סדרת המתח האהובה "השוטרים" חזרה השבוע לעונה חדשה ומפתיעה בערוץ 12. מי שמביים את העונה הזו הוא דן סחר, שבעונה הקודמת היה במאי הסקנד יוניט והאחראי על האפקטים הוויזואליים. "ביום הראשון כולם בחנו אותי, בין אם במודע או לא", מתאר סחר בשיחה עם מני אבירם בפודקאסט "הקלט כסדרה", "מהר מאוד הבינו ש'הוא יודע מה הוא עושה, זה בסדר'. זה היה מלחיץ, אבל באתי מוכן - ולכן גם רגוע. הרגישו את זה על הסט".
סחר מספר כי "שנים על סטים הכינו אותי לעבודה הזאת" ואכן, מאחוריו שורת קרדיטים ארוכה הכוללת גם להיטי ענק כמו "פאודה", "טהרן", "להיות איתה" ועוד. "היה לי חשוב להביא לעונה השנייה משהו משלי. אנחנו ממשיכים באותו הליין, באותם העולמות, אבל הבאתי ויז'ן קצת שונה - בין אם בשפה הצילומית ובין אם בטון הסדרה. העונה השנייה הולכת למקומות טיפה יותר אפלים, רציתי שזה יתבטא גם בשפה הוויזואלית. מי שצפה בעונה הראשונה, ייהנה מהעונה השנייה. הוא ירגיש משהו מרענן, שונה קצת".
במה שיטת הבימוי שלך שונה מרותם שמיר, שביים את העונה הראשונה?
"קשה לי לשים על זה את האצבע, אבל לזכותו של רותם אגיד שהוא יודע לירות מהמותן בצורה מטורפת. הוא יכול לבוא לסצינה מעוך, אחרי שישן גרוע בלילה, ושלאק - בשנייה ישלוף ויידע בדיוק מה לעשות. אני טיפה יותר פדנט, צריך להתכונן יותר. אין פה יותר טוב או פחות טוב, זה סגנון".
מה הקשיים הכי גדולים שחווית במעבר מבמאי סקנד יוניט לבמאי?
"כשאתה הבמאי הנוסף, אתה הראש הקטן יותר. יש דברים שלא התנסית בהם, כמו הפרה-פרודקשן, הליהוק, התקציב והפוסט-פרודקשן. לראשונה התנסיתי בזה. כיום, יש דרישה מבמאים שיהיו טיפה יותר כלבויניקים כאלה. שלא יידעו לביים נטו, אלא מעבר לזה. הניסיון כבמאי סקנד יוניט וכאחראי אפקטים ויזואלים, מאוד תרם לי לראייה המרחבית כבמאי. אני מציע למי שרוצה לביים ולהתקדם בתעשייה הזאת, שלא יזניח את האספקטים השונים. שיילמד כמה שיותר, כי אחרי זה בסט זה פרייסלס".
כשלמד בתיכון פגש סחר את יובל יפת, יוצר ותסריטאי "השוטרים". השניים הפכו לחברים טובים ובהמשך פגש סחר גם את שמיר. "שמיר ועומרי גבעון חיפשו שחקן חיזוק לעונה השנייה של 'בני ערובה'. היו חסרים להם אנשי VFX (אפקטים ויזואליים). הם הגיעו אליי ועשו לי טסט. אמרו: 'נביא לו את השוט הכי מסובך'. בשבילי זה היה שוט קל מאוד, עשיתי אותו תוך יום. הם חשבו שזה ייקח שבוע. 'בני ערובה' הייתה סדרה פורצת דרך בתקופה ההיא - אקשן כמו בהוליווד, כמו חו"ל. זה הכניס אותי לנישה הזאת. בהמשך רותם פנה אליי לעשות את 'פאודה' ומאז, בלי לתכנן יותר מדי, השתחלתי לכל סדרה גדולה בתחום ה-VFX".
זו נישה לא מאוד מפותחת בארץ, אתה בין הבודדים.
"התעשייה הזאת מספיק גדולה, אבל אנשים מעדיפים לעבוד בפרסומות כי יש בזה יותר כסף וזה יותר מתגמל. אני לא עשיתי ולו פרסומת אחת בחיי, כי לא עניין אותי לעשות פרסומות. תמיד ידעתי שמה שמעניין אותי זה הסטוריטלינג. לא שאני מזלזל בפרסומות חס וחלילה, אבל אף פעם לא עניין אותי להיכנס לדבר הזה. העדפתי תמיד לעשות סדרה קטנה מאשר פרסומת גדולה, פשוט כי אני יותר נהנה מזה".
