כמובן שאף אחד לא הבין את הדרמה בעדות נתניהו

אחד מי שומע
בלי שהתכוונה לכך מראש, סדרת הדוקו הבינלאומית-מקומית "As1One: מסע פופ ישראלי-פלסטיני" (ערוץ MTV) מתעדת מבחן מעניין: מה קורה כשמנסים להקים להקת בנים בתנאי מעבדה, תוך בידוד מוחלט מהמציאות או מצו השעה שמכתיב האלגוריתם, ואז תוך יממה אחת המציאות הזאת מתפוצצת להם בפרצוף בדמות 7 באוקטובר? כל כך הרבה זמן ומשאבים הושקעו בניסוי המוזיקלי ועכשיו גם הטלוויזיוני הזה, שבו חברי להקת As1One (אז-וואן? אז-אחד-וואן? שם מחריד כך או כך) משודכים בישראל, מכירים, עושים חזרות, מוטסים ללוס אנג'לס ומפתחים חלומות על קריירה מעבר לים. כרגע, ועם איחולים מכל הלב שיצליחו לעשות את הלא ייאמן ולקיים את החזון הזה, הניסוי מסתכם באלפי עד עשרות אלפי עוקבים בלבד ומכונת יחסי ציבור שאין לה אחיזה אמיתית בשטח. תגידו שזה ממש מקרה זהה לאלה של נועה קירל או בן אל תבורי או כל הנסיינים הקודמים, אבל הם לפחות יצאו להרפתקאות האלה כשמספיק אנשים במדינת המוצא שלהם יודעים במי מדובר.

ובדיוק כמו הלהקה, כך הסדרה שמלווה אותה ומשודרת בימים האלה כאן ושם: "מסע פופ ישראלי-פלסטיני" היא סוג חדש לגמרי של טלוויזיה במציאות הנוכחית, כזו שהדרך הכי טובה לתאר אותה תהיה "טראש מלחמה". "קיבלתי את החדשות שחבר שלי מת", מספר אחד מחברי הלהקה (ובאנגלית, כי כולם שם מדברים משום מה באנגלית עד שלמישהו מהם נשבר), "חמש דקות לאחר מכן נכנסתי לתא ושרתי את השיר". ניכר שבין הבנים היהודים-ישראלים והערבים-ישראלים יש אחווה אמיתית ומרגשת - גם כשהערבים בוחרים להגדיר את עצמם כפלסטינים, רמז מטרים לבועה שמתנפצת בשידור כמעט ישיר - אבל הטלוויזיה המעניינת שזה מספק לא מבטיחה להם שום דבר מעבר לזה. ועם נאומי דו-קיום על רקע צילומי מגלומניה מחדר הכושר, ייתכן שהמסע הטלוויזיוני של As1One בכל זאת הצליח להניב פרי אחד משמעותי: גרוטסקה ברמות שטרם נתקלנו בהן.

מה לראות?
את "ריקי גל נערת רוק" (הוט), סרט דוקו שמחזיר את הכבוד לסופרלטיב ה"מדברת על הכל" שנחרש פעם אחר פעם. גל, שמצטיינת בלחיות חיים סוערים עוד יותר משהיא מצטיינת בלעשות מוזיקה, מדברת מול המצלמה של ציפי ביידר על כל נושא אינטימי שאפשר להעלות על הדעת - והופכת את החוויה הטלוויזיונית לבעלת ערך טיפולי של ממש. לביקורת המלאה.
מחשב מסלול
אפילו בתוכנית שמרגיש כאילו אירחה כבר את כל זמרי ישראל הרלוונטיים לאורך שלושת גלגוליה, ניתן היה לצפות ש"קארפול קריוקי" (כאן 11) תמצא טאלנט עסיסי יותר לפתוח איתו עונה מאשר נרקיס. סתם בשביל לסבר את האוזן: בהמשך יעלו ויבואו דני סנדרסון, אנה זק, אסף אמדורסקי וגם סטטיק במה שמרגיש כמו הפעם המיליון שלו. ובכל זאת, בחלוף 10 דקות התברר למה דווקא היא נבחרה לחנוך על המסך את קדנציית ה"קארפול" של המנחה החדש - וחביב התאגיד התורן בזכות "האחוזון העליון" - שחר חסון.

