עונת הקיץ של ארץ נהדרת נגמרה כבר בשבוע שעבר, אבל נראה שמערכוני הדגל של העונה, "הטורטלים", כבר הפכו לקאלט שלא הולך להיעלם מהזיכרון בקרוב. דמותו של חי טורטל (אסי כהן), המתעשר עם השיער הארוך וה-ש' המוזרה, זוכה לשלל חיקויים ומחוות, וכך גם דמותה של ספיר טורטל (עלמה זק) המנותחת והמחומצנת. כדי להדחיק עוד קצת את העובדה שהתכנית הסתיימה (והטורטלים ככל הנראה לא יחזרו העונה הבאה), דיברנו עם במאי המערכונים, ירון שילון, שביים בעבר גם את המערכונים של שאולי, הפרלמנט, הבת מיצווש וראש העיר. בשיחה עם tvbee שילון סיפר על מקור הביטויים שכבשו את המדינה ("לאבסטר", "אבא"), ועל המסר המדכא שמסתתר מאחורי הצחוקים.
אחרי הפרקים הראשונים, המערכונים עברו מהיישוב להתמקדות בטורטלים, למה עשיתם את השינוי?
"אחרי שהפרק השני שודר, הרגשנו דרך הקהל שכולם רוצים לראות את הטורטלים. אבל הסיפור המרכזי במערכונים היה קפיטולניק. בפרק השלישי, שנפתח עם היאכטה שנוסעת במושב, אני רציתי שיראו את קפיטולניק ואשתו - שזה ערן זרחוביץ' ושני כהן - יושבים על המרפסת, ומסתכלים בעיניים נוגות ואומרים 'טיפוסים של הרחבה, מאיפה יש לאנשים כסף'. ואז זרחוביץ' חשב, ואמר, 'זה כבר לא הסיפור של קפיטולניק', וככה הוא בעצם הוציא את עצמו מתוך המערכון של עצמו. הוא עדיין כותב את זה יחד עם אסי כהן ושרון טייכר, אבל הוא הוציא את הדמות שלו, זה מראה לך על הבנאדם".
"גם בפרלמנט, בשני הפרקים הראשונים לא הבינו מה זה, אבל הרגיש שזה זורם באצבעות. שאולי, בת מיצווש, זה דברים שזורמים ואתה לא מבין למה. משהו בהגדרה של הדמויות, משהו בלוק שלהם, זה עבד. גם במערכון של הקניון, שזה לא שלי, אלא של אופיר לובל, שהוא במאי מצוין, גם הוא ידע לזהות את זה. פעם היה את בן בכר, הוא זיהה את ה'מצ'עמם לי'. נחזור אחורה, גדלתי והתחנכתי על ברכיו של יונתן גורפינקל, שהיה הבמאי הראשון בארץ נהדרת, הוא המציא את השפה של המערכונים בארץ נהדרת. בקיצור, יש רגעים שאתה רואה שזה קורה, ואז זהו, אי אפשר לעצור".
"הטורטלים היה אמור בכלל להיות פעם בשבועיים, פעם בשלושה. בום, מגיע הלחץ, 'חברה, כל שבוע', וכל שבוע העוצמה עולה. תראה, זה לא טריוויאלי להציע יאכטה שיושבת ברחוב קטן במושב, זה לא טריוויאלי להביא סוס גמדי. התחלנו עם האוכל, צב ים. זה כמו מפלצת כזאת שאתה צריך כל הזמן להאכיל, אבל מפלצת טובה".
איך זה מרגיש כשמשהו פתאום מצליח ככה?
"זה תמיד מתחיל ללא עול. נגיד השניים שלושה פרקים הראשונים של הטורטלים, אני זוכר שאמרתי לאסי, 'איזה כיף, זה בלי עול'. עם שאולי זה היה עול נורא גדול. וחייכנו לעצמנו ש'היי, אנחנו עושים את זה וזה קליל'. קאט לאחרי שבועיים, העול הגיע. יש את חובת ההוכחה כל פעם, וזה מערכונים מאוד מאוד יקרים, משלב האביזרים, התלבושות, כל אחת מהבחורות שם לובשת בגדי מעצבים, ולך תשיג את זה. העוצמות כל הזמן עולות, ובנוסף יש את הציפייה של 'נו, מה תביאו השבוע?'. עכשיו, כולם מפרגנים, אבל... לפעמים גם רוצים לראות שזה מתרסק. אז יש עול".
