1. הצד שנהוג לא לחשוב עליו
    כל עונה חדשה היא אתגר, אבל במקרה של "סליחה על השאלה" (כאן 11) האתגר הוא כפול: לא רק למשוך צופים לסיבוב רביעי - זה דווקא החלק הקל, כי כל פרק של הפורמט זוכה למאות אלפי צפיות באופן כמעט מיידי - אלא גם למצוא נושאים שעדיין לא נגעו בהם, ועדיין ירגישו מעניינים. לא בכדי פוצל המותג לספין-אוף ערבי ולגרסת ילדים, כי כשנגמרות ההברקות תמיד אפשר לראיין חירשים או להט"בים רק מפלח מסוים. אבל כש"סליחה על השאלה" ה"רגילה" מצליחה למצוא אבן שטרם נהפכה, ולאו דווקא זו של משפחות החטופים במהלך המלחמה, אז כבר מדובר בהתעלות טלוויזיונית של ממש.

    לצד בעלי OCD או פונדקאיות, קונספטים מתבקשים למדי, השבוע התייצבו מול המצלמות של התאגיד אנשים שהרגו בשוגג. זה יכול להיות במסגרת השירות הצבאי, זה יכול להיות בעוד תאונת דרכים שמצטרפת לסטטיסטיקה - וזה יכול, כמו במקרה של אוריה כספי, להיות הכי קרוב לבית. באחד המונולוגים האמיצים ביותר ששודרו בתוכנית, שהפרק הזה הוא ללא ספק מהטובים והמרגשים שלה, אוריה מספרת כיצד איבדה את בתה התינוקת כשזו נשארה במשך שעות במושב האחורי של הרכב שלה. ככה, התוכנית נותנת באופן כמעט חסר תקדים פנים לתופעה שתמיד קל לזלזל בה (בטח מול כיסוי הראש של האמא, בהתאם לסטריאוטיפ המיותר), וגם אם היא לא משיגה צדק או השלמה - כי אין כאן שום דבר שקרוב לזה - היא שמה זרקור על הצד שנהוג לא לחשוב עליו. זה מעשה לא מובן מאליו, שהולך יד ביד עם מרואיינת שאי אפשר להישאר אדישים אליה, והוא מזכיר פעם נוספת עד כמה מדובר באחת התוכניות הכי חשובות שמשודרות כרגע.


    מה לראות?
    את "זרות" (אמזון פריים), מיני-סדרה טרייה עם ניקול קידמן שמהדהדת כמה מהנושאים שצפים באותו פרק של "סליחה על השאלה" - לרבות מציאת המקום בלב לא רק למי שנפגעו בשוגג, אלא גם למי שגרמו לכך. אבל בראש ובראשונה, "זרות" היא סדרה מעוררת מחשבה על אבל והגירה, וגם אחד התפקידים הטלוויזיוניים הבודדים של קידמן שמצדיקים את הפאה התורנית שעל ראשה. לביקורת המלאה.

  2. נסכים שלא להסכים
    כשאיתמר פליישמן אמר השבוע ב"הפטריוטים" (ערוץ 14) ש"אנחנו נצטרך לעשות עליית מדרגה גם עם החטופים, וזאת עליית המדרגה הכי נוראית כנראה שנצטרך לעשות, היא דורשת קורבנות קשים", עשה בשכל המנחה ינון מגל כשבחר לא להצטרף אליו בסערה התורנית. בטח כשאף אחד מהפנים שלה - אמירות דומות לזו של פליישמן השמיעו באותו יום בערוץ גם דנה ורון, יעקב ברדוגו ונועם פתחי - לא נמצא מילימטר מעל תחתית החבית. אבל הנה העניין: העמדות האלה, שקוראות לתעדוף אחר של סוגיית החטופים? הן עדיין לגיטימיות לחלוטין.

    אפשר, אפילו רצוי, לא להסכים עם מה שפליישמן ושות' טוענים. כל השוואה בין המתווים הנוכחיים לבין עסקת שליט מתעלמת מערימת משתנים נוספים ושונים בתכלית. רק שלא משנה כמה יצייצו בטוויטר ש"יצע המרצע מן השק", כמה טורי דעה מזועזעים ייכתבו, כמה דיונים ינוהלו על כך באולפנים האחרים - והפעם גם בפלטפורמות הרבה יותר מרכזיות מ"מצעד הטרלול" של רביב דרוקר - אלה עדיין עמדות כשרות שמותר להשמיע בשידור. כמובן שכשערוץ 14 בוחר לנהל דיונים כאלה בלי קונטרה אידיאולוגית, זה חמור לא פחות מהמקרים ההפוכים. ובטח שראוי לבקר את מה שהולך שם מהיבטים טלוויזיוניים או עיתונאיים. אבל כל מי שנתפס לסוגייה הזאת נטו בגלל שהיא מביעה דעות הפוכות משלו, לוקה גם באוטומטיות וגם בעיוורון. כשאלה אולפנים שעד לפני רגע עוד נרמלו כאן אמירות קיצוניות פי אלף של אליהו יוסיאן בגלל הדמות האקסצנטרית, מתווספת לכך צביעות. כי בדיוק כשם שמותר לתמוך במאבק לשחרור החטופים ובמקביל להירתע מהניהול התקשורתי של רונן צור, כך מותר לתמוך בשחרורם תוך מחשבה על ההשלכות של ההליך. מה שבטוח אסור הוא לדבר באולפנים על הנעשה ב"הפטריוטים" כאילו מדובר במחלקה סגורה או כלוב בגן חיות, ואז להזדעזע מהאחדות בעם שהבליחה לרגע ואיננה עוד.

