בין אם זו ההתמכרות שלו לסמים או אינספור הרומנים הקצרים שניהל עם נשים מפורסמות, במשך שנים קולין פארל נחשב לילד הרע של הוליווד. אבל נראה שבשנים האחרונות, מאז הביקור האחרון שלו במכון גמילה ב-2018, השחקן האירי נמצא על דרך הישר. לאורך השנים שיחק פארל בסרטים רבים, ביניהם "דו"ח מיוחד", "תא טלפון" ו"זיכרון גורלי", ועכשיו התפקידים שהוא מגלם זוכים לתשומת לב מיוחדת: הדוגמה הטרייה ביותר היא זו של התפקיד ב"רוחות אינישרין" מ-2022, שעליו זכה בפרס גלובוס הזהב לשחקן ראשי, ואף היה מועמד לפרס האוסקר לראשונה בקריירה שלו. לצד הכבוד הגדול הזה, פארל גם נכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם של מגזין טיים.
אבל התפקיד ב"רוחות אינישרין" לא היה התפקיד היחיד שמשך אנשים לפארל בזמן האחרון. ב-2022 עלה למסכים סרט נוסף בהשתתפותו: "באטמן" של הבמאי מאט ריבס ("קלוברפילד", "כוכב הקופים: המלחמה"), שהיה הצלחה קופתית אדירה, עם הכנסות של כ-768 מיליון דולרים. פארל גילם בסרט הזה את דמותו של המאפיונר אוסוולד "אוז" קובלפוט, המכונה "הפינגווין" - תפקיד שגרר עניין נרחב, בין השאר בשל המהפך הפיזי שעבר פארל על מנת להיכנס אליו. סרט ההמשך של "באטמן" יגיע רק ב-2026, אבל פארל חוזר כבר עכשיו לגלם את הפינגווין בפרויקט אחר: מיני-סדרה בת שמונה פרקים בשם "הפינגווין" מבית HBO, שעולה בסוף השבוע בישראל ב-yes ,HOT וסלקום TV. והפעם, כפי שניתן להבין משם הסדרה, הפינגווין יהיה הדמות הראשית.
עלילת הסדרה מתחילה שבוע אחרי מאורעות הסרט, כשהפינגווין נחוש לנצל את הבלאגן בגות'האם סיטי כדי להשתלט על העולם התחתון של העיר - זאת, בעקבות מותו של קרמיין פלקונה. הסדרה מרחיבה את עולמו של הפינגווין, הנעזר בפושע הצעיר ויקטור אגילר (ראנזי פליז, "זאב צעיר"), וכן מתעמת עם בתו של פלקונה, סופיה (כריסטין מיליוטי, "איך פגשתי את אמא") - רוצחת שרוצה בעצמה את השליטה בעולם התחתון. עוד מככבים בסדרה גם מארק סטרונג (סרטי "קינגסמן"), מייקל קלי ("בית הקלפים"), קלנסי בראון ("מיליארדים") ושמות מוכרים נוספים. כבר עכשיו אפשר להגדיר את "הפינגווין" כאחת הסדרות המדוברות ביותר של השנה, וערב עלייתה היא קצרה שבחים מהמבקרים, שהיו נלהבים גם מהופעת המשחק של פארל.
במפגש מיוחד שהתקיים עמו לפני ימים אחדים בלוס אנג'לס, לרגל עלייתה של הסדרה, סיפר פארל על התגובות השונות שקיבל על תפקידו. "השוו אותי לדסטין הופמן ב'קאובוי של חצות', לדה נירו בתור אל קפונה ב'הבלתי משוחדים', ואמרו גם שאני מזכיר את ג'יימס גנדולפיני ב'הסופרנוס'. בקיצור, לא נתתי הופעת משחק עד כדי כך מקורית כמו שחשבתי", אמר בחיוך. "כשחקן, כל מה שצפית בו אי פעם, מתערבב בתוכך, עובר סינון, ומחלחל לכל דמות שאתה מגלם, בצורה כזו או אחרת".
