אם יש נושא אחד חרוש, מעוך, לעוס; תכנית אחת שבאמת נכתב עליה פשוט *כל* דבר אפשרי בתקופה האחרונה - הרי שהיא "חתונה ממבט ראשון". קשה להתחמק מריקאפים, ביקורות, ניתוחים ושיחות שמגיעים אחרי כל פרק. גם אצלנו ב-tvbee זה קרה; לעזאזל, כל גוף תקשורת בישראל התאבסס על ריאליטי השידוכים הזה בחצי השנה האחרונה. ובהתאם, משתתפיו - ממש כמו בעונות הקודמות - הפכו מחבורת רווקים עליזה ואנונימית לאנשים הכי מושמצים בישראל.
כרגיל, כל פיפס שיצא מפיהם של המשתתפים בעונה הרביעית, שהסתיימה רק השבוע, הפך לטקסט משתלח על אופיו הבעייתי של אותו משתתף. אז כדי לאזן את שיח ההשחרות, וכדי להזכיר שמשפט ההשראה החרוש "לא כל הגיבורים לובשים גלימות" לגמרי מדויק, חשוב לנו לקחת רגע ולהרים לאדם האחד שהצליח לחמם לנו את הלב בכל פעם שהוא הופיע על המסך, ולמלא את השנה האחרונה בקצת יותר אור. ואם זה עדיין לא היה ברור, מדובר בשי יעקובוביץ', האדם שלא היה לי מושג שייכנס כל כך עמוק לתוך הלב.
שי התחיל את הדרך בתור הנדל"ניסט הגבוה והמצליח ממיאמי, שרק מחפש אהבה בארץ מולדתו. לשי שידכו את הדס, אותה מיתגו בתור מלכת הקרח, אלזה של ימינו אנו. החום והקור היו אמורים להתמזג לישות אחת אוהבת ולהקים בית נאמן בישראל. אבל מה? המציאות לא הסתדרה עם התחזית האופטימית של הפסיכולוגים, וכבר בחופשה המעאפנה שלהם בנגב היה נראה כי הסיפור ששמו הדס ושי צריך להיגמר מהר ממש כמו שהוא התחיל.
עוד בפרויקט:
>> למה פיבי מ"חברים" האירה לנו את המסך
>> למה קילי מ"טד לאסו" האירה לנו את המסך
>> למה לוקי מ"לוקי" האיר לנו את המסך
אבל שי והדס לא הגיעו ל"חתונמי" כדי לעשות בן ומנור ולחתוך מהר. לא, גם כשקשה, שניהם פייטרים - וינסו, בכוח, לייצר מאפס את המושג החמקמק ביותר בתולדות הפורמט - משיכה. גם בעונות הקודמות היה ברור: אין מה לגרור את התהליך עד ליום ה-42 כשהמשיכה לא קיימת (היי אמיר ודנית). אבל הדס הבטיחה כי הַמשיכה יכולה להיווצר אצלה אחרי תקופה, גם אם לא הייתה קיימת בהתחלה. ושי? שי הסתכל על הדס בעיניים נוגות ונתן לזה צ'אנס.
הוא לא נרתע ולא התרחק כשהדס המשיכה להסביר כי היא "לא שם כרגע". הוא מילא את החלל שנוצר באמרות כנף נדושות, אופטימיוּת מנותקת ורשימות הודיה בסוף כל יום. והוא התחיל להיפתח מולה. הוא סיפר על הילדות שלו, על המשפחה, על סבו וסבתו. הוא פרץ בבכי כשחשב עליהם. בכי מכוער, חסר שליטה. בכי אותנטי. שי עשה את ההפך המוחלט מכל מה שמצופה מהגבר הישראלי, בטלוויזיה ובכלל: במקום להיות הדמות הקרבית, זה שיעשה הכל כדי לוודא שלא דורכים עליו - הוא לא חשש להביע רגשות, הוא לא פחד לצאת קצת פתטי, והוא נשאר, למרות שבת הזוג ששידכו לו לא נמשכה אליו. אולי זו התנהגות שנדבקה לו בשנים הרבות מעבר לים; אולי זה פשוט מי שהוא. אבל שי הביא למסך כנות ופגיעות שלא ראינו מאז ימי הגר וניר. ואכן, יש להם הרבה במשותף: גם שי האמין לתהליך בכל ליבו, והלך אותו, צעד אחר צעד.