מה, אז רק סבלת? ברגע שזה הצליח אמרת "אוי אוי אוי, שיט, רציתי כישלון"?
"לא, זה כיף, זה כמו סם, זה ממכר. הרגע הזה שאתה קולט שיש לך משהו ביד, אתה רוצה עוד מזה. העוצמות עולות והזמן מתקצר. אז אין זמן באמת לכתוב את זה, ואין זמן באמת לבצע את זה. להגיד לך שככה רציתי שהמערכון של הטניס ייראה? אני דמיינתי אותו קצת אחרת. עובדים תחת אילוצים ולחץ של זמן, אבל זה הכיף בלעבוד בהפקה כמו 'ארץ נהדרת', שהצלמים יודעים את העבודה שלהם, אלעד דבי זה אותו צלם שעובד איתי כבר 12 שנה, אז הוא יודע מה אני צריך. המאפרות והמלבישות גם, שנים. אז אין לנו התבחבשויות בדרך, לא צריך לחפש את זה. אנחנו מקצוענים במה שאנחנו עושים. שלא ישתמע כאילו אני מתפאר או משהו, זאת פשוט העבודה שלנו, ואנחנו עושים אותה חמישה ימים בשבוע".
שנה הבאה חוזרים?
"לא, אנחנו בדרך כלל לא נוהגים לחזור לדמויות".
אז מה שהיה העונה זה כל הטורטלים שאנחנו הולכים לקבל?
"תשמע, הלוואי והיה לנו גם סרט קולנוע של הטורטלים, הלוואי. הם לדעתי באמת יכולים להחזיק סרט באורך מלא. אבל עשינו חישוב בסיום, ויש 120 דקות של טורטלים לאורך העונה, זה אורך של ארבע תכניות. זה מטורף בתכנית שבועית, 14 מערכונים שנכתבו וצולמו ונערכו ביומיים כל אחד. המערכון האחרון, העריכה הסופית שלו הסתיימה בתשע בערב, הוא שודר בתשע ארבעים. אז... למי שיש אולקוס, שלא יעבוד במקצוע".
"אחרי שהם גומרים לכתוב את התסריט יש לנו בערך חצי יום להתחיל להבין מה עושים. נגיד אנחנו מצלמים בימי שני, אז רק ביום ראשון בצהריים התסריט גמור. זאת אומרת שאנחנו הולכים לעשות את כל ההכנות לצילומים עוד לפני שיש תסריט גמור. זאת אומרת שהצוות שעובד איתי, הצלם והתאורנים, והארט וההלבשה, הם כולם גם מנחשים".
אז אתם מארגנים את האביזרים והכל בלי לדעת מה קורה בסצנה?
"יש קווים כלליים, אומרים לנו, 'השבוע נהיה ביקב', והם גם צריכים שאנחנו שהיינו בלוקיישן נגיד להם יש חדר כזה וכזה, ואיך הכל נראה. ויש הרבה דברים שצריכים להיות במקום אחד ומשנים את זה על המקום".
אתם מאלתרים הרבה על התסריט?
"משתדלים שלא. תראה, המילה 'מאלתרים' היא מצד אחד סקסית ומגניבה, אבל מצד שני בעייתית. כשרוצים לאלתר בטקסט, שחקן רוצה לאלתר משהו, יש לו רעיון ממש טוב, זה יכול להיות רק אחרי שהוא עשה את הטקסט שלוש פעמים כמו שצריך. אתה מבין, ואז ברגע שיש משהו יציב, בפעם הרביעית אפשר להתחיל ליהנות מזה".
"נגיד ביוון, בארוחת הערב לא היה אמור להיות לובסטר, התסריט נגמר בקידוש, מתקנים אותו ואומרים לחיים. הלובסטר נוצר כי בצהריים דיברתי עם בעל המלון, וביקשתי ממנו שיכין ארוחה, אז הוא אמר 'כן, ארוחה לישראלים, יהודים, אתם לא אוכלים חזיר ומאכלי ים'. אמרתי לו 'נכון, אבל זה יעשה את הקומדיה', הוא אמר 'אבל אסור ליהודים לאכול את זה', אמרתי לו 'כן, ולכן אני מבקש ממך להביא את זה'. הוא עד עכשיו לא הבין למה ביקשתי ממנו".