ההשוואות שהוזכרו כאן, לכוכבים גדולים אחרים, אינן היחידות. ישנה גם ההשוואה הבלתי נמנעת לדני דה ויטו, שגילם את הפינגווין בעבר - בסרט "באטמן חוזר" מ-1992. "אני זוכר שכשהסרט יצא, הלכתי לקולנוע ביום הראשון שבו הוא הוקרן", אמר פארל. "אהבתי את דה ויטו בתפקיד הפינגווין, מאוד ערמומי ונכלולי. זו דמות מעוררת תיאבון עבור שחקן, ואני זוכר את הסקרנות שהיא עוררה בי כבר בתור ילד". והנה בחלוף השנים, הפך פארל לפינגווין בעצמו - ואף פיתח חברות עם דה ויטו, שאיתו שיחק בעיבוד הלייב אקשן ל"דמבו" ב-2019. לדברי פארל, מאז שהחל לגלם את הפינגווין, הוא ודה ויטו מנהלים קרב התנצחויות היתולי. "דני ואני החלפנו כמה הודעות עוקצניות כשכל אחד טוען שהוא הפינגווין הכי טוב. אנחנו שולחים אחד לשני תמונות כדי להוכיח מי יותר קרוב במראה לדמות מחוברות הקומיקס, מי מדויק יותר".
"הנוכחות שלי על המסך הורסת לי לחלוטין את החוויה"
תפקידו של פארל בתור הפינגווין היה מדובר, כאמור, גם בגלל שהשחקן נראה בו בלתי מזוהה. "כשקראתי לראשונה את התסריט של 'באטמן', הייתי קצת מבולבל לגבי איך שאני אראה. נפגשתי עם מאט ריבס, זה היה מיד אחרי שהעליתי כ-25 קילו לטובת תפקיד בסדרה 'The North Water'. הוא אמר, 'הגוף שלך נראה נהדר לתפקיד'. מיד עניתי לו שאין מצב, הייתי חייב להשיל את המשקל העודף ולחזור להרגיש בריא אחרי שישה חודשים של צילומים. אז נעזרתי בחליפות גוף משוכללות".
ככל שעבר הזמן, מצא פארל את החיבור שלו לדמות הבלתי רגילה הזו - חיבור שהתעצם, כמובן, בעת העבודה על הסדרה החדשה. "יש בו משהו עצוב ומורכב. דיברתי עם מאט על הפסיכולוגיה שלו, על כמה הוא פרנואיד וחסר ביטחון, כמה הוא באמת רוצה שיבחינו בו ולא כאיזה נכה נחות".
מה הרגשת כשצפית בעצמך בסדרה?
"אני מרגיש יותר אובייקטיבי מאי פעם. בדרך כלל אני פשוט מוצף בחוסר ביטחון, ומזלזל בעצמי, כשאני צופה בסרטים שלי. עזבתי באמצע את ההקרנה הראשונה של 'רוחות אינישרין' ואמרתי לאחותי, 'לאיזה תפקיד ירצו אותי עכשיו? אני גרוע ולעולם לא אעבוד שוב'. לא משנה כמה יוקרתי התפקיד, הנוכחות שלי בסרט הורסת לי לחלוטין את החוויה. והפעם, עם 'הפינגווין', זה רק 80% נהרס. יש מרחק עצום ביני לבין הדמות בגלל האיפור, המראה. העיניים שלי מגיבות לזה אחרת. אני מביט בעולם בצורה שונה. השינוי קרה כשהסתכלתי לראשונה במראה בחדר האיפור. פתאום ההשתקפות שלי שונה ממה שהכרתי כבר יותר מ-45 שנה, זה ממש עוצמתי. השינוי החיצוני גרם לי להרגיש אחרת, וזה מבלבל בהתחלה - אבל התמסרתי לזה".
מהו בעצם התהליך היומי של הכניסה לדמות, בכל יום צילומים מחדש?
