מה שטוב למשחקי הכס...
מהו הדבר הראשון שעושה כל מי שמסיים לראות את הפרק הראשון של בית הנייר? לעבור לפרק השני כמובן. אמנם על רמת האמינות שלה אפשר להתווכח אבל קשה לעמוד בפני הבינג׳יות של סדרת הלהיט שכולם מדברים עליה. מתברר, שבדומה לצופים, גם שחקני הסדרה נאלצו להישאר במתח בין פרק לפרק. יוצר הסדרה והשואוראנר, אלכס פינה, הסכים לתת לשחקנים רק את התסריט לפרק הבא בו הם צפויים להשתתף ולא לעונה כולה. כך שבדיוק כמו במשחקי הכס, גם כוכבי בית הנייר(כן גם הפרופסור) גילו על גורל הדמות שלהם ממש בסמוך לצילומים.
טוקיו לא במקרה מזכירה לכם מישהי
הדמות המדוברת ביותר בסדרה, לפחות בפרקים הראשונים שלה, היא טוקיו. דמותה של הצעירה המסתורית וחובבת האקדחים, בגילומה של אורסולה קורבו, הזכירה לצופים רבים דמות איקונית אחרת. החל בקארה עם הפוני הארוך, דרך פניה נטולות האיפור ועד לקולר עם הפעמון - עיצוב דמותה של טוקיו הושפע רבות מהילדה מתילדה שגילמה נטלי פורטמן בסרט לאון. כן, אנחנו ממש לא הראשונים ששמו לב לדימיון בין הדמויות, כך שכאשר יוצר הסדרה, אלכס פינה, נשאל לגביו בפעם המי יודע כמה במסיבת עיתונאים הוא הודה שהוא לקח "השראה" בעיצוב הדמות.
השיר "בלה צ'או" מתייחס למלחמת העולם השנייה
בית הנייר היא לא רק להיט אקשן סוחף, מסתבר שיוצריה שתלו בה לא מעט רפרנסים תרבותיים מתוחכמים למדי. למשל השיר "בלה צ׳או" שמושר מספר פעמים במהלך הסדרה, כמו בסצנת ארוחת הערב בין הפרופסור וברלין, הוא בכלל המנון של הפרטיזנים האיטלקים מתקופת מלחמת העולם השנייה. השיר שמילותיו מלאות הפאתוס, כוללות פנינים כמו: "אכן זה פרח של פרטיזנים/ הו בלא צא׳ו/ של פרטיזן שמת למען החירות", שימש כהימנון התנגדות לדיקטטור מוסולני ששיתף פעולה עם היטלר בזמן המלחמה. במהלך השנים הוקלט השיר על ידי אמנים רבים ותורגם לשפות רבות (בהן עברית) וגם בימינו הוא מושר לעיתים בהפגנות מסביב לעולם. וכן, המסיכות אותן עוטים השודדים הן מחווה לאמן הספרדי, סלבדור דאלי, עוד מישהו שאהב לתעתע באנשים.
הגרסה של בית הנייר
והנה השיר המקורי:
האובססיה לפרק הפיילוט
להצלחה של סדרה אבות רבים: תסריט טוב, סיפור חזק, שחקנים מצוינים והרבה מאוד באזז ויחסי ציבור. מה שכן, על אף אחד מהדברים האלה אי אפשר לבנות, לכן לפרק הפיילוט של בית הנייר, צילמו היוצרים לא פחות מ-52 גרסאות עד שמצאו את הגרסה הטובה ביותר שתגרום לכם לצפות בפרק הבא. מעניין איך הם הרגישו כאשר הם גילו שבנטפליקס מתכננים לערוך את הפרק מחדש.
דברים הם לא כמו שהם נראים
אנחנו מאוד מקווים שתעמדו ב"ספוילר" האדיר הזה אבל במרכז בית הנייר מסופר על שוד שמתרחש במטבעה המלכותית של ספרד (מטבע היא המקום בו מדפיסים כסף). מסתבר כי המטבעה המלכותית האמיתית של ספרד היא מקום כה רגיש עד שהיוצרים זכו לסירוב חד משמעי לצלם אותו מבחוץ. הפיתרון? הבניין המרשים אותו רואים בסדרה הוא בניין מחקר לאומי שממוקם במדריד ומותיר רושם לא פחות מהמטבעה המקורית. הסצנות שמצולמות בתוך המטבעה, צולמו כמובן באולפן.