    פריים אחד למזכרת
    במסגרת המחויבות שלו להגיד "כן" להכל, מנחם הורוביץ מתמסר עד הסוף לעוד פינה אקראית ב"תוכנית חיסכון" (קשת 12).


  3. "מנאייכ": המעקב השבועי
    זה יהיה קצת לא הוגן להתביית דווקא על בעיית הנשים של "מנאייכ" (כאן 11), כי זו בעיה של הטלוויזיה הישראלית כולה ושל דרמות משטרה בפרט. גם ב"בלש אמיתי" של HBO, המעודכנת והנאורה, נזכרו רק השנה שגברים לא חייבים להיות ברירת המחדל. וחוץ מזה, לא משנה איך מסובבים את הרכב שחקניות המשנה של הסדרה - אורנה פיטוסי ומיה דגן בעבר, מונא חוא שתכף מסתלקת או דיאנה גולבי וקים אור אזולאי שצוברות נפח - זה אומר שחייבים להתייחס לטל בן הרוש, כלומר לירז חממי, כאל עלה תאנה. ולכו תתייחסו לטל בן הרוש כאל עלה תאנה בלי שהיא תכבה לכם, פיזית על הפרצוף, את הסיגריה התורנית שלה.

    אז נתעלם מהבעיה, וניגש ישר לפתרון: הפתרון הוא לתת ללירז חממי כל פרס אפשרי, אפילו פרס ישראל אם צריך, על הדברים המשוגעים שהיא עושה פה. בשולי עלילת-העל של חקירות ראש הממשלה בעונה החדשה, ישנה גם העובדה שטל בן הרוש חוזרת להרגליה הישנים כי היא לא מסוגלת להמשיך הלאה מהעשייה המשטרתית - בדיוק כשם ש"מנאייכ" עצמה לא יכולה להמשיך הלאה ממנה. היא מכורה לחקירות, והצופים מכורים אליה. ואפרופו העונה הנוכחית של "בלש אמיתי", העבודה של חממי בשלוש העונות של "מנאייכ" באמת מרגישה כמו הכלאה בין התפקיד המצוין של ג'ודי פוסטר לתפקיד המצוין של קאלי ריס. לא רק בגלל אפיון הדמות המחוספס, אלא גם בגלל כישרון המשחק שמאפשר אותו. אם טל בן הרוש נראית תמיד כאילו היא נמצאת במרחק נשימה מלתת כאפה למי שניצב מולה, כך חממי לא צריכה את השנייה הזאת ונותנת כאפה מטאפורית של עבודה דרמטית מרהיבה. ואם "מנאייכ" הייתה קצת יותר "מנאייכית", זו הייתה סדרת השנה של כל שנה.


    אבל ההישג הנשי של חממי הוא גם הישג גברי מאוד, כזה שיש לזקוף לזכותו של היוצר רועי עידן. העובדה שאפשר לכתוב כאן רק "טל בן הרוש", ולכולם כבר יהיה ברור במי מדובר, היא עדות להפיכתה של "מנאייכ" למותג דרמטי מבוסס מעולמות ה"שטיסל" ו"פאודה". ספק אם שמות הדמויות מ"הטבח" או "המפקדת" מצליחים לגרד את רמות המוכרים-בפני-עצמם של ברק הראל או איזי בכר. זה נובע בין היתר מליהוקים לא מובנים מאליהם, כי עוד מראשיתה "מנאייכ" הוכיחה מה ההבדל בין קאסטינג לטייפקאסינג. אפילו דורון בן דוד מקבל אצלה טוויסט, למרות שהוא משחק במקביל בכל דרמה מקומית אפשרית. כך, בזכות עידן ובזכות עצמה, בלי שהייתה צריכה (או יכולה) לעבור באיזשהו תפקיד ראשי משמעותי קודם לכן, חממי קוצרת בימים אלה את מה שזרעה עוד בימי "על הספקטרום" בתפקיד קטנטן אך מאלף. וכל זה קורה כשהיא בכלל גרה באנגליה, מיקום די מוזר לשחקנית הכי מוכשרת כרגע בישראל.

    בשבוע הבא
    חזרת הריאליטי לשגרה נמשכת עם שתי תוכניות שצולמו עוד לפני 7 באוקטובר, הראשונה היא הפורמט סובב העולם "פקין אקספרס" (רשת 13, 11.2); והשנייה היא סבב סלבריטאים נוסף של "המטבח המנצח VIP" (קשת 12, כנ"ל); סיפוריהם של כריסטיאן דיור וקוקו שאנל מובאים בדרמת האופנה "המראה החדש" (אפל TV פלוס, 14.2); והראפר וינס סטייפלס הולך בדרכה של "דייב" עם "המופע של וינס סטייפלס" הסמי-אוטוביוגרפית (נטפליקס, 15.2).

    צילום אוריה כספי: מתוך "סליחה על השאלה", כאן 11 / צילום איתמר פליישמן: מתוך "הפטריוטים", ערוץ 14 / צילום מנחם הורוביץ: מתוך "תוכנית חיסכון", קשת 12