גם הקטע בסוף כל מערכון שהוא מציע לכולם "לאבסטר, לאבסטר" או "סאקה, סאקה"?
"אני רוצה להגיד לך שגם המילה 'אבא', שכיכבה בשלושה ארבעה מערכונים הראשונים, אז חי טורטל בפעם הראשונה שהוא דיבר עם הילד הוא באמת קרא לו אבא וזה נורא הצחיק בקריאה. ואז בפעם השנייה שהוא פנה לילד, מישהו אחר בחדר, אני לא זוכר מי, זרק כל פעם את המילה 'אבא'. באותה שנייה הבנו, לפחות בהתחלה, כשהדמויות האלה עוד לא היו מעוצבות עד הסוף, שכדאי להם להגיד 'אבא', כי זה מסדר לך בתור צופה מי אלה האנשים האלה".
שילון מספר גם על מקורה של ה-ש' המפורסמת של הטורטלים: "בשני הטייקים הראשונים שעשינו, אסי בכלל לא דיבר עם ה-ש'. ואז היה טייק שלישי. לפני שאנחנו יוצאים לצילומים אנחנו עושים מה שנקרא מצעד לבוש. מלבישים את כולם, שמים לכולם פאות ובונים את הדמות. ואז רוצים לדעת איך הם נשמעים, ועובדים על הקול, ובאחת הפעמים אסי עשה את הקול עם ה-ש' הבעייתית. זה נורא הצחיק, אבל מטיבם של ניסיונות כאלה, זה בא והלך, ובצילומים הוא לא עשה את זה".
"בטייק השלישי אמרתי לו 'אתה זוכר שעשית משהו כזה עם ש'?' והוא הסתכל עלי בחשדנות ואמר 'באמת?'. כי זה הכי רחוק מאיך שהוא נראה, הוא נראה כמו איזה אל יווני, עם שיער ארוך, שזוף, מכנסיים קצרים, הוא לא אמור להישמע עם פגם דיבור. ואז עשינו את זה, זה עדיין לא דומה לדמות שנבנתה בסוף, אבל זה הדליק משהו, כנ"ל עלמה, גם היא בהתחלה לא דיברה ככה, ועם המערכונים זה הלך והתעצב. ואיך אתה יודע שדמות קורית ב'ארץ נהדרת'? אם תזכה לבוא אי פעם לאולפנים שלנו, אתה תשמע את השחקנים האחרים מדברים כמו טורטל. זרחוביץ' עושה את טורטל יותר טוב מטורטל. אז זה מתחיל לחיות, וברגע שזה מתחיל לחיות אצל הכותבים, המערכון מתחיל לחיות".
אני חשבתי שה-ש' זה בגלל השיניים המזויפות.
"זה גם, זה גם. אבל זה גם חלק מהדמות, הבנאדם הלארז', עם כל הביטחון, אתה מכיר את האנשים האלה".
ומי באמת האנשים האלה?
"המשפט הכי חזק שמאפיין אותם נאמר במערכון הראשון, 'טיפוס של הרחבה', אמר את זה יורם קפיטולניק, השורה הזאת 'טיפוסים של הרחבה', זה היה הדלק הראשוני לדבר הזה".
נובורישים.
"נובורישים, טיפוסים של הרחבה, זה היה הכי מדויק, ולפעמים משפט כזה יכול לסדר את הראש".
איך התמודדתם עם המעבר הזה, מהצחוק על המושב המיושן לצחוק על הנובורישים?
בחברה שלנו, מי שעני, נשאר עני. פער המעמדות כל כך גדול, שאי אפשר להציל את זה. ואז מה יש לך לצחוק על עניים, איזה זרקור אתה יכול להרים על מישהו שלא שמים עליו, שהוא בחצר האחורית של המדינה, אנחנו עושים את זה מספיק, פה היה רעיון להיכנס ב... פעם זה היה עשירון עליון, היום כבר מי שיכול להתעשר הולך ומתעשר, בצורה שיצאה קצת מפרופורציות לישראל".
אבל הם גם מזרחים, לא סתם אלפיון עליון, הם מזרחים נובורישים.