שי בכה בכי מכוער, חסר שליטה. בכי אותנטי. הוא עשה את ההפך המוחלט מכל מה שמצופה מהגבר הישראלי, בטלוויזיה ובכלל
ואז, מבלי לשים לב ומתוך כוונה טהורה, שי הגזים עם המגע שלו בהדס. הוא לא שם לב שאותם ביטויי חיבה תמימים פולשים לה למרחב ומאיימים עליה. הוא פספס את זה שהיא מתכווצת באותם רגעים, מחכה שהם יסתיימו, במקום שיהיו לה נעימים. ובשיחה אחת דרמטית מול דני הפסיכולוג, בה הדברים נאמרו לו לראשונה, הוא עוד לא הפנים את המסר - ונגע בברך של הדס. הוא ניסה לעשות זאת בחיבה, כמובן, אך לא הבין שחצה את הגבול. זה היה רגע צורם ומסמר שיער, וכל אישה שצפתה בפרק נזכרה באותו רגע באדם שהטיל עליה אימה. וממש כמו שהצופים זזו באי נחת בכיסאותיהם, נפלה על שי ההבנה של מה הוא עשה. היה מדהים לראות את זה: הוא לא שפט אותה, ולא נפגע ממנה, ולא רצה להוכיח שהוא צודק. הוא הבין כי שגה, התנצל, וחדל באותו הרגע.
עוד בפרויקט:
>> למה גייטה מ"דייב" האיר לנו את המסך
>> למה אביבית בר זוהר מ"יס מן" האירה לנו את המסך
>> למה טניה מ"הלוטוס הלבן" האירה לנו את המסך
>> למה מורין מ"חינוך מיני" האירה לנו את המסך
ו-וואלה, זה נדיר. לראות אדם שמבין שטעה בדרכו, ופשוט משנה אותה, באותו הרגע. בלי להתלהם, בלי להתמסכן, בלי להתחבא. הוא אמר בקול רם: זה לא היה לה נעים, וזה ייפסק. ולרגע שי לא הפסיק להיות החבר הטוב והתומך, שמקשיב להדס, צוחק איתה ומקבל אותה כמו שהיא - פשוט מבלי לגעת.
הם המשיכו להתקרב, להפוך לחברים טובים. זה לא היה זוגי; זה כן היה מחמם לב. ולמרות שהיה נדמה כי הקור והחום לעולם לא ימצאו את עמק השווה, לרגע היה נדמה כי אולי הם כן יצליחו ליצור משהו. אולי זה ייקח קצת יותר מ-42 יום, אבל זה יכול לקרות. נכון, אלו גם היו, בטוח, תעלולי עריכה - אבל התקווה שהתקיימה ובערה חזק בליבו של שי לאורך כל הזמן הזה, הצליחה להגיע גם לכל הצופים בתכנית.
שי והדס קיבלו יומיים לנוח ולהתבונן על התהליך שעברו, ואז נפגשו לשיחה אחרונה עם דני ויעל, לאותה שיחת החלטות גורלית. ואני מודה: הרבה תרחישים עברו לי בראש. שהדס תחתוך? ברור. ששניהם ירצו להמשיך ולנסות? למה לא. זה אפשרי. אבל מכל הזוגות של העונה, היחיד שהצליח להפתיע אותי היה שי. אחרי ששמע את הדס שהודיעה כי הגיעה בלי החלטה, היה זה תורו של שי לדבר. באקט דרמטי, אולי מדי, הוא הוציא את הדף בו כתב את החלטתו - וקרע אותו לגזרים. "אין לי מספיק מילים לתאר את מה שאני חושב עלייך", פתח. "ובאמת שלא יכולתי לבקש פרטנרית יותר טובה. אני חושב שהיה לי זמן להתנתק מהסיטואציה, לעכל, והבנתי שהיה לי קשה".
כן. בניגוד לכל הנחה מוקדמת שהייתה לי על האיש, שי בחר לחתוך. "אם זה הדחיות או חוסר הוודאות, שאני מנסה ונותן עוד ועוד אבל זה לא מצליח", הוא הודה. "אני לא מבין למה אני לא מצליח להתקרב. אז אני מרגיש שנגמר לי האוויר, נגמר לי הכוח, אני לא מסוגל להמשיך".
אם שי הצטייר בתחילת הדרך בתור יס-מן חיובי, שיסתכל על כל דבר באופטימיות מנותקת ותמיד ימשיך להילחם, לא משנה מה - הוא הגיע לסוף הדרך במקום הרבה יותר מפוקח. לא עוד ביטול עצמי, לא עוד לנסות ולא להצליח. שי עשה את הבלתי יאומן - הסתכל לתהליך שעבר בלבן של העיניים - ובחר בעצמו. שי ברא את דמותו של הגבר החדש בטלוויזיה: רגיש, אכפתי, מתחשב ואופטימי. כל הדברים שיהפכו את העולם שלנו למקום קצת יותר טוב.