תסביר מה זה VFX.
"בארץ קוראים לזה קומפוזיטינג. זה כמו פוטושופ, אתה עובד שכבה על שכבה. לדוגמה: ב'פאודה' מישהו עובר ליד משאית והמשאית מתפוצצת. לא תמיד אתה יכול לעשות את זה על הסט, גם מסיבות בטיחותיות וגם מבחינת תקציב. לכן, עושים את זה ב-VFX. אפקטים ויזואלים דיגיטליים נראים הרבה יותר טוב כשהם משולבים באפקטים אמיתיים. הצופים הם סופר אינטליגנטיים. יש משהו בעין שישאר מזהה זיוף ויוצר לך מין קרינג' כזה. אתה מרגיש: לא, מה שראיתי פה לא הגיוני".
מה העבודה הכי משוגעת שהייתה לך בתחום?
"אני אוהב דווקא את הדברים היותר מינימליסטיים. פחות פיצוצים אלא יותר שינוי מזג האוויר או הוספת חיה ברקע. עבדתי עם חגי לוי על 'תמונות מחיי נישואין'. עשינו דברים פשוטים כמו שינויי מזג אוויר, שבחלונות יהיו שלג וגשם. הכנסנו חיים מסביב לבית כמו במבי, סנאים וציפורים. HBO כאלה פדנטים, שהם יודעים איזה ציפור מסתובבת בניו יורק בחורף. היינו צריכים להשיג את הציפור הספציפית הזאת, גם ברמת הסאונד. למדתי מזה המון בתור במאי".
טיפלת גם בסצינה מפורסמת ב"טהרן".
"בפרק השביעי בעונה השנייה ב'טהרן' יש מירוץ מכוניות גדול, כשבסופו מכונית עפה מצוק. זה צריך להיות סופר ריאליסטי, כי זה שיא הסדרה. אם אתה מפשל, זה אסון. מצאתי את עצמי יושב מול המחשב וחושב: אוי, איך ניגשים לזה בכלל? זה לא משנה שיש בזה יותר כסף, אלה היו אותם זמנים ואפילו יותר לחץ בגלל שזה אפל. זה היה צריך להיות בסטנדרטים הכי גבוהים, כי הרבה עיניים הולכים לראות את זה".
סדרות ענק מוותרות על צילומים בלוקיישנים בעולם, ובמקום הז מצלמות באולפנים על גרין סקרין סופר מתקדם.
"זה מבוסס על מנוע של משחקי מחשב שנקרא Unreal. אלה מסכי LED עצומים שמסונכרנים עם המצלמה. אם תעשה שינוי במצלמה, תזיז אותה שמאלה או ימינה, הפרלקסה שתראה על המסך יזוז בהתאם למצלמה. זה חוסך זמן בפוסט. זה כן מצריך עבודה יותר מדוקדקת בפרה-פרודקשן. זה נראה מדהים, אבל אני חושב שייקח עוד הרבה זמן עד שסדרות או סרטים בארץ ישתמשו בטכנולוגיה הזו".
מה הנקסט שלך?
"אני עובר עם המשפחה לפריז לשנה, כי הולך לביים סדרה צרפתית ל-TF1 - שזו מין המקבילה לקשת שם. זו סדרה בקו-פרודוקציה עם קשת אינטרנשיונל, מותחן ריגול שמבוסס על ספר ישראלי בשם "לילה ארוך בפריז' שכתב דב אלפון. זאת סדרה כיפית בטירוף, מין מירוץ נגד הזמן לחשוף מדליף מ-8200".
איך תסתדר עם הצרפתית?
"בסדרה יש 10-15% עברית. אני לא יודע צרפתית, אבל אם רותם ויובל הסתדרו עם פלמית ויידיש ב'יהלומים', אני בטוח שנסתדר. הבימוי נופל על איך הדברים נאמרים, השפת גוף. ב'השוטרים' היו כמה טייקים שאמרתי: וואו, טייק מדהים, ועברנו הלאה - ואז מנהל התסריט אמר לי: 'לא, מה, אתה דפוק? הם לא אמרו את ארבע השורות האלה'. לפעמים אני מתעלם בכלל מהטקסט ומתמקד יותר בסאבטקסט, האם הוא נאמר בסצנה. אם הוא נאמר, מבחינתי אפשר לעבור הלאה. אני מחפש את מה שמתחת".