חסון, איש שידוע גם בתעשיית התקשורת וגם מחוצה לה בתור אחד ממתנזרי הראיונות הגדולים, סיפר לנרקיס באופן נונשלנטי להפליא על כך ש"ניסיתי" להיות עם גברים מחד ושהוא מגדיר את עצמו סטרייט מאידך. על אף שהפרק הזה צולם עוד קודם, זהו המשך ישיר להתייחסות ויראלית אחרת של חסון מהעת האחרונה על השמועות אודותיו. הנכונות הפתאומית הזו שלו להיפתח ככה (בהמשך היו אפילו דמעות על סבתא), שמן הסתם יושבת על עניינים פנימיים ותדמיתיים נוספים שמעסיקים אותו כרגע, הופכת את תחילת דרכו של חסון על ההגה לאירוע ששווה לעקוב אחריו - לא פחות מהעובדה שאפילו את האספקט המוזיקלי בפורמט הוא סוחב טוב למדי. מעונה לעונה נעשה ברור ש"קארפול קריוקי" מעוניינת פחות בנאמברים המשותפים ויותר בשיחות ובגימיקים שמסביב, והשבוע הזה הוכיח שחסון הוא (עוד) ליהוק מושלם למשימה.
פריים אחד למזכרת
אה, וריקי גל לא רק מדברת על הכל - יש גם ציור פרי מכחולה של מתי כספי.
לא היה כלום כי לא רואים כלום
שנים של בילדאפ, שעות של פרומואים, טונות של פרשנים יודעי-כלום שמתחזים ליודעי-כל - ובסוף: איורי עיפרון. בדיוק כשם שהיה ברור שעדות נתניהו תטרלל מדינה שלרגעים עוד חשבנו שזוכרת במה חשוב באמת להתעסק, כך היה ברור שברגע שבו הקשיש שמתבדח על "בקשיש" ייכנס לאולם האירוע הטלוויזיוני יסתיים. כן, היו ציטוטים ועלבונות ופוזיציות ועוד כמה פאנליסטים חרטטנים, אבל לא ממש היה מה לראות. בערוצים 12 ו-11 נעזרו בשירותיה של ציירת המשפט המוכשרת ביאנה זקוטניק, כאילו השנה היא 1995, הנשפט הוא או. ג'יי. סימפסון ובמקום ברונקו לבנה יש לנו את עבירות התנועה של השר בן גביר. ב-13 ו-14, המקומות שתמיד אפשר לסמוך עליהם שיבינו את המשימה באופן שהכי פחות מיטיב עם הצופים, לא היה אפילו את זה. היחידים שהעזו לחרוג מהנורמה, ובמבחן התוצאה תוגמלו על כך, היו אנשי ערוץ i24NEWS הצעירים.

גם שנת 2024 תיזכר בתור השנה שבה לא הייתה אומנות AI ראויה אחת, אבל לילדים החדשים בשכונת התקשורת שעולה על גדותיה לא היה מה לסכן כאן. אז הם הפכו את דמויות המפתח בעדות נתניהו לדמויות בינה מלאכותית, הכינו מספר לופים בדרגות אמינות משתנות ולקחו בחשבון שיהפכו לבדיחת היום - כפי שאכן קרה, ולרוב לא בצדק, חוץ מבמקרה של המוטציה נטולת הפרופורציות שעמית חדד קיבל. אצל יתר הנוכחים באולם הממוגן דווקא היו פרופורציות, תנועה שכל כך חסרה אצל האלטרנטיבות, ובעיקר את מה שהבינה המלאכותית לרוב לא מסוגלת להשיג: מראה יחסית מציאותי. בערוץ שרק לא מזמן שידר את הפרומואים של נוה דרומי על לוחמים שנקראו לכבוש את הקריה, "יחסית מציאותי" זו עליית מדרגה משמעותית.

בשעה שערוץ i24 עצמו כבר לגמרי קיים מספיק זמן בשביל להעיף את תווית ה"בהרצה" המעצבנת שמלווה את שידוריו, ניסוי ה-AI שלו צריך לקבל כמה ימים נוספים של חסד אצל המבקרים. לא רק בגלל התעוזה המסוימת, אלא בגלל שהעיניים כבר לא נמשכות לאיורים גנריים והם היו היחידים שניסו לפתור את הבעיה. חוסר היכולת להסתפק באיורים האלה הוא שינוי דרמטי ממשפטי העבר המתוקשרים, כזה שצריך לתת עליו את הדעת כשכל תרחיש נטול הסדר טיעון מדבר על חודשים ארוכים של עדות ואחריה עוד שנים של פרוצדורות בדלתיים סגורות. ניכר שב-i24 נתנו את הדעת על כך, מה שגם אמור לפנות אותם עכשיו בשביל לתת את הדעת על כשלים אחרים (יוליה שמאלוב-ברקוביץ' מחסלת חשבונות במקום לפרשן, יוסי מרשק וריקי בליך מייצגים את השמאל הישראלי בפאנלי אקטואליה יומיים). ה-AI הזה עבד, הוא ממשיך לעבוד, ואם ינסו להלביש על אותן דמויות את התמלולים ואת דגימות הקול של המעורבים זה אף עשוי לעבוד עוד יותר. וזה לא שיש להם מה להפסיד, אפשר לחשוב כמה אנשים מחוץ לברנז'ה הסקרנית צופים בהם.
בשבוע הבא
עמרי אסנהיים ורוני קובן חוזרים לעונה חדשה של תוכניתם המעולה "יהיה טוב", כולל ריאיון עם עופר וינטר שכבר מכה גלים (כאן 11, 15.12); הדוקו-ריאליטי "מגדלים" מלווה ארבעה גברים צעירים שגרים בקומות הכי גבוהות שיש, בהם כוכב הריאליטי גיא איתן ואחד מהחולים הזכורים ביותר של ימי הקורונה (הוט, 16.12); ובזמן שהישראלית מדשדשת, גמר העונה ה-47 של "הישרדות" האמריקאית (יס, 19.12).
צילום ניב לין: מתוך "As1One: מסע פופ ישראלי-פלסטיני", ערוץ MTV / צילום שחר חסון: מתוך "קארפול קריוקי", כאן 11 / צילום ריקי גל: מתוך "ריקי גל נערת רוק", הוט