בין אם מבחינה כלכלית או מקצועית, אין ספק שהקורונה גרמה ללא מעט ישראלים לחשב מסלול מחדש. וזה תקף גם לזמרים: רבים מהם כמעט ולא הופיעו, והפיצויים שקיבלו מהמדינה היו שווי ערך למסטיק בזוקה (נטול עתידות). רמי קלינשטיין, למשל, הפך לפרזנטור של חנויות הנוחות מנטה - ועל הדרך הרס את "מתנות קטנות", הכל בשביל לרפד את חשבון הבנק שלו.

זה המשיך עם עמיר בניון, שלקח את השיר "ניצחת איתי הכל" שכתב והלחין - אולי אחת הקלאסיקות הכי גדולות של המוזיקה הישראלית - והחריב אותו. הכל תמורת ארגז מזומנים שמגיע עם הפרסומת למפעל הפיס. זכותו של בניון לעשות מה שהוא רוצה עם היצירה שלו, אבל אפשר להבין את המעריצים שהתאכזבו. זה כמו שלאונרד כהן היה מוכר את "הללויה" לפרסומת של סטארבקס.

ואז הגיעה דיקלה, עם קמפיין חדש - גם הוא למפעל הפיס - שעלה בשבוע שעבר. כמו בניון, גם דיקלה התבגרה בבאר שבע. כמו בניון, גם היא נחשבת לאחת הזמרות הכי אדירות שצמחו בתעשייה הישראלית. וכמו בניון, גם היא מחקה שיר שהוא קלאסיקה ישראלית. מחקה, השמידה, העלימה, הכל כדי לשמן את חשבון הבנק שלה מקופת מפעל הפיס. או ליתר דיוק: מכספי המהמרים, שהם הציבור הרחב. 

השיר שנבחר לעודד את ציבור המהמרים, רבים מהם מכורים ופגיעים אחרי שנתיים של רכבת הרים כלכלית, הפעם עם פרס של 54 מיליון ש"ח, הוא "הדרך אל הכפר" של רבקה זוהר, שכתב יורם טהרלב והלחינה נורית הירש (כולם, אפשר להניח, יקבלו מהקמפיין סכומים יפים). שיר אלמותי, המנון של ממש, שהפך מ"הדרך היורדת אל הכפר" לדרך היורדת לדוכן הפיס. מילא הלחן והמילים המקוריות, שסורסו כאן באכזריות רבה - לא ברור איך דיקלה, אותה דיקלה מבירת הנגב, הסכימה להשפיל את עצמה בצורה כזו.

אחת לכמה זמן, הדיון על הבעיות שסובבות את מפעל הפיס, ועל השגשוג שלו דווקא סביב אוכלוסיות מוחלשות, חוזר לכותרות. מי שעשו זאת ממש לאחרונה היו עיתון "הארץ" וחיים לוינסון. בדיקה שלהם הראתה את המובן מאליו: דוכני הפיס ממלאים דווקא ערים מאשכולות חברתיים כלכליים נמוכים יותר, כמו בית שאן, טבריה וקריית מלאכי - ובערים מבוססות כמו רמת השרון ומודיעין-מכבים-רעות נקודות המכירה כמעט ולא קיימות. מעניין שבמפעל הפיס בחרו הפעם בעיר כפר סבא כתפאורה לפרסומת, אולי גם הם נהנים לדמיין שהמהמרים מגיעים מערים מבוססות.

 

לפני שבועיים בלבד התקיים בכנסת דיון מיוחד לקראת פקיעת הזיכיון של מפעל הפיס, שבו חברי כנסת מכל קצות הקשת הפוליטית הביעו דאגה מהתנהלות הפיס והטוטו. ח"כ מיכאל ביטון (כחול לבן), מי שהיה גם ראש מועצת ירוחם, אמר שם כי "הפיס תרם רבות לביסוס הקהילה והחברה בישראל, אך מצד שני כראש עיר ראיתי כיצד אנשים קשי יום מתמכרים להימורים ומאבדים את כל כספם... אני מעדיף שלמדינה יהיו פחות הכנסות מהפיס, ובלבד שלא יהיה אדם אחד שיתמכר להימורים".

אנחנו לא ילדים, קל להבין שמדובר בעניין כלכלי-עסקי קר. אבל איפה הכבוד העצמי? דיקלה, למרבה הצער, הרסה לעצמה. אכזבה את ציבור מעריציה לא פחות מבניון - אם לא יותר מכך. מילא לגעת בשירים שאסור לגעת בהם, אבל בשביל מה? בשביל עוד הגרלה של מפעל הפיס?