1. רעל בעיניים
    סביר להניח שמעולם לא דיברו כל כך הרבה אנשים על המשפיענית ליאל אלי או על הדוקו-ריאליטי "נסרין" (הוט) - רק שאז אותה אלי החליטה לדבר על מה שראתה בו. הסכסוך הסלבריטאי התורן, שכיאה לסלבריטאי ישראל המאחרים-תמידית התרחש שבועיים אחרי שהסדרה הסתיימה, התחיל מסיטואציה שקל להזדהות איתה: צפייה בדוקו-ריאליטי מקומי וזיהוי דפוסים של זוגיות רעילה. אבל למרות שהעונה החדשה של הסדרה על נסרין קדרי לא היטיבה עם המוניטין של רום שמיר, שדווקא התחיל אותה באופן מתוק להפליא, קשה לומר שהצפייה בה הייתה משחיתה. כיאה לפרויקט עם האצבע על הדופק, "נסרין" לא שכחה לרגע שהיא מוקדשת לאישה אסרטיבית וחזקה שלא עושה הנחות לבעלה או לסביבה.

    לכן, אם הספורט הלאומי להשבוע הוא טראש ותמרורי אזהרה - אולי כדאי שאלי והיתר יעשו מנוי למתחרים ויגלו מה קורה ב"הבוזגלוס" (יס) כבר שמונה עונות, והפך לשגרה. נכון, גם שם למדו לפתח את שחקניות המשנה ולתעד עבורן (או לכתוב להן) סיטואציות "מעצימות", אבל עדיין מדובר בסדרת דוקו-ריאליטי שאין לה שום סיכוי לעבור את מבחן בכדל. כי אם הנשים נמצאות בה לבד, זה לרוב בשביל לדבר על הגברים בחייהן. רק השבוע הצופים נאלצו להתלוות למירן בחופשה ים תיכונית עם מאור, אוהד ואסי שנראתה כמו חלום בלהות, ובשיאה דיון דוחה בסגנון אייל גולן על הצורך של גבר נשוי שחי ב"בית" לצאת לפעמים ל"מלון". ההתערבות הפומבית של אלי בחייה האישיים של קדרי היא עניין נפרד, ומה שחשוב כאן הוא ההבנה שעד שמעלים לדיון נושאים כאלה, כדאי לזכור את שורש הבעיה. ועל אף שתעשיית הדוקו-ריאליטי מעולם לא הייתה צריכה לתקן את גברי ישראל, התוצאות הדומות לא אומרות שאין הבדל בכוונות: בעוד ש"נסרין" לפחות ניסתה לעודד את האישה שבמרכזה, כל מה ש"הבוזגלוס" מעודדת זה רפיון.


    מה לראות?
    את "מועדון הסטנדאפ" (כאן 11), פורמט קומי חדש שאומנם משודר בתאגיד - אבל כל רגע בו פשוט צועק "ערוץ ביפ". גורי אלפי, תום יער, אורנה בנאי וכל קומיקאי שאפשר להעלות על הדעת מספרים בדיחה ואז יוצאים מהבמה ומתחילים להמחיז אותה בעצמם. זה לא תמיד מבריק ולא תמיד מתורגם בהצלחה, אבל יש בה אחלה פוטנציאל לטיקטוק והרבה תוכן שאפשר לצרוך בנחת לפני השינה. לביקורת המלאה.

  2. מהפכה בשידור חי
    בשגרה, ובטח בימים כאלה, מעטים הדברים שמעניינים את הישראלים פחות מאשר טניס. אולי טקסי פרסים. אבל בכל זאת, יש סיבה שבגללה נטפליקס רואה כעת את שני התחומים האלה - ובוחרת ללכת עליהם אול-אין. כי ההיסטוריה של ענקית הסטרימינג עם האפשרות להעביר שידורים חיים קצרה מדי ולא מאוד חיובית: היה סטנדאפ של כריס רוק שדשדש, איחוד של הריאליטי "האהבה היא עיוורת" שקרס בגלל כשלים טכניים, מפגש פושר בין הספורטאים מ"הגולפאים" לנהגי "פורמולה 1: המרוץ לניצחון", וזהו פחות או יותר. ומרוחק ככל שזה יישמע, להרפתקה הזאת דווקא יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת.

    למרות שאף אחד לא דיבר על טקס פרסי ה-SAG ששודר השבוע לראשונה בנטפליקס, זה קרה בגלל שלאף אחד לא אכפת מגילדת השחקנים - ולא בגלל תקלה כלשהי. מבחינת החברה שוודאי לוטשת עיניים לזכויות על טקסים נצפים יותר (האוסקר, הגראמי) כדי לשמור על מיקומה בצמרת השוק, מדובר בשדרוג משמעותי. ובשבוע הבא, כשרפאל נדאל וקרלוס אלקרס ייפגשו בווגאס ב"הסלאם של נטפליקס", המשמעות של זה תהיה גדולה בהרבה משל עוד משחק ראווה בשידור חי לחובבי הטניס. אם גם שם הכל יילך חלק, ובטח אם זה יביא צופים או לכל הפחות יהפוך למוסד, יהיה בנטפליקס מי שיראה בכך אור ירוק למהפכה הטלוויזיונית הבאה. כי כמו שכל גוף תקשורת למד ועוד לומד, כל התוכן שבעולם לא יפרנס אותך כמו אנשים שרוצים להתחבר לאירוע כלל-עולמי בזמן אמת. לכן המתחרות של נטפליקס כבר משכללות את מאמציהן בשביל להשיג איזו עסקה שוברת שוויון, משהו בסגנון זכויות לכל ליגת ה-NBA, כשלנטפליקס מלכתחילה יש יתרון בגלל גלובליות יוצאת דופן. וביום שבו זה יקרה, אפילו לצופים הישראלים יהיה אכפת מהנושא.

    פריים אחד למזכרת
    כל רגע בסרט של "עובדה" (קשת 12) על אביגיל עידן שבר את הלב רק בשביל לאחות אותו מיד לאחר מכן - אבל השיא הגיע ממש לקראת הסוף, כשלמראה התמונה הזאת התפייט בן שני על "ילדה בת 4 עם גנים של צלם".


  3. אל תקחו אותה לפרוצדורה
    כשרינה מצליח חשפה בריאיון ל"אופירה וברקוביץ'" את האספירציות שלה להפוך לשחקנית, ספק אם מישהו העלה על דעתו שבחורף 2024 דווקא הם יירדו מהמסך והיא זאת שתשחק בשתי סדרות במקביל. בשלהי הקריירה שלה בחדשות 12 מצליח עוד הספיקה להתלהק לתפקיד ראשון וקטן בסרט "גן קופים" של אבי נשר, אבל מאז התפנה הלו"ז - ונפתח התיאבון. בימי שני היא אמא של עמוס תמם ב"חולי אהבה" (קשת 12), בימי חמישי היא המתקשרת של מגי אזרזר ב"טיטו ורוחו" (הוט), ובסופי שבוע יש לה זמן לנוח בבית ולשמוע כמה מחמאות.

    מעבר למקריות שזימנה לה שתי הופעות משחק בשבוע אחד - זו הרי רינה מצליח, לא ניב סולטן - מעניין לבחון גם את הפער המשמעותי ביניהן, שבראש ובראשונה מעיד על מנעד. ב"חולי אהבה", שם מצליח זוכה לתפקיד המשמעותי בין השניים, הפרק ששודר השבוע החל לבסס את דמותה של אמא מודאגת בדרמה רפואית-רומנטית שבטח עוד תיגע קצת בעולמות המשפחה. ב"טיטו ורוחו", לעומת זאת, מצליח משתלבת בקאסט מופרע וצבעוני מלכתחילה ומגלמת באחד הפרקים לא פחות ממכשפה. עשר הדקות שלה בסדרת ההמשך המופתית של "אורי ואלה" נותנות למצליח משימה שמעולם לא ניצבה בפניה: לא לשאול שאלות קשות, לא לרגש, אלא להצחיק במסווה של קריקטורה. והיא עושה את זה נפלא. קל לצקצק ולטעון שמצליח לא הייתה קוטפת את התפקידים האלה אלמלא הייתה מי שהיא, אבל אף אחד לא הכריח אף אחד ללהק אותה. אם היא מסוגלת להיות שווה בין שווים הן בסצינה מרגשת עם תמם והן בסצינה קרקסית עם אזרזר, אולי באמת אפשר להגשים חלומות בגיל 67.


    ובעוד שב"חולי אהבה" מצליח ניצבת לצד טיטאנים מעולם המשחק הישראלי, בהם איילת זורר, זהר שטראוס ושאדן קנבורה - ב"טיטו ורוחו" מדובר כמעט בתמונת מראה. מספיק להתבונן בסצינת ביטול הקללה הקורעת ההיא ולגלות שם, לצד אזרזר ושרה וינו-אלעד, אנשים שעד עכשיו היו נון-שחקנים כמו פבלו רוזנברג וג'קי אזולאי. יחד עם שמוליק רוזנברג, אח-של בחיים האמיתיים, "טיטו ורוחו" מביעה אמון יוצא דופן בשחקנים שלא עברו הכשרה מקצועית, לא שזה צריך להפתיע אחרי שפבלו בעצמו לקח תפקיד קטן וקטף ממנו סדרה עצמאית. הקטנוניות של שחקנים מנוסים מול ליהוקי כוכבני טיקטוק ושמות מחוץ לעולם המשחק היא כבר מצב נתון, יעידו על כך ליהיא גרינר ורבים אחרים, אבל עוד ועוד מלהקים מעזים לעשות את הצעד הזה שרק נראה פופוליסטי. נדרש לא מעט אומץ בשביל להציב מול המצלמה ידוענים שמעולם לא היו על סט, והשד יודע שבהרבה מאוד מקרים זה לחלוטין לא משתלם. במקרה של מצליח, או עם אזולאי והרוזנברגים, זה לגמרי כן. כי דקות בודדות של זמן מסך הספיקו למצליח בשביל להוכיח את מה שהרבה מאוד שחקנים חוששים ממנו: גם בלי לעבור בבית ספר למשחק אפשר לעשות לכולם בית ספר.

    בשבוע הבא
    מהפכת הספורט החי בסטרימינג נמשכת עם "הסלאם של נטפליקס" שצוין לעיל (נטפליקס, 3.3); ואפרופו דברים שצוינו לעיל, כדאי שכל המטפלים הזוגיים מטעם עצמם ידגמו גם את העונה השנייה של "טיפול זוגי" הישראלית (כאן 11, 4.3); קייט ווינסלט חוזרת ל-HBO עם הסאטירה הפוליטית "המשטר" (יס, הוט וסלקום, כנ"ל); אליעזר בן יהודה עומד במרכזה של הדרמה התקופתית "הצבי" (כאן 11, 5.3); וגאי ריצ'י הופך את הלהיט הקולנועי שלו לסדרה ב"הג'נטלמנים" (נטפליקס, 7.3).

    צילום מאור, אוהד ואסי בוזגלו: מתוך "הבוזגלוס", יס / צילום ראיין גוסלינג: מתוך טקס פרסי ה-SAG, נטפליקס / צילום אביגיל עידן: מתוך "עובדה", קשת 12