שלה ויותר מעוניינים לספר כמה הם אלה שסבלו כל הזמן הזה. אבל כל הזדמנות להיזכר במקום ששיכן גם את ציפי, גם את פרסיליה קשתי וגם את מארי פיזם היא מבורכת.

הנכס בהוד השרון: הידיעות על מכירת החווילה המיתולוגית של משפחת רפאלי הולכות אחורה עד לשנת 2019, ופרק הסיום הוכיח שההצעה נשארה רלוונטית עד היום. אולי כל התיאוריות על ירידה אל העם היו שגויות, ו"רפאליס" היא בעצם סרטון תדמית ארוך במיוחד לבית - פחות מנקר עיניים מהצפוי - ששווה כמה מיליונים?
פריים אחד למזכרת
ציפי, האמא של כולנו, משחקת באבלס בטלפון (פרק 10).
המנצחת הגדולה: ציפי רפאלי
"רפאליס" תפסה את בני משפחת רפאלי כשהם רחוקים למדי מהעין הציבורית, בלי שיהיה להם מה להפסיד. כולם - חוץ מציפי. הסיבוב שלה בנווה תרצה הפך את אם המשפחה לדמות המסקרנת-באמת בחמישייה, וזה לא שהיא הרבתה לדבר על הפיל שבחדר מאז המאסר: הראיונות במגזינים, ההתבטאויות האישיות, כולם חיכו לרגע שבו הרמזור היח"צני יאיר בירוק. וכש"רפאליס" יצאה לדרך, היא התחילה אותה מהגראונד-זירו המשפחתי, יום השחרור של ציפי.

זה התחיל ברחמים, כי גם אם השחרור ממאסר לא היה מערב משבר נפשי הוא עדיין לא מצדיק כל כך הרבה עיסוק עצמי של רפי והילדים מול עניין אפסי כמעט במה שעבר על ציפי. זה המשיך להכרה בבעיות - היותה סבתא לא נוכחת, חוסר היכולת שלה לקדם את און, הומור עצמי בריא על הכלא - ונגמר בהיכרות מחודשת שהרגישה קצת כמו היכרות ראשונה. ציפי רפאלי של "רפאליס", וכנראה שגם של החיים האמיתיים, רחוקה שנות אור מהבלבוסטה האגרסיבית בחיקוי של ערן זרחוביץ'. היא לא חלשה ולא מסכנה (כנראה), אבל היא כן אישה עם ראש על הכתפיים ורגליים על הקרקע שצברה לא מעט תובנות על התעשייה שבה היא פועלת, והשכילה לזהות מתי מגיע הרגע שלה לזוז הצידה. "הכל בסדר, היום זה התור שלי ליהנות מהחיים", היא אמרה השבוע בשיחה עם בר שסיכמה את הקריירה שלה כאמא-מנהלת, וגם את כל הדוקו-ריאליטי. והיא כל כך צודקת. אפשר לריב עם התקשורת, להסתבך בפלילים ולעמוד בראש אחת האימפריות המושמצות ביותר בישראל, ועדיין להישאר אישה שפויה, שקולה, מאירה ומוארת. היה לה הכי הרבה להפסיד, ובסוף היא יצאה הכי מורווחת מהאירוע הזה.
בשבוע הבא
אית'ן הוק נכנס לנעלי המושיע הלבן ב"ציפור אלוהים שבשמיים", מיני-סדרה היסטורית על המאבק לביטול העבדות בארה"ב (סלקום, 12.4); עונה חדשה ומומלצת, 42 במספר, ל"הישרדות" האמריקאית (יס, 14.4); משפחת קרדשיאן, זו שעשתה את זה הרבה לפני רפאלי, חוזרת למסך עם "הקרדשיאנס" (הולו, כנ"ל); ברק אובמה נכנס לעסקי סדרות הטבע ב"שמורות הטבע המופלאות" (נטפליקס, 15.4); וניקול קידמן, איסה ריי, אליסון ברי ואחרות מככבות באנתולוגיה הפמיניסטית "שאגה" (אפל TV פלוס, כנ"ל).
צילומים: מתוך "רפאליס", הוט