5. Running Up That Hill | דברים מוזרים
השבוע שיר אחד חזר להיות להיט שמככב במצעדי הפזמונים, ארבעה עשורים אחרי שנכתב. "Running Up That Hill" הוא אחד משיריה המוכרים ביותר של קייט בוש (למרות שכל מי שמבין יודע ש"אנקת גבהים" הוא השיר הכי טוב שיש), והוא במרכז סצנת מפתח בעונה החדשה של סדרת האייטיז "דברים מוזרים": מקס, אחת מבנות החבורה, נעזרת בו כדי לברוח מהעולם ההפוך שמאיים על החבורה כולה. בוש שרה ברקע על אובדן ואבל, מקס בורחת מהשד הנורא שמאיים על חייה, ובאמצעות עריכה אדירה ומשחק מצוין מצד סיידי סינק, השיר מכתיב את קצב פעימות הלב של הצופים וחוזר לתודעה. גם בוש עצמה שברה שתיקה, ובהצהרה נדירה באתר שלה הרימה לסדרה והודתה למעריצים הצעירים שלה על תשומת הלב המחודשת.
4. מכה אפורה | פלורנטין
השאלה האמיתית היא מי הפך את מי ללהיט: האם בזכות הפתיח האייקוני של "פלורנטין", "מכה אפורה" נהיה לאחד משירי הרוק המכוננים והקליטים בתולדות הזמר העברי? האם בזכות "מכה אפורה", "פלורנטין" הפכה לאחת מדרמות המקור הגדולות בטלוויזיה הישראלית? התשובה היא כנראה פשוט "כן" - אי אפשר לדבר על השיר בלי לדבר על הסדרה ולהפך. עבור כותב שורות אלה (ולא רק עבורו) אי אפשר לשמוע את הגיטרה המתגלגלת הזאת בתחילת השיר ולא להתחיל לאכול לאחרים את הראש על מישהי ש"אמרה לי תראה, החיים די קלים, נשכור לנו חדר בדרום תל אביב ונחיה כמו גדולים". זאת הייתה התאמה מושלמת בין שיר לסיפור: זה היה הסיפור של תותי, איגי ושירה ועוד רבים אחרים שהתאהבו בתל אביב של שנות התשעים, רגע לפני שהכל התפורר. הסדרה הייתה ליצירה טלוויזיונית בלתי נשכחת, והשיר היה אחד הטקסטים הכי נוחים-לשינון שמוניקה סקס אי פעם הוציאו - ובעזרה הדדית אחד לשני, הם נחרטו בתודעה.
3. Chasing Cars | האנטומיה של גריי
"האנטומיה של גריי" מעולם לא הייתה סדרה מושלמת, אבל לתקופה מסוימת הייתה לה התמחות אחת ספציפית: היא ידעה למצוא את השיר הנכון לסצנה הנכונה, ולזקק כמה רגעים טלוויזיוניים עצומים. הזכור מכולם (גם אם לא הטוב שבהם) הוא סוף העונה השנייה, שנערך לצלילי "Chasing Cars" של להקת סנואו פטרול. איזי סטיבנס (קתרין הייגל) נפרדת לשלום מדני דוקט, המטופל שהתאהבה בו וגזרה את הכבל של קוצב הלב שלו כדי לקדם את העדיפות שלו בתור להשתלות לב (כי זה כמובן מה שעושים כשמאוהבים). דני מת בזמן שבבית החולים נערך נשף סיום של תיכון (כי כולנו תמיד צריכים תזכורת לכך ש"האנטומיה" היא למעשה סדרת תיכון שמתחפשת לדרמת בית חולים) ואיזי, לבושה בשמלת נשף ורודה, ממררת בבכי בשעה שסנואו פטרול שואלים ברקע "אם אשכב ממש כאן, האם תשכב איתי ופשוט תשכח איתי את העולם?", והמקצב העדין הולך ומתעצם לכדי קרשנדו מתפוצץ ככל שאיזי הולכת ומתפרקת. איזי ניגשת לצ'יף האבהי ומתפטרת, ועמיתיה מלווים אותה החוצה.
לחתוך ולהדפיס, חברים, כי ברגע הזה "האנטומיה" הייתה לסבונייה הגדולה ביותר של תקופתה, והשיר נהיה מזוהה איתה מספיק כדי שהקליפ הרשמי שלו יהיה למעשה פרומו לעונה השלישית של הסדרה, והוא חזר על עצמו עוד מספר פעמים (פעם אחת בפרק המחזמר של הסדרה, שבו הדמויות ביצעו שירים אהובים שהושמעו ב"האנטומיה". אנחנו לא אוהבים להיזכר בזה).
