1. מספיק ושי
    הרבה דברים השתנו מאז הסנונית הראשונה, אבל ההדחה המוקדמת מדי והמצערת מדי של ספיר בורגיל הוכיחה סופית: ההצבעות המאורגנות השתלטו על "האח הגדול" (רשת 13), ואולי לתמיד. הצבא של סתיו קצין - כן דמות טלוויזיה מצוינת, לא אישה שראויה לפרס כלשהו - מסכל כל איום אפשרי על המיליון, וככה איבדנו את הדיירת הראויה היחידה בעונה הזאת. למרות שהיא התקלקלה פה ושם, ספיר הייתה קול של שפיות בבית שעמוס בקולות אחרים, והפרידה המוקדמת ממנה הכתה בתדהמה גם את הצופים וגם את הדיירים. אז מי יאסוף את השברים?

    אפשר להתפלסף על זה במשך שעות, אבל אין זמן לדיונים. האיום של סתיו על הזכייה ממשי מתמיד, ולכן חייבים כבר להחליט. ועל אף הסיכויים הגבוהים של יענקי המשעמם או של אברהם הבעייתי - המקום הראשון צריך ללכת השנה דווקא לשי עופרי. שחקנית משנה במשך מרבית העונה, כינור שני לשניר שבעצמו היה כינור שלישי, ובכל זאת: דמות מספיק טובה, ראויה, עגולה ואינטליגנטית. למרות שהיא בת 23 שבהחלט מתנהגת כמו בת 23, שי בוגרת יותר מרוב המתוסבכים שנשארו איתה ועוד לא ברחו מסתיו. היא נמצאת בצד הנכון של כמעט כל ויכוח, יודעת להעמיד את מי שצריך במקומה, לא נופלת בכל המשחקים של שניר ובכל זאת מספיק מחוברת אליו רגשית בשביל לתת לו עוד צ'אנס. ואז עוד אחד. בעונה רגילה שי הייתה מגרדת את חמישיית הגמר מלמטה, ולא מותירה חותם מיוחד. אך זו איננה עונה רגילה, והיא דורשת פשרה. בדיוק כפי ששי-מיקה הייתה זו שזכתה לבסוף בעונת שי-חי, שי-לי היא האופציה הסבירה האחרונה בעונת שי-סתיו. ואם במקרה יתחשק לה להפריש איזה סכום כסף קטן לגיסתה הטרייה, זה ממש ממש מבורך. אה, ועוד דבר: הקארה שאתי, ספיר ושי קיבלו באמצע העונה? אחרי שהחמיא למראה שלהן, בדיעבד הוא מתגלה כנשיקת מוות איומה.


    מה לראות?
    אם במקרה עוד לא עשיתם את זה, אז את "דפ נגד הרד" (נטפליקס) - דוקו ממש לא שאפתני על פרשה ממש כן מטונפת. ג'וני דפ, אמבר הרד, אלימות, גירושים, דם, צואה: אתם כבר מכירים את הפרטים. עכשיו בסך הכל יש לכם הזדמנות נוספת לעלות על רכבת ההרים הזאת, ולגלות על הדרך עד כמה האירועים בתוך בית המשפט השפיעו על מה שקרה מחוץ לו, בטיקטוק. רוצים עוד? לביקורת המלאה, וגם לשיחה עם גלית חוגי וגלעד כהנא על הסדרה.