לסדרה יש רק עונה אחת
רובינו, אם לא כולנו, הכרנו את בית הנייר כאשר היא עלתה לשידור באביב האחרון בנטפליקס. אך הסדרה המקורית, יותר נכון - la casa de papel, שודרה בספרד כבר בשנת 2017 בערוץ "אנטנה 3". יוצר הסדרה, אלכס פינה, כתב אותה כעונה אחת בת 15 פרקים בני 70 דקות כל אחד, אך לאחר שהיא נרכשה להפצה בינלאומית, החליטו האמריקאים לקצר את אורך הפרקים לאורך סטנדרטי של 45 דקות ולהגדיל את מספרם ל-19. כמובן שהשינוי באורך הפרקים חייב עריכה מחדש של כל הסדרה, אך אין לכם מה לדאוג - התוכן שלה נשאר בדיוק כמו שהיה.
צוחק מי שצוחק כמו קריפ
מעבר לכינויים הגיאוגרפיים שמייחדים כל דמות ודמות, הדמויות בסדרה מאופיינות במגוון תכונות חיצוניות יותר ופחות: יש פסיכופטים, יש גייז בארון, יש שקרנים פתולוגיים ויש את הצחוק של "דנוור". "דנוור", בגילומו של חיימה לורנטה הלוהט, הוא בנו של המוזר של מוסקבה - וכדי שכולנו נהיה בטוחים שהוא כזה היוצרים אפיינו את הדמות שלו כבעלת צחוק דבילי ומקריפ במיוחד. בזמן הליהוק לסדרה, הצחוק לא אופיין בסאונד מסוים וכל שחקן שנבחן לתפקיד התבקש לתת לו את האינטרפטציה האישית שלו, המסקנה? לורנטה כנראה באמת צוחק כמו דביל.
מה עם הדמויות ולנסיה וצ'רנוביל?
מבין חבורת השוד רק שניים בחרו לעצמם כינויים שלא שייכים לערי בירה: דנוור (חיימה לורנטה) וריו (מיגל הראן). כל שאר הצוות בחרו לעצמם כינויים של בירות מגוונות מרחבי הגלובוס דוגמת טוקיו, מוסקבה, ברלין, הלסינקי, אוסלו ואפילו ניירובי. אגב, במקרה של ריו זה אכן קצת מבלבל היות והעיר הייתה בירת ברזיל בפועל עד לשנת 1960, אז עברה הבירה לעיר ברזיליה. אגב, שמות ערים נוספות שהיו אופציות לכינויים בסדרה, הן ולנסיה וצ׳רנוביל - והפכו להיות שמות של תוכניות שהחבורה מוציאה לפועל.
שמה המקורי של הסדרה שונה לגמרי
לא משנה אם אתם מעדיפים לקרוא לה בית הנייר, Money Heist או La Casa De Papel, יוצר הסדרה אלכס פינה ואנשי הערוץ "אנטנה 3" שקלו לקרוא לה בשם אחר לגמרי. השם המקורי של הסדרה היה אמור להיות "חסרי התקווה" (בתרגום חופשי מאוד לעברית). הסיבה? לפי קו העלילה המקורי של הסדרה כל אנשי החבורה היו חולים במחלות סופניות, זאת גם הסיבה שהם בחרו להצטרף לשוד הנועז. ייתכן וההחלטה לזנוח את הכיוון נבעה מהרצון של היוצרים להמשיך אותה לעונה נוספת.
בספרד הם לא היו כזה להיט
אתם יכולים לשאול את גל גדות - לפעמים צריך לחצות את האוקיינוס כדי שיבינו שאתם שווים פרק במשפחת סימפסון. למרות שמאז שעלתה בנטפליקס, נחשבת בית הנייר לאחד הלהיטים הבינלאומיים הגדולים ביותר של הרשת, במולדתה ספרד היא זכתה להצלחה סבירה בלבד. לא מדובר בכישלון, רחוק מזה, אבל בפרסי האמי הספרדיים (הפרוז), היא יצאה בידיים ריקות - למרות חמש מועמדויות - בינהן לסדרה הטובה ביותר, השחקן (אלברו מורטה, הפרופסור), השחקנית (אורסולה קורברו, טוקיו) ושחקן המשנה הטוב ביותר (פאקו טואס, מוסקבה)