"בערך שישה חודשים לפני 'באטמן', ערכנו סשן איפור ניסיוני ראשון וזה לקח שמונה שעות. עבדו עליי 10-11 אומנים במקביל. כשעשינו את הסרט הפחתנו את זמן האיפור לחמש שעות, ומשם לארבע, ובסדרה הגענו לשלוש שעות. וזה היה זמן קסום בשבילי כי כל צוות האיפור הוא חבורה של אאוטסיידרים עם צבעים משוגעים בשיער, קעקועים ופירסינג בכל מקום. הם אומנים מבריקים והכי מתוקים שיש. הרגשתי שהקרקס הגיעה העירה כל בוקר כשנכנסתי לקרוואן האיפור. היה לנו קרוואן משלנו רק לפינגווין, ואף אחד לא יכול היה להיכנס, כי הדבר האחרון שאתה רוצה הוא שמישהו יכנס כשהאף לא גמור. אני מתבייש שיראו אותי לא מוכן, וגם רציתי לשמור את הסוד לעצמי. אז עטיתי מסיכות פנים בזמן קריאות התסריט עם הצוות".
איך הצלחת להתנתק מהעולם האפל של הסדרה?
"בסיום הצילומים כבר הייתי מותש לגמרי. זה היה כבוד גדול - עקבתי במשך שנים אחרי הדמות הזו, ולהיות חלק מהמורשת של הפינגווין זה מופלא. אבל לרדת כל פעם לתהומות הטירוף שלו, זה גמר אותי. עזר לי מאוד להוריד את האיפור בסוף כל יום, וגם הייתי צופה בסרטי פיקסאר כדי להתנער. אני לרגע לא מרחם על עצמי, אבל זה היה כל פעם כמו להיוולד מחדש. לאורך הזמן הפכתי ליותר נרגן על הסט, כי הגעתי למקומות מאוד אפלים עם הדמות האכזרית הזו. ואני אומר את זה בחיבה, ולא בשיפוטיות. אבל שמחתי שסיימתי".
"הילד שלי הוא הדלק שממשיך להניע אותי"
התדמית המפוקפקת של פארל, כאמור, ליוותה אותו במשך שנים ארוכות. הוא הגדיר את עצמו בעבר כ"שתיין ומסטול מגיל 14", וחזר שוב ושוב למוסדות גמילה בעקבות התמכרות לסמים ומשככי כאבים; בצעירותו נהג להסתובב עם עם טיפוסים מפוקפקים (עד כדי כך שהגיע לחקירת משטרה בתור נער, בחשד למעורבות ברצח); הוא גם דילג בין רומנים חולפים עם הנשים הזוהרות ביותר בתעשייה, ביניהן דמי מור, אנג'לינה ג'ולי ובריטני ספירס. נוסף על כל זה, ישנה פרשייה אחת בלתי נשכחת מעברו: ב-2006 הוא הופיע, למורת רוחו, בקלטת מין שדלפה לרשת - יחד עם שפנפנת פלייבוי בשם ניקול נראין.
המסע של פארל אל עבר אורח חיים יציב יותר לקח זמן רב. ההבנה שעליו להשתנות הגיע בזכות בנו הראשון ג'יימס, שאמו היא דוגמנית בשם קים בורדנייב, שעמה ניהל פארל זוגיות קצרה. אותו ג'יימס, כיום בן 21, אובחן כשנולד כבעל שיתוק מוחין - אבחנה שהתגלתה בהמשך כשגויה. בסופו של דבר התברר שהוא מתמודד עם תסמונת נדירה בשם אנג'למן, שלה מאפיינים דומים לאלה של שיתוק מוחין. כמה שנים מאוחר יותר נולד לפארל בן נוסף, הנרי (כיום בן 15), מזוגיות קצרה עם השחקנית הפולניה-מקסיקנית אליסיה בצ'לדה-קורוז.