"אני לא חושב שאיציק וג'ני, למשל, הם מזרחים. אני גם לא בטוח שחי טורטל הוא קלאסי מזרחי. לצורך העניין, אבא של ג'ני, היה מוני מושונוב שהוא בולגרי. אבל זה לא היה כדי להגיד 'הנה המזרחים'".
אבל גם אתה אמרת, 'טיפוסים של הרחבה'.
"טיפוסים של הרחבה, יש לי איזה חבר שכמעט צילמנו אצלו בבית, והוא באמת מקיבוץ גינוסר, מזרחי הוא לא, והוא מה זה טיפוס של הרחבה. טיפוס של הרחבה לא מוצא, זה סטייט אוף מיינד, זה לקחת משהו ולהגזים אותו. משהו שיכול להיות תמים, יפה. כולם רוצים לגור במושב, כולם רוצים את הבית הזה, השאלה היא איך אתה לוקח את זה. מה לעשות, ישראלים נוטים להגזים. נוטים להגזים באוכל, נוטים להגזים בכל כך הרבה דברים. להגיד שהם מזרחים, זה פחות העניין בעיני".
לא שאלת המוצא, השאלה אם זה 'הם' או 'אנחנו'.
"אני חושב שגם אני, שגר חמש שנים בשכונת אם המושבות בפתח תקווה, גם אני יכול להתבטא בטורטליות. כולם רוצים לבוא ושהכל יהיה טיל, שהכל יהיה בנזונה. שכל התמונות שאתה מעלה באינסטגרם, גם אם היה לך חופש מסריח ביוון, שיהיה טיל. זה ממש הגדרת הישראליות. נגזים, ועל הדרך לא נשקר, אבל נספר סיפור שלא ממש קרה. הם אנשים נורמטיביים, חי טורטל לא עשה את הכסף בהימורים או משהו כזה, רק יש לו בעיה קטנה, שזה החוסר מינון. בישראל אני חושב זאת בעיה, אין אמצע, זה הכל או כלום. וככה מתנהגים כאלה שיש להם הכל, אבל בנפש הם לא ככה".
למה יש תחושה שהם תמיד מפסידים בסוף כל מערכון?
"זה לא היה אמור להיות ככה בהגדרה, אבל אני חושב שאחד הדברים הקומיים היותר גדולים זה שבסוף אתה נכנס בקיר. עם כל הכסף ועם כל הממון, מה הם בסוף? חבורת עלובי נפש, הם נוסעים ליוון כדי להיות בטלפון. זה מבאס, אבל ככה אנחנו".
מרגיש שהמערכונים עוסקים בנושאים כבדים, מדכאים, שקרובים לליבכם.
"נכון, גם בחינוך ילדים. היה פרק מעולה על חינוך ילדים, שניים. היה את הקטע עם הכסף, שרוצים שהם יעשו מה שאתה רוצה ומקבלים כסף כסף כסף. ועל המורה הפרטי, שרוצים להוציא תוצאה במבחן, ואז שואלים למה חבר שלו קיבל תוצאה טובה יותר? 'כי הילד טיפש', לך תגיד דבר כזה... 'הוא באמת טיפש, ממש ממש טיפש'".
הרגשתם שאתם מתעסקים בקישקע שלכם? חיי נישואים, הזדקנות...
"אנחנו הרבה שנים עושים את זה, פשוט במסווה של צחוקים. המון שנים שאנחנו מתעסקים בזה, זה מעסיק אותנו. אי אפשר להתכחש, רובנו כבר בני 40 ויותר, אנחנו כבר לא צעירים שעושים צחוקים סתם בשביל להצחיק, אנחנו באמת צריכים שהדברים ייגעו בנו באמת, אחרת מה הטעם? ככה אתה שומר על עצמך חד, אתה מדבר על הדברים שמעניינים אותך. ולא תמיד אתה מצליח, לא תמיד הצרות שלך הן הכי חשובות. אבל אני חושב שאתה מתחיל לתפוס את המהות שלך פה, שלך ושלנו, שהיא בעייתית. עכשיו, כמה אפשר ערבים ויהודים, כמה אפשר מזרחים אשכנזים. יש גם את זה שאתה רוצה שהילד שלך יעזוב אותך, ויאללה שיביא ציון טוב במבחן ויניח לך, יאללה תן לי להתפנות לאייפון שלי. כן, אנחנו מאוד עלובים, בני אדם זה דבר קצת עלוב".