קרולין שטראוס היא האישה שעומדת מאחורי הסדרות המוערכות ביותר ב-HBO בכל הזמנים, כמו "הסמויה", "הסופרנוס", "עמוק באדמה" ועוד. ב-20 שנותיה ב-HBO, במהלכן כיהנה גם כנשיאת חטיבת הבידור, הייתה מעורבת בסדרות הכי אהובות על המסך. בשנת 2008 עזבה את ענקית הטלוויזיה כדי להתמקד בקריירה שלה כמפיקה, ומאז הספיקה להפיק בין השאר את "משחקי הכס" ו"צ'רנוביל" עליהן זכתה בחמישה פרסי אמי.
בשיחה עם מני אבירם בפודקאסט "הקלט כסדרה" שנערכה בשלהי האירוע שיזמה ואירחה קבוצת קשת, אליו הגיעו 200 היוצרים והמפיקים המובילים בישראל, חשפה שטראוס את הסודות מאחורי הסדרות המצליחות מכולן.
שטראוס נזכרת ביום שההצעה לסדרה "סקס והעיר הגדולה" הונחה על שולחנה. "זה התחיל מטור בעיתון הניו יורק אובזרוור שהפך לספר שכתבה קנדיס בושנל. דארן סטאר קנה את הספר והביא לנו אותו. הוא רצה שהסדרה תעסוק בסקס וביחסים, שזאת תהיה מין תמונת ראי של חיי נשים בנקודה מסוימת בזמן, בשנות התשעים".
הסדרה הפכה לתופעה תרבותית.
"בהתחלה שאלנו את עצמנו ב-HBO למה שאנשים יסכימו לשלם כדי לצפות בסדרה הזאת. בעיניי, ההצלחה בסדרה טמונה בחברות בין הנשים. זה סיפור האהבה של הסדרה. הנעליים, הבגדים וניו יורק הם רק הקצפת שעל העוגה".
הצלחת הסדרה השפיעה על הבחירות שעשית בהמשך?
"לא, צריכים להתייחס לכל סדרה בפני עצמה ולא להיות מושפעים. אני מנסה לשפוט כל רעיון בפני עצמו".
היית מעורבת מאוד ב"עמוק באדמה". איך עלה הרעיון לסדרה הזו?
"בעבודה הזאת יש מיליון רעיונות שנזרקים לאוויר. מתוכם, יש כמה שנתפסים. ראיתי את הסרט 'אמריקה לאן?' וקראתי את הספר "The American Way Of Death" ובשניהם הייתה ראייה שונה ומוזרה על המוות, על זה שמתחת לפני השטח יש משהו שמצפה לכולנו. כשצפיתי ב'אמריקן ביוטי' חשבתי שהטון הזה יתאים לסדרה. התקשרתי לסוכנת של אלן בול, ישבנו לארוחת צהריים והעלתי את הרעיון של בית לוויות. הוא היסס, היה לו ניסיון טרגי עם זה בעבר, אבל הסכים לעבד את זה לסדרת טלוויזיה. הוא לקח את הרעיון ורץ איתו. זו הייתה סדרה מצוינת, אלן עשה שם עבודה נהדרת".
ב"הסופרנוס" הצגתם בפעם הראשונה דמות ראשית שהיא אנטי-גיבור.
"כשדייוויד צ'ייס הציע את הרעיון לסדרה, פשוט לא יכולתי לומר לזה לא. זה היה אמיתי ונוכח. הבוס הקודם שלי כריס אלברכט ואני גדלנו בניו יורק והכרנו הרבה איטלקים. מצאנו בתסריט המון הומור ולב. צ'ייס הצליח להעביר בתסריט את המשפחה, הפרוורים, העולם המשתנה. קפצנו לתוך זה. לא היו לנו הרבה שיחות על האנטי-גיבור עד אחרי שצילמנו ובחנו את זה. דיברנו על האם זה בסדר שהגיבור שמוביל את הסדרה הוא פושע ורוצח. לקח לנו שבועיים להחליט האם להמשיך עם זה".
איך מלהקים שחקן לתפקיד כמו טוני סופרנו?