  2. האביב ההוליוודי מגיע לסתיו
    בזמן שמחאת קפלן סוגרת שבוע 34, מחאת הוליווד מסתפקת בינתיים במחצית מכך. חודש אחרי ששביתת השחקנים הצטרפה לזו של התסריטאים - שעל הנסיבות לשתיהן ניתן לקרוא בשלל מקומות, למשל כאן - בימים האחרונים נרשמה עליית מדרגה בהשפעות שלה על הצופה הממוצע. במקום להידחות כמו כל הפקה אחרת, העונה השנייה לחידוש של "ליגה משלהן" בוטלה, לכאורה בשל נזקי המחאה; פסטיבלי הסתיו מידלדלים (מה שמשפיע על הגעת הסרטים שלהם למסכים); וטקס האמי, שהיה אמור להיערך בשבועות הקרובים, נדחה לחודש ינואר. שירותי הסטרימינג מחזיקים מעמד בזכות הספריות ותכני המדף (הלהיט הכי גדול כרגע בארה"ב הוא משום מה "Suits" של מייגן מרקל), אבל גם לשם הבצורת תגיע. ולמען האמת, לקהל הישראלי דווקא יש סיבה לתקווה: אולי יותר אנשים יצפו בעונה החדשה של "טהרן", שהספיקה להצטלם ברגע האחרון, או אולי "שמים אדומים" תימכר לשירות שנואש לתוכן ותעשה את עסקת חייה.

    קשר לוגי שאפתני ומשכנע מחבר את נשיאותו של דונלד טראמפ לשביתת התסריטאים של לפני 15 שנה, שפתאום נראית צנועה בהיקפה. הרשתות הגדולות (אז עוד לא היה סטרימינג) נתקעו בלי דרמות, עליית הריאליטי השתלבה טוב בלוח, אחת ההצלחות הגדולות של התקופה הייתה "המתמחה" מבית טראמפ - ולמרבה הצער, השאר היסטוריה. לא ברור מה יהיה האירוע שכולם יזכרו מהאביב ההוליוודי של 2023, אבל הוא נפל על זמן שגם ככה היה מועד למהפכות. בועת הסטרימינג מתפוצצת, תעשיית הריאליטי מורידה הילוך (אל דאגה, בישראל עדיין נודדים בבטחה בין "רוקדים עם כוכבים" ל"המירוץ למיליון"), מחירי המנויים עולים ויש שמועות על עסקת ענק שבה אפל תספח את דיסני לשורותיה. ובעוד שהאולפנים עולים על עצים גבוהים והשביתות עולות על הרים תלולים, נהיה יותר ויותר קשה לנבא מה מחכה מעבר לפסגה. מה שבטוח: אם בחגים הקרובים, תקופה רגועה בטלוויזיה הישראלית, תמצאו את עצמכם משלימים כמה צפיות חובה מהתקופה האחרונה - העונה החדשה של "הדוב", למשל - בחופשת פסח כבר תתחילו להרגיש את המצוקה.

    פריים אחד למזכרת
    מצד אחד, ערוץ 14 כן מוצא זמן לדווח על הסופה בקליפורניה. מצד שני, הוא עושה את זה באמצעות סרטון ממתקן בפארק של אולפני יוניברסל. לפחות זה גם בקליפורניה!


  3. האישה הנכונה, השיחה הנכונה
    זו הייתה הפוגה ארוכה ומפותלת, שעברה דרך המצלמות של "מחוברים", הכתבות של "אולפן שישי" והתחפושת של החסידה - אבל עכשיו לוסי אהריש שוב בטלוויזיה על תקן קבוע. השבועיים הראשונים של "שיחת היום" (רשת 13), הרצועה היומית החדשה-ישנה שלה, עוד הוקדשו להשלמת פערים עם עמיתיה לשעבר: יום אחד היא מתאחדת ב"חלונות" עם אלי ראכלין, יום למחרת אלמוג בוקר מקבל את ה"מסא אל ח'יר" המוכר, וניכר שהם ואנשי הערוץ האחרים שמחים על שובה של אחותם לנשק. כי הנוכחות של אהריש על המסך, בטח בתדירות הזו, הייתה ונשארה דבר שיש לברך עליו. ולא רק בגלל פוליטיקת הזהויות שהיא מביאה איתה.