2. Bella Ciao | בית הנייר
"בלה צ'או" תמיד היה שיר אייקוני, אבל "בית הנייר" הפכה אותו להמנון מסיבות שנכנסים איתו לחופה. בפעם הראשונה שבה הוא מתנגן, שודדי המטבעה המלכותית של ספרד לא מקשיבים למילים; הם פשוט רוקדים. ככה זה עם שירי עם - לפעמים צריך להקשיב למילים כדי להבין שיש להן משמעות אמיתית. רק בפלאשבק שמסיים את העונה הראשונה אנחנו מתבקשים להקשיב למילים.
בפלאשבק, ברלין והפרופסור יושבים ומשוחחים, וברלין מפציר בו לברוח אם התכנית שלהם תתפקשש. הפרופסור מסרב, ובקריינות שברקע טוקיו מבהירה שלאיש הממושקף הזה תמיד הייתה מטרה אחת לנגד עיניו: המחתרת. וזהו "בלה צ'או", השיר שחוזר עם משמעות חדשה לגמרי (שתמיד הייתה שם) כשהפרופסור וברלין מתחילים לשיר אותו אחד לשני: "הו פרטיזנים, תקחו אותי איתכם, יפתי להתראות, בלה צ'או צ'או צ'או/ואם אמות מות פרטיזנים תקברי אותי באדמה בצל הפרח/מתתי עבור חירותנו וזהו פרח הפרטיזנים".
רגעי האקשן האחרונים מתחילים להיארג בדיאלוג המוזיקלי הזה, ובכוחו של רגע טלוויזיוני נדיר אחד שיר המחאה המורבידי והעממי הזה הפך ללהיט מועדונים. השיר שליווה לפני יובלות הפגנות פועלים באיטליה, מהפכות עממיות ומלחמות בעריצים היה לנחלת הכלל, והגיע אפילו להפגנות בבלפור משנה שעברה. אף שיר לא נחרט מחדש בתודעה בזכות סדרת טלוויזיה כמו "בלה צ'או". חוץ משיר אחד, שנותן לו פייט בזכות הסדרות שהובילו איתו - וגם מנצח.
1. 'Don't Stop Believin | הסופרנוס ו-Glee
האחת דרמת מאפיה שוברת מוסכמת שנחשבת ליצירת המופת הגדולה של הטלוויזיה. השנייה, קומדיית תיכון מוזיקלית וקאמפית. ברגעיה האחרונים של "הסופרנוס", טוני מחכה בדיינר לבני משפחתו, ומשמיע במכונת התקליטים את "'Don't Stop Believin" של להקת Journey. כרמלה, אשתו הגדולה מהחיים, מגיעה ברגע שבו השיר מתחיל ("Just a small town girl"). כשהמנון העצמת-האיש-הקטן הזה הולך ומתגבר, הבן איי-ג'יי מגיע. בינתיים מדו, הבת הבכורה (ברגע הכי מעורר הזדהות) מתקשה בחניה ברברס. שלושה גברים חשודים נכנסים לדיינר, הגיטרה בסולו חוצב להבות, טוני מרים מבט, הפזמון מפציר בשומעים "...Don’t stop" והמסך מחשיך. נגמרה הסדרה.
"לא התלהבתי מהמחשבה שמשפחת סופרנו תחוסל לצלילי השיר שלי", סולן Journey סטיב פרי אמר על הרגע שבו נתן לסדרה את הזכות להשתמש בשירו. "אמרתי שאתן להם אותו בתנאי שיגידו לי מה קורה בסוף, והבטחתי שאשמור על כך בסוד. אפילו אשתי לא ידעה". וכך היה - עד היום, אנחנו לא באמת יכולים לדעת אם טוני סופרנו מת לצלילי "'Don't Stop Believin". השיר הזה ליווה סצנת סיום מונומנטלית לסדרה הכי נערצת בעולם, וזה היה אמור להיות מספיק.
אבל אז הגיעה "גלי" ("Glee"), והולידה אותו מחדש בפעם השנייה. בסיום הפרק הראשון בסדרה, מועדון הזמר של תיכון מקינלי מחליט להמשיך בלי הליווי של המורה שלהם, מר שוסטר, ומאחורי גבו מרים קאבר לפנתיאון של אותו שיר. שוסטר מסתכל עליהם, שטוף דמע וקסם, ומבין שמצא את התכלית שלו בתלמידיו. זה רגע כביר מספיק כדי שהקללה שהיא "גלי" לא תצליח לטנף אותו. אולי בזכות הביצוע של קורי מונטית' וליאה מישל, ואולי בגלל שב"'Don't Stop Believin" השמאלצי והעצבני יש מספיק נשמה כדי לחיות עשורים אחרי שיצא לראשונה. הוא היה גדול עוד לפני שהטלוויזיה והקולנוע החליטו להשתמש בו לצרכיהם, אבל בזכות טוני סופרנו ורייצ'ל ברי הוא היה לאגדה.