"זה היה מאוד קשה. אני זוכרת שכריס אמר, 'לא נצליח ללהק אף אחד לתפקיד הזה'. כשג'יימס גנדולפיני נכנס הוא היה מדהים. ג'יימס היה בחור מדהים, מיוסר - אבל מקסים. קשה לשחק דמות כזאת לאורך זמן ולא להתחבר לתכונות מסוימות שלה".
מה חשבת על סיום הסדרה?
"לדעתי הסוף של דייוויד צ'ייס היה מושלם".
איך נולדה "הסמויה"?
"דייוויד סיימון עשה את The Corner ב-HBO, מיני סדרה על סמים בבולטימור, וכתב ספר על מקרי רצח בבולטימור. הוא אהב מאוד את העיר על יתרונותיה וחסרונותיה. הוא רצה לבדוק מה קורה בעיר מהצד של סוחרי הסמים ומהצד של המשטרה. זאת הייתה דרך אנושית לעשות זאת משטרה. בעיניי זו הייתה סדרה מדהימה".
"בטיפול" הייתה הפעם הראשונה שעיבדו למסך האמריקאי סדרה ישראלית. למה הלכת על זה?
"אם היית אומר לי שזה מעניין לצפות במישהו עובר טיפול, הייתי חושבת שאתה על סמים. זה נשמע משעמם אבל הסדרה דיברה ללב, ובלי להישמע קמצנית זאת סדרה שאפשר לעשות בזול. שני אנשים בחדר, מדברים. זו דרך חסכונית לעשות דרמה".
איך היה המפגש עם חגי לוי?
"חגי יוצר מאוד מוכשר. לקח לי המון זמן להירגע מ'הנערים' שהייתה ממש מצוינת. כל דבר שהוא עושה מצוין, אני מאוד שמחה לעבוד איתו שוב".
במבט לאחור, יש דברים שאת מתחרטת עליהם?
"כמובן: תוכניות שלא עשיתי. תמיד מדברים איתי על 'מד מן', אבל לא שואלים אותי על 'שובר שורות'. הייתה הרגשה שזאת תוכנית קשה וחשוכה, לא חשבתי שאצליח למכור אותה - אפילו שאהבתי מאוד את התסריט. זה היה הפספוס שלי".
עזבת את HBO והתחלת להפיק סדרות. מה את עושה בתפקידך כמפיקה ראשית?
"בסדרות כמו 'צרנוביל' או 'משחקי הכס' עבדתי עם כותבים מוכשרים שלא עבדו בעבר בטלוויזיה. דייוויד בניוף וד.ב. וייס עשו סרטי קולנוע, אבל לא טלוויזיה. בהתחלה עבדנו ממש צמוד ועזרנו להם לשכור אנשים. כל סדרה נזקקת למשהו מעט שונה. את מגיבה לצרכים. גם בצ'רנוביל' קרייג מאזין לא עשה טלוויזיה קודם והיה צריך לעזור לו. בחרנו יחד במאים, עבדנו על התסריט וליהקנו יחד".
איך קרה שגם אחרי שעזבת את HBO, את עדיין מעורבת בסדרות הכי גדולות ומדוברות?
"קניתי את 'משחקי הכס' עוד כשהייתי ב-HBO. לא יכולה להגיד שידעתי מה יקרה עם הסדרה הזו, אבל כן הרגשתי. כשדייוויד ודן הגישו את ההצעה על הסדרה, הם נתנו פיץ' נהדר. מה שהיה מדהים בעיניי זה שגיליתי שיש סדרת ספרים מצליחה מאוד שבחיים לא שמעתי עליה".
את לא אוהבת ספרי פנטזיה.
"אני אפילו אנטי פנטזיה. לכן חשבתי שזה יצליח, אם אפילו אני שלא אוהבת ספרי פנטזיה חושבת שהדמויות מורכבות, לא טובות או רעות, שמאבקי הכוח והרגשות ממש נוגעים ללב. דייוויד ודן עשו את זה בחוכמה".
איך מצלמים פיילוט לסדרה כזאת?
"הפיילוט יצא גרוע - אבל אם לא היינו עושים פיילוט, לא היינו מגיעים לעונה שנייה אלא ממשיכים עם ההחלטות הגרועות שהתקבלו בהתחלה. היו טעויות בליהוק, לא צילמנו בהיקף שהיינו צריכים, אבל הייתה הרגשה שיש כאן משהו ענק. למרבה המזל מייק לומברדו האמין בזה. הוא אמר: 'זה בסדר, נמשיך'. חשבתי שזאת החלטה אמיצה ביותר".
