1. שירים ושערים עצמיים
    ככל שפודקאסטים הופכים לפלטפורמה יותר ויותר מתבקשת עבור חלטורות ו/או ערך מוסף, כך גם מתגבר הרצון להכניס לאולפן מצלמה. ואם זה כבר מצולם, אז למה לא לשדר את זה בטלוויזיה? מקסימום זמן שידור במינימום משאבים, והצופים הם האחרונים שאכפת להם מזה שפלטפורמה שלמה מאבדת את סיבת הקיום המקורית שלה. לכן ראוי לזקוף לזכות "שיר אחד" (כאן 11), העיבוד הטלוויזיוני להסכת המצליח של התאגיד, את העובדה שהוא לא בוחל באמצעים עם המעבר למסך - המרואיינים מצטלמים, האנימציה מרשימה, חומרי הארכיון עשירים ובסיום הפרק יש אפילו ביצוע מיוחד. עדיין זול, עדיין מוצלח.

    אבל גם ברגעים הכי לופתים של "שיר אחד", כלומר אינספור הרגעים שבהם מירי מסיקה בוכה כשהיא מדברת על "אף אחת", אי אפשר להתנער מעקב האכילס שהועתק מהאודיו לטלוויזיה: הטיה לבנה-גלגלצית מובהקת, מתמשכת ומרתיחה. זו ממש לא הדרה מוחלטת, וסביר להניח שהיוצרים מאיה קוסובר וניר גורלי לא רואים במרואיינים שלהם מהז'אנר המזרחי עלי תאנה, אבל עדיין הטיה. כי אם בגרסת הפודקאסט מצאו זמן ל"זוט עני" ואיה זהבי פייגלין, לא ברור למה לא הוקדשו פרקים בשבע שנותיו לעמיר בניון, זהבה בן או שרית חדד. קשה עד בלתי נסבל לנסות ליישב את הדיסוננס הזה, בין הליקויים בעריכת התוכן במאקרו לבין ההצטיינות של עריכת התוכן במיקרו - שיודעת לחלץ אמירות מפתיעות ממרואיינים חרושים ואמירות כלשהן ממרואיינים נדירים. בזכותה אפשר אפילו להתגבר על הדיסוננס הנוסף, זה שבין קוסובר וגורלי העורכים לקוסובר הקריינית, שהקלישאות הציוריות שלה הן בשלב זה כבר פרודיה של ממש על עצמן ועל הענף. מזלה של "שיר אחד" הטלוויזיונית הוא שהיא רק בתחילת דרכה, ולכן עוד יכולה לתקן את עוולות העבר. הבעיה שלה היא שאותם אנשים שמובילים אותה לא מבינים עד הסוף את חשיבותו של המגוון.


    מה לראות?
    את "הדברים שהלכו לאיבוד" (כאן חינוכית), הדרמה הראשונה שמנסה לתווך את אירועי 7 באוקטובר באמצעים דרמטיים - ועושה את זה באמצעות סדרת נוער לרגל יום הזיכרון. קשה עד בלתי אפשרי לנתק את מה שקורה בעלילת הסדרה לבין מה שממשיך לקרות בחדשות, אבל העובדה ש"הדברים שהלכו לאיבוד" מרגישה מוקדמת מדי איננה חיסרון: עם יום כמו 7 באוקטובר, לא בטוח שיימצא הזמן הנכון לעבד אותו בשלמותו. לביקורת המלאה.

  2. בלש לא מאוד אמיתי
    אם אינכם נמנים בין צופי הסדרה הבלשית המרהיבה "שוגר" (אפל TV פלוס), קודם כל תשאלו את עצמכם אם אתם באמת אוהבים טלוויזיה טובה. אחר כך לכו, תשלימו - תתעלמו מהביקורות הצוננות - ותחזרו לכאן, כי סוף סוף מותר לדבר על הטוויסט הגדול שלה. אז מה לעזאזל זה היה, ולמה למרות האקראיות במהלך התסריטאי המכריע שלה (שהרתיע כמה גופי שידור פוטנציאליים), הוא רק הפך את ההברקה הפילם נוארית הזאת ליצירת מופת של ממש? מה שבטוח הוא שהרמזים על זהותם האמיתית של קולין פארל וחבריו הונחו לנגד עינינו עוד מההתחלה: העיניים הכחולות בפתיח, העמידות החריגה לאלכוהול, ההחלמה התמוהה מפציעות ובעיקר ההתאהבות המאוחרת בקולנוע.

    במשך שישה פרקים, כמעט שבעה, נדמה הייתה ש"שוגר" עושה את אותו סיפור בלשי קבוע - רק טוב יותר וקולנועי ויותר. הבחירות האומנותיות האמיצות, לרבות זוויות צילום שלא מפסיקות להפתיע, היו התירוץ המתבקש לכל פרט תמוה שצץ בעלילה. אבל מתברר שזה היה מסך עשן מושלם, הסחת דעת מבריקה לכל השאלות שהצטברו לאורך הסדרה. "שוגר", שמלכתחילה לא מאוד התעניינה בתעלומה של עצמה, גרמה לנו לשאול שאלות על הוליווד ורוע במקום שנפתח בינינו לבין עצמנו איזושהי קונספירציה. ואז, עם המכה העלילתית והסגנונית שנחתה משום מקום, היא גם אמרה כמה דברים על העולם. ככה זה כשההסבר הכי הגיוני שהיוצרים מצאו לאדם שנרתע מאלימות, הוא שבכלל מדובר בחייזר.

    פריים אחד למזכרת
    חודש אחרי מותו של קמיל פוקס, בחדשות 13 לא שמו לב שהוא עדיין מופיע בשקופית של סקר המנדטים שלהם. אבל זו לא הצרה הכי גדולה שם, וגם לא העשירית.


  3. 13, מי יודע
    דברים שקרו בשבועיים האחרונים ברשת 13: מנכ"ל חברת החדשות אור צלקובניק עזב אחרי פחות משנה, הפרשן הבכיר צבי יחזקאלי (מהאחרונים שצופי ימין מצאו בו את עצמם) העדיף להסתכן במעבר למיזם שמי יודע אם יצליח, אייל ברקוביץ' סיים עם פאנל שישי המקוצץ כדי לעבוד על תוכנית שהיה אמור להתחיל לעבוד עליה עוד בינואר, שידור טקס יום השואה (ששודר בכל הערוצים, ולכן משמש הזדמנות מעולה למחקר השוואתי) מיקם את הערוץ בתחתית הטבלה לראשונה מזה למעלה מעשור - ואיכשהו, הדבר הכי מטריד שיצא משם הוא דווקא הדיווח על זה שיש בחברה מי ששוקל להעמיד למנכ"לות את הכתב נטול הניסיון הניהולי מתן חודורוב.

    כשכל זה קורה בזרוע החדשותית, לכו תבנו על רייטינג טוב לגמר של "פקין אקספרס". או על זה שמישהו ישים לב שעונת הבכורה של הריאליטי תכף מסתיימת. גרסת הלואו-קוסט של "המירוץ למיליון" מיתגה את עצמה כאקסטרימית ואכזרית יותר - ולמרות שהמשימות היו ילדותיות להחריד, אכן היו בה כמה מרכיבים אכזריים, מתנאי הלינה באמצע המקצים, דרך חילופי הפרטנרים הזמניים ועד האופן השרירותי-כמעט שבו זוגות מודחים. האם גם הגמר של "פקין", שאמור להיות ממש מעבר לפינה, יוכרע כמו כל ההדחות עד כה: עם מזל בתפיסת טרמפים שמייתר את כל הדרך שקדמה לו? אם כן, זו תהיה חתיכת בשורה מבאסת עבור הצופים והזוגות. הראשונים בכל מקרה הגיעו במספרים מאוד נמוכים מלכתחילה, ונדמה שרבים מתוכם מיצו בשלב כזה או אחר את הפורמט שנוטה לחזור על עצמו מדי פרק. המספרים האלה, בטבלאות הרייטינג ובכמויות העוקבים ברשתות, מן הסתם מדירים שינה מעיני הקברניטים התורנים של רשת.