    בפתח כל תוכנית, אהריש מציינת שלושה דברים שבאמת היו צריכים להיות שיחת היום - אפילו אם היא לא ממש מנהלת עליהם אחת. זה יותר כמו מונולוג חד, מהסוג שכבר הפך למזוהה איתה, על מגוון של נושאים שלא מסוקרים מספיק בתקשורת המיינסטרים (ולא מטרידים את הממשלה): גילויי אלימות, רדיפת להט"בים, חינוך מיוחד, סכנות בדרכים והרשימה עוד ארוכה. הגימיק הזה רק נשמע מעושה וחסר מעוף, אבל למעשה מהווה את כרטיס הביקור הכי אפקטיבי של הרצועה. כל מה שצריך זה לגזור, לסובב לאורך, לקצר מעט, ולהוציא לדרך ניסיון בעל פוטנציאל אמיתי להבאת החדשות לטיקטוק ולדור הבא. בהמשך, אהריש גם נותנת במה לטורים (סליחה, "שרשורים") יומיים של חברי מערכת חדשות 13, כנראה במטרה להפוך אותם לפרצופים מעט יותר מוכרים או לחדד את האג'נדה המתהווה של הרשת. אחריהם מגיעות תזכורות קבועות על מניין הנרצחים הערבים, האזרחים המוחזקים בעזה וההרוגים בתאונות, ויש אפילו מערכוני טיקטוק על תקן הפיצ'ר שאיש לא מעוניין בו.


    "שיחת היום" היא לוסי אהריש בשיא הפאתוס שלה, והיא עדיפה בהרבה על הניסיון המתמשך של "הצינור" להציג איזשהו סדר יום אלטרנטיבי - כי היא מגיעה עם דעות ברורות ומנומקות לעילא. ובניגוד למה שקורה ב"אזור בחירה" של רביב דרוקר, אצלה הדעות נאמרות בגובה העיניים וללא שום זחיחות מתריסה. הרצועה של אהריש נישתית מעצם הצהרת הכוונות שלה, ובוחרת כמעט בדווקאיות שלא ליפול לאף משבצת של תוכנית אקטואליה מן השורה. לכן גם יהיה לה קשה להשיג קהלים רחבים - בטח כאלה מהצד השני של המתרס - וניכר שזו לא המטרה שלה. עדות לכך היא הראיונות הנרחבים של אהריש עם מנסור עבאס ואחמד טיבי, צ'ילבות ברמות של ירדנה ועופרה: הראיונות האלה משמחים לא רק בזכות מתן הבמה הנרחבת לנבחרי ציבור ערבים, אלא בזכות העיסוק בצרות אחרות בעוצמות אחרות. כי "שיחת היום" לא חיה בהכחשה שאלה השיחות האמיתיות של היום, אבל בוחרת באופן מפוקח לעצור לרגע בשולי הכביש. זה עשוי להסביר את הבחירה בשעת השידור המוקדמת למדי, שעל פניו נראית תמוהה, כשבמקביל נתוני הרייטינג הנמוכים עוד עלולים להציק להנהלת הערוץ החדשה. במיוחד כשבזמני אקטואליה קשה, כמו באחד מפיגועי השבוע, הרצועה מאבדת מהעוקץ שלה. ובכל זאת, אסור שאהריש תיעדר שוב מהמסך. אם מישהו עדיין חושב שהיא נכס לאומי רק בשל היותה ערבייה, אולי כדאי שהוא יתחיל להקשיב לה.

    בשבוע הבא
    רחבת "רוקדים עם כוכבים" מתמלאת בפעם האחרונה לרגל אירוע הגמר (קשת 12, 30.8); הנסיך הארי חוזר למסך, הפעם עם דוקו-ספורט מעורר השראה בשם "אינוויקטוס בלב ובנשמה" (נטפליקס, כנ"ל); ואחרי שהפכה לסדרת ספרי המנגה המצליחה ביותר בהיסטוריה, "וואן פיס" מקבלת עיבוד לייב-אקשן שאפתני - ברמות של 18 מיליון דולר תקציב לכל פרק (נטפליקס, 31.8).

    צילום שי עופרי: מתוך "האח הגדול", רשת 13 / צילום "ליגה משלהן": מתוך "ליגה משלהן", אמזון פריים / צילום טל היינריך: מתוך "המהדורה המרכזית", ערוץ 14