"הודות לג'יימס, למדתי שאני צריך להיות זה שמטפל בעצמי", סיפר פארל במפגש עמו. "כשהוא היה בן שנתיים, התחלתי במסע ההפכפך שלי להתפכחות. הדלק שממשיך להניע אותי במאבק הבלתי פוסק להשתחרר מהתלות בסמים ואלכוהול, וכל ההרגלים הרעים שאורבים מעבר לפינה לכל אורך חיי, היה העובדה שלבן שלי יש בעיות בריאותיות. כל ילד זקוק להורים שיטפלו בו, והבנתי שלג'יימס יהיו עיכובים התפתחותיים משמעותיים. הוא סבל מהתקפים מגיל צעיר, ולאורך השנים הבנו לאן זה הולך ושתמיד נדאג להיות לצידו".
"במבט לאחור", המשיך פארל, "אני מבין שהטיפול בו החל בטיפול בעצמי. הוא לימד אותי לחפש בעצמי את הסיבה לחיות, גם אם זה התחיל בתור רצון לחיות בשבילו. המתנה הכי גדולה היא להבין כיצד להחזיר לעצמי את הטעם לחיים, וזה מעין תוצר לוואי של הטיפול בו. שני הבנים שלי לימדו אותי המון, אני מרגיש שהם גידלו אותי הרבה יותר מאשר אני גידלתי אותם. אני יודע שזה נשמע נדוש, אבל האדם שאני כיום הוא לא רק תוצר של הבית בו גדלתי, אלא גם תוצר של החינוך שאני הענקתי לבנים שלי".
בחודש שעבר הכריז השחקן על הקמת עמותה חדשה הנושאת את שמו, שמטרתה להגביר את המודעות באשר לצורך בסיוע נפשי ופיננסי לבוגרים המתמודדים עם קשיים הדומים לאלה של ג'יימס, וכן לאתגרים העומדים בפני בני המשפחות שלהם. לדברי פארל, היוזמה הגיעה מתוך הניסיון למצוא מסגרת לטווח הארוך עבור ג'יימס - וההבנה שזוהי אינה משימה פשוטה.
"היה לי מזל גדול הודות להצלחה שלי בקריירה, והאמצעים הרבים שהתאפשרו ברמה הכלכלית בעקבותיה בשני העשורים האחרונים, בכל מה שקשור כיצד עומדים להיראות המשך החיים של הבן שלי", אמר פארל. "ועדיין, זה לא עסק פשוט - לוודא שלילד שלך תהיה קהילה, ומטפלים שיעטפו אותו, גם כשאתה לא יכול להיות פיזית לצידו. ואז התחלתי לחשוב, 'אלוהים, אם לי יש התמודדות כזו מורכבת, אז מה לגבי מי שאין לו את האמצעים?'". התמונה האמיתית, לדברי פארל, מתבהרת רק עכשיו. "מאז שהכרזנו על העמותה באוגוסט, קיבלנו 8,000 אימיילים ואנחנו מתכוונים לענות לכל אחד ואחד", סיפר השחקן. "אנשים אפילו הגיעו לג'ימייל הפרטי שלי, יש לי באינבוקס 14,000 אימיילים. אני אדאג שכל אחד יקבל מענה".
מעבר לכך, הוסיף פארל, "האתגר הכי גדול שניצב בפניי הוא להתחיל לגרום לדברים לזוז ברמה החקיקתית, מול הדרגים הגבוהים בוושינגטון. אני מנסה להגיע לכמה שיותר אנשים חזקים במטרה לעשות שינוי משמעותי ומתמשך. אני מקווה גם לנאום בפניהם ולהכיר מקרוב כמה סנטורים שיצרו איתי קשר בשבועות האחרונים. יש סנטור רפובליקני בולט שפנה אליי כי גם לו יש בן אוטיסט. אבל מה זה משנה בעצם מאיזה מפלגה הסנטור? אנשים זורקים לעברי שמות של מחוקקים ומסייגים 'אבל הוא רפובליקני'. למי פאקינג אכפת? אני לא מזדהה עם אף אחת משתי המפלגות בארה"ב. אף אחד לא יצליח לתייג אותי. זה לא קשור לשאלה אם אתה רפובליקני או דמוקרטי או ליברלי או שמרן. העניין האמיתי בעולם הוא שתעשה את הדבר הנכון, לדאוג לרגעי החסד שכולנו זכאים להם, למען עתיד ילדינו".