    נכון לאמצע 2024, לוח השידורים של רשת 13 חדל להיות לוח שידורים והפך לתאונת שרשרת. מתוכנית הבוקר לרצועות אחר הצהריים שמתחלפות ללא הרף, מהמהדורה המרכזית עד לפריים טיים ואחריו: כל יום הוא מירוץ שליחים עם לפיד שכבר בקושי דולק. פעם עוד אפשר היה לבנות על המגה-ריאליטי הבא, אבל אפילו "הישרדות" ו"האח הגדול" (שהיא הבאה בתור) התקשו לאחרונה לשמור על רייטינג סביר לאורך זמן. ובמצב הנוכחי של הערוץ, גם רייטינג סביר בלבד הוא בשורה קשה. לכן ברור למה אף אחד לא היה רוצה להתחלף עם מי שצריכים לספק שם את הסחורה, אם כי תמיד כיף לחלק עצות חינם מהספה - כדאי, למשל, להבין שאף טאלנט או ריאליטי שיגדילו את המינוס לא יהיו הפתרון לפלונטר. פלונטר, מטבעו, הוא כזה שיוצאים ממנו בעזרת החלטות לא שגרתיות. לא שגרתיות כמו לסיים את המהדורה המרכזית כבר ב-20:45, למרות כרטיס הנוסע המתמיד של נגה ניר נאמן וכתבות הצרכנות המסורתיות שלה. או להפסיק לשאוף לשמי הפקות הענק (מה באמת עם "סטאר אקדמי" של נועה קירל?), ולהשלים עם ההפיכה לערוץ 10 של פעם.


    בשנה-שנתיים האחרונות היו צמד תופעות שטלטלו את טבלאות הרייטינג - עלייתו של ערוץ 14, שהלכה יד ביד עם המהפכה והמחאה, ואחריה כמובן המלחמה. ערוץ 12 לא זז מהצמרת, 11 החזיק את הראש מעל המים בלי פגיעה משמעותית בנתח. קצת לפה, קצת לשם. אבל ב-14 ניצלו את אובדן הזהות של 13, כרסמו בו עוד ועוד, וקשה לראות איך תיעצר ההידרדרות שלו לתהומות הנישה. עושה רושם שגם מהמלחמה ושידוריה הוא ייצא חבוט הרבה יותר משהיה בכניסה אליה, לא שמישהו יודע מתי היציאה הזאת תקרה בכלל. זו הסיבה שבגללה הכישלון המובהק של "פקין אקספרס" הוא ממש לא אירוע נקודתי, אלא סימפטום לבעיה נרחבת. ובתור ערוץ שדגל במריחת כל ריאליטי אפשרי, ברשת 13 בוודאי יודעים שאין אינספור גלגלי הצלה לחלק להם.

    בשבוע הבא
    לרגל יום הזיכרון, העיתונאי בן שני משיק תוכניות ראיונות על 7 באוקטובר שתיקרא "תשמעו סיפור" (כאן 11, 12.5); ולרגל יום העצמאות - המותגים הקומיים הכי אהובים מוצאים קצת הומור בדיכאון עם ספיישל סיום עונה של "ארץ נהדרת" (קשת 12, 14.5); ספיישל חגיגי של "קופה ראשית" (כאן 11, כנ"ל); ועונה חדשה של "היהודים באים" (כאן 11, כנ"ל); כשכל זה ייגמר תהיה גם דרמת מסתורין אמריקאית בשם "המסך הירוק", בכיכובה של חני פירסטנברג הישראלית (יס, 16.5).

    צילום מירי מסיקה: מתוך "שיר אחד", כאן 11 / צילום קולין פארל: מתוך "שוגר", אפל TV פלוס / צילום קמיל פוקס: חדשות 13