איך מפיקים סדרה בסדר גודל כזה?
"הסדרה 'משחקי הכס' הלכה וגדלה עם הזמן. ההיקף התרחב מאוד. בשנה הראשונה היה לנו בחור שהתפקיד היחיד שלו היה לתאם לוחות זמנים, ליהוקים, מדינות ובמאים. זה היה ממש כאב ראש".
מה חשבת על סיום הסדרה?
"אם היה לנו את כל הזמן והכסף שבעולם, יכול להיות שהיינו עושים את זה שונה. כשהלכתי ליד המאפייה שבסמוך לבית שלי ראיתי שלט שכתוב: 'שלא כמו במשחקי הכס, אנחנו מעריכים את הקנייה שלכם'. לקח המון זמן וכסף לעשות את הסיום שרצינו. האם זה היה יוצא טוב יותר אם היינו עושים עוד פרקים? אולי, אבל בכנות - לא יכולנו. תמיד יהיה מי שישמיץ".
כשהיית ב-HBO, איך החלטת אם לתת לסדרה אור ירוק? יש קריטריונים מסוימים או תחושת בטן בעיקר?
"זה שונה היום מהתקופה שאני הייתי מאשרת סדרות. היום הכל יקר מאוד והלחץ שונה. לא יודעת אם הייתי נהנית מהעבודה הזאת היום, היא מאוד קשה וצריך לעשות חישובים על מה יכול להפוך ללהיט. תמיד חשבתי מהחישובים האלה כי אפשר לייצר להיט. אני יודעת לזהות רעיות טוב וכישרון טוב לספר סיפור, לא להגיד מה יהיה להיט ענק".
מה הדברים שאת מחפשת?
"אני רוצה לעבוד עם אנשים שאני אוהבת על סיפורים שאני אוהבת. יש היום יותר יוצרים, אבל הכשרונות מצטמצמים למקום מסוים. קשה למצוא כותבים ובמאים. יש תיאבון עצום לתוכן ומספר מצומצם של אנשים שיכולים לעשות את זה טוב. מי שגדל במערכת כמו HBO אומר: בואו נמצא את הכי טובים. רוצים שנתפוס את הצופים מיד, אבל תוכנית כמו 'הסמויה' למשל נבנתה לאט. לא היה אפשר לתפוס את הצופים עוד בפרק הראשון. רק בפרק הרביעי זה קרה. זאת תוכנית שביקשה שתתמסר אליה, היום זה לא קורה".
בואי נדבר על דמויות אהובות ולא אהובות.
"דמויות ראשיות צריכות להיות משכנעות. אהובות זה קצת מוגזם. את רוצה שהדמות הראשית תמשוך אותך אליה. היא יכולה לעשות דברים איומים, אבל את עדיין רוצה שהיא לא תשעמם אותך. יכולה להיות דמות ראשית אהובה, אבל אם היא משעממת - למי אכפת ממנה?".
כדי להצליח, כדאי לתת הזדמנות ראשונה לפנים לא מוכרות או שכדאי ללכת עם הכוכבים הגדולים?
"הטלוויזיה מותקפת משני כיוונים. הראשון מתעשיית הקולנוע - כוכבי הסרטים עוברים לטלוויזיה. מהצד השני יש הרבה חומרים, וצריכים להשאיר חותם. אני נמשכת לפנים מעניינות שאומרות לי משהו, לאו דווקא לשם מסוים. אבל, כשיש לך שבריר שנייה לתפוס את תשומת הלב של הצופה, תמיד יהיה קל יותר לעשות את זה עם פנים מוכרות".
מה ה"עשה ואל תעשה" שלך בפיץ'?
"אל תשבו ותקראו מהנייר. תנסו לנהל שיחה, לקרוא אני יכולה בעצמי. אני מודעת לזה שכותב שאכפת לו ממה שהוא מגיש ושיש לו תשוקה למה שהוא מציע, את יכולה לשבור לו את הלב. ב-99% מהפעמים את אומרת לא ושוברת לכותב את הלב. לכן אני נזהרת ולא נותנת אישור מהר".