העדות העגומה ביותר למצבנו, כחברה, הוא שאחרי שמחפשים את אריאנה גרנדה באינסטגרם וניגשים שוב לשורת החיפוש ומקלידים Pete, אינסטגרם כבר משלים את החיפוש ל-Pete Davidson. המילה "משלים" אינה מקרית, כמובן, כי גם ברשת החברתית השלימו עם האמת המרה: אחרי חודש ביחד ואחרי אירוסי הבזק שהרעידו את מדורי הרכילות, דיווידסון וגרנדה קשורים זה בזו בקשר ששום אלגוריתם לא יצליח לנתק.
אבל מיהו אותו פיט דיווידסון? זאת אומרת, אנחנו יודעים מי הוא, הפרצוף שלו מוכר לנו ואולי גם כמה תפקידים, אבל באמת שעד כה, עד לשבועות האחרונים, לא התייחסנו אליו כאל גורם ממשי בתרבות. לפני הזוגיות המואצת עם אחת הזמרות הכי מצליחות בעולם, פיט דיווידסון היה בחור נחמד בסך הכל שהשתתף ב"סאטרדיי נייט לייב". אבל אל תטעו, במחי מערכת יחסים קצרצרה אחת, דיווידסון הפך לדוש ארסי, ולבחור שהולך להרוס לאריאנה גרנדה את החיים.
ב-2014, נעשה דיווידסון לחבר הקאסט הראשון ב"סאטרדיי נייט לייב" שנולד בשנות ה-90, ולאחד הכוכבים הצעירים בתולדותיה. הוא היה אז בן 20, ולמרות הרמות הגבות - בכל זאת, SNL היא ענק טלוויזיוני בעל היסטוריה מכובדת. מי שמצליח להשתחל לשורות הקאסט של התוכנית נדרש בדרך כלל לצבור ניסיון לא מבוטל בהופעות חיות לפני שילוהק לתוכנית - הוא השתלב בה בהצלחה, ומשתתף בה עד היום. דיווידסון הוא אחד ממבשריו של הקול הצעיר והמעודכן של SNL, אלה שהפכו אותה מתוכנית לבנה, דשנה ומבוגרת לתוכנית מערכונים נסיינית ואמיצה יותר, וכזו שאינה נרתעת מסוגיות פוליטיות. באשר לסגנון הקומדיה שלו, דיווידסון הבריק בקטעי מונולוג שחשפו נדבכים אינטימיים מאוד מחייו, וסיפר בתוכנית, בין השאר, על ההתמודדות שלו עם התקרחות מחד, ועם הפרעת אישיות גבולית מאידך. הוא לא קומיקאי זיקיתי שיכול להיכנס ברגע לתוך עורה של דמות חדשה כמו חברי הקאסט האחרים ב"סאטרדיי נייט לייב", אבל אי אפשר להתעלם מהתרומה שלו לתוכנית, ולו ברמה הסמלית. היה חשוב ל-SNL ללהק אותו בדיוק משום המאפיינים האלה: הוא יודע לצחוק על עצמו ועל בני דורו; הוא לוזר אהוב.
אבל מה שמסוכן בתדמיות צנועות לכאורה כמו "לוזר אהוב" או "פרח קיר" הוא האיכות הממכרת שלהן. מי ש-24 שנים חושב על עצמו במונחי "לוזר אהוב", יתקשה להכיר בשינוי שעבר עליו, גם אם כל מי שמסביבו מאותת לו באלף אורות מהבהבים שהוא מגזים. ואני חושב שזה מה שקורה כרגע עם דיווידסון, שעבר תוך רגע מהליגה הארצית של הסלבריטאות לליגת העל. השבוע, למשל, הוא התארח בתוכנית הלייט-נייט של ג'ימי פאלון (בעצמו, בוגר SNL). כשדיבר על מערכת היחסים עם גרנדה, אמר "אני מרגיש שזכיתי בתחרות" וסיפר בקצרה שגברים אחרים ברחוב מטים בפניו את כובעיהם - כי ברור שהוא חבש כובע לתוכנית אירוח - לאות כבוד:
"פאקינג ליט". זה מה שהיה לדיווידסון לומר על התוכנית שלו לקשור את חייו לנצח בחייה של גרנדה. "פאקינג ליט" הוא מה שאפשר להגיד על תמונה של כריך בסטורי באינסטגרם או על שיר שחבר השמיע לך ולא נעים לך להגיד שלא הבנת אותו. דיווידסון לא נראה כאן כמו האנדרדוג שבא לך לעודד, אלא כמעט כמו בריון וכמו ברון. כמו הנסיך שלא יזכה בלב של יסמין ב"אלאדין" כי הוא חושב על נשים כעל פרסים שזוכים בהם. הישיבה העצלה שלו בכורסת האורח, והתגובות הדושיות שלו לתיאור מערