1. עומדים על צוק
    לפתוח עם החללים או עם החטופים? להקים עמדה בכיכר או בבארי? לדבר על האירועים שקרו אז או על האירועים שעדיין מתרחשים? אלה רק חלק מהדילמות שניצבו בפני עורכי החדשות השונים ביום ראשון האחרון, עם ציון 100 ימים ל-7 באוקטובר, וזה לא שהיה להם איזשהו תקדים היסטורי ללמוד ממנו. על השאלה הראשונה כולם ענו באותו אופן - אפילו בערוץ 14 - ובחרו לפתוח את המהדורות הסמליות עם התשובה הנכונה היחידה: אלה שעדיין שם. אבל למרות הצטופפות כמעט-מוחלטת בימים האלה מאחורי הלוחמים והאינטרסים הלאומיים, עדיין היו שם איזה פער או שניים בין כל ערוץ לאחיו.

    בחדשות 12, למשל, הקדישו זמן מסך נכבד לגראונד זירו הטלוויזיוני שהוא שידורי הערוץ בשבת השחורה - והפעם אף עשו זאת עם יותר דגש לגיבורים בשטח מאשר לטאלנטי החברה. הם גם היו היחידים שהשכילו לשדר לאורך כל הלילה את עצרת היממה בכיכר החטופים, ובהתאם העניקו בולטות מבורכת לראיונות בשידור חי עם החטופים לשעבר. בחדשות 13 נהגו באופן דומה, אם כי הבחירה בהעמדה של חן גולדשטיין-אלמוג לצד הילה קורח גרמה לה להיראות כמו אקססורי להתהדר בו של המגישה, בניגוד לכוונות הברורות והטובות שם. אבל זה בטוח היה מהלך מרשים בהרבה מזה של כאן 11, שם "האולפן החגיגי" היה פשוט שולחן פיקניק על מרפסת בשדרות, ואחריו שודר סרט שכולו יחסי ציבור למטה המשפחות שהקים רונן צור. כך שאם הייתה כותרת אמיתית מהערב ההוא (כותרת אמיתית, לא יקום מקביל כמו עוד סקר מנדטים של פילבר ששודר ב-14), היא הגיעה מהאולפן של קרן מרציאנו: המסרים הכל כך צודקים של אור צוק, שהוריה נרצחו בכפר עזה ושהפכה לאחת הדוברות הבולטות והסוחפות ביותר של התקופה, צריכים להגיע לדרגים הכי גבוהים במדינה. ואם לא אליהם, אז לאלה שיחליפו אותם ברגע שכולם יתכבדו להודות במחדל ויתפנו הביתה.

    מה לראות?
    את "בלש אמיתי: ארץ הלילה" (יס, הוט וסלקום), כלומר העונה החדשה של אנתולוגיית "בלש אמיתי", כלומר עוד תעלומת רצח שלא באמת עושה יותר מדי כדי להבדיל את עצמה מהאחרות. מה שהיא כן עושה זה לגייס לשורותיה את ג'ודי פוסטר - תמיד רעיון טוב - ובמקום נופים שטופי שמש להתמקד דווקא בהררי השלג החשוכים של אלסקה. זה לא משתווה לסיבוב המקורי, אבל זה עדיין HBO. לקריאה נוספת: הביקורת המלאה, וגם הריאיון של פוסטר והבמאית איסה לופז ל-mako.
  2. ביטול כפול
    לא בכל יום יוצאת הודעה מגוף שידור אחד על הפקה של אחר - אבל מישהו כנראה היה ממש להוט להבהיר ש"מה שאפשר" (רשת 13), תוכנית האירוח התורנית של גורי אלפי, לא מבוטלת לצמיתות. כי דווקא היו שם כל הסימנים המעידים: הרייטינג שהתחיל נמוך וצנח למספרים שהשתיקה יפה להם, המעבר השקט מפריים טיים למשבצת שאחרי "הצינור", התחושה שכבר נגמרו האנשים לארח והעובדה שברשת 13 נוהגים לגנוז רצועות אחת לחודש, כשכנראה הפעם הגיע תורו. ובכל זאת, ברשת הסבירו כי "מה שאפשר" תסיים את עונתה (הקצרה מאוד) בעוד שלושה שבועות כדי לאפשר לאלפי לביים את עונת הקאמבק של "האחיות המוצלחות שלי" (יס), יחד עם הבטחה "לבחון את האפשרות" להחזיר אותה בהמשך. רק שאפילו בעזה יש יותר ודאות לגבי היום שאחרי.

    ככה, חודש וכלום אחרי ש"מה שאפשר" עלתה, כבר אפשר להתחיל לסכם. מנחם לדעת שבמציאות הישראלית החדשה עדיין יש הרגלי עבר שנשמרים - אם כי מצער לגלות שהפעם ההרגל הזה הוא הנטייה של רשת 13 לבטל (זמנית, בסדר) רצועות עוד לפני שיצרו עם הצופים איזשהו קשר. רק לפני שבוע, במסגרת היותו של אלפי אחד הסנדקים הכי חשובים עבור קומיקאים צעירים, העלו שם פינה נפלאה בשם "פעם למעלה, פעם למטה" עם אבי דנגור והילה גולדנברג מ"מייקל". על פניו פרודיית פודקאסט זוגיות עם זוג שמיצה את הפורמט (של זוגיות, לא של פודקאסט), אבל בפועל זו הייתה פשוט פלטפורמה לשחקנים נהדרים שלא מספיק נוצלו עד עכשיו. גולדנברג, למשל, לא נראתה על המסך מאז שגילמה עובדת חח"י אצל אותו אלפי ב"מי שמע על חווה ונאווה". המערכונים האלה, מעין דובי ורבקה מ"מייקל" רק עם שיער יותר צפוף, קצת מזכירים את הסיבוב של אילן פלד ויעל פוליאקוב ב"ארץ נהדרת" עם להקת "ארבע", למרות שכאן מפלס הקאלטיות יחסית נמוך: פרינג'יים, מופרעים, יורדים מהר מדי. ובעיקר מוכיחים שהציבור לא יודע מה טוב לו.
    פריים אחד למזכרת
    כל העולם מדבר על פרק הסיום של "הקללה" (פרמאונט+) עם ניית'ן פילדר ואמה סטון - כל העולם חוץ מישראל, כי למה שמישהו יקנה אותה פה. קשה להגדיר את הניסיון המתוסרט לחלוטין הראשון של פילדר ככזה שהיה חף מבעיות, אבל אוי ואבוי אם לא היו לנו סדרות טלוויזיה שמתנגדות לחוקי הטבע שמכתיבים את כל האחרות. גם אם זה אומר להיאבק בכוח המשיכה, ועוד במובן מילולי מאוד.

  3. מלמדת ללכת
    זמן לא רב לפני השקת לפני העונה השנייה והחדשה של "נסרין" (הוט), הדוקו-ריאליטי על נסרין קדרי, נפלה ההחלטה: בימים כאלה עצובים אי אפשר לקרוא לסדרה כלשהי "נסרין אגדה". לכאורה שינוי קוסמטי בצל המלחמה, בפועל מישהו כנראה הבין שמלכתחילה היה מדובר בסטייה דקדוקית ובשם מטומטם. אבל מעטה הרצינות שלוקחת עליה התוכנית - אחרי שבעונה הראשונה לא ניצלה כראוי את האנרגיות הקלילות והמצחיקות של הטאלנטית - הולם מטבע הדברים את התקופה. המצלמות שלה נפתחו ימים ספורים לפני 7 באוקטובר, והמעט שהספיק להיות מצולם כמובן כבר לא רלוונטי. ובימים שבהם כל תעשייה מחפשת ספר חוקים חדש, כולל זו של הדוקו-ריאליטי, "נסרין" היא דוגמה מצוינת של שגרה בזמנים קשים.

    העונה הקרובה של "הבוזגלוס" כבר ננעצה בלוח ונדחתה, זו של "רפאליס" צולמה לפני "נסרין" ונהדפה. "מחוברים" הייתה הראשונה לטבול את קצות האצבעות במים, אם כי היא בכלל עשתה את זה עם פרק מלחמה הארדקור ותחזור למסך בשלב מאוחר יחסית של השנה. ברור ש"נסרין" היא לא מופת, לא של הז'אנר ולא בכלל, אבל היא הרבה יותר ממה שהיה מצופה לקבל מדוקו-ריאליטי שלושה חודשים לתוך המערכה. כל היתר יכולים רק לקנא בה על כך. זה קורה דווקא בגלל הבחירה להתמקד בסיפור הספציפי של הזמרת, בלי להתיימר להוות איזושהי קפסולת זמן רחבה, והפרטניות הזאת משיגה בהפוך על הפוך בדיוק את אותה מטרה. היא לא מדכאת בכוח, לא דוחפת את הראש לתחומים שלא רלוונטיים לה, מתמקדת בנסרין ובמשפחה שלה ובקשיים האישיים שלה ובאמצעותם מקרינה על כל השאר.


    "נסרין בוחרת לא להתמודד", מאבחן בפרק הבכורה הבעל רום שמיר - עדיין הגבר הכי מתוק בעולם, שהולך אחריה לאן שהיא רק תבקש (לא שזה עול גדול במיוחד לעבור לגור באחוזה של עומר אדם). הוא אומר את זה, בצדק, מול חרדת המלחמה שלה ברגעים הראשונים של אי הוודאות. אבל במקרה של "נסרין" הסדרה, נכון דווקא לומר את ההפך. היא מנכיחה את הערביות שלה מבלי לדבר אותה יותר מדי, שזה כמובן קל לעיכול כשמדובר במי שמלכתחילה לא בחרה ב"שתיקה רועמת" שהפעילה את ציידי הרשת, והיא בעיקר גדולה מסך כל חלקיה. כי מה לעשות שחלקים עם יעל שלביה, זו שנשלחת לגוב המצלמות בזמן שאדם מסתתר, והרי מה יותר סביר מאשר חברות נפש בין בת 37 לבת 22, אינם מסעירים במיוחד. מה גם שהאירוחים העתידיים בעונה של איתי לוי, גל מלכה, ליאור נרקיס ויוסף חדאד לא מבשרים איזושהי תנופה של עניין. המזל של נסרין, הסדרה והאישה, הוא שהכל תלוי בה ובסביבתה המיידית. והיא יודעת איך לעשות טראש מהנה וטוב, אפילו כשצריך לעטוף אותו בצלופן של זוועה.
    בשבוע הבא
    צמדים מדרגות פרסום נמוכות עד בינוניות - בנות משפחת בוזגלו, שחף וטליה, הקצבים מ"קופה ראשית" - ניגשים לתחרות פוד טראקס ב"אוטו אוכל VIP" (רשת 13, 22.1); אחרי שצלחה את מבחן העונה השנייה, "מנאייכ" של רועי עידן מתייצבת למבחן העונה השלישית (כאן 11, 24.1); סופיה ורגרה מ"משפחה מודרנית" מגלמת ברונית סמים בדרמת הפשע "גריסלדה" (נטפליקס, 25.1); וכמה מהשמות הכי מבטיחים בהוליווד מתגייסים ל"אדוני האוויר", ממשיכתן של "אחים לנשק" ו"הפסיפיק" שמתמקדת הפעם בחיל האוויר האמריקאי במלחמת העולם השנייה (אפל TV פלוס, 26.1).
    צילום אור צוק: חדשות 12 / צילום הילה גולדנברג: מתוך "מה שאפשר", רשת 13 / צילום אמה סטון וניית'ן פילדר: מתוך "הקללה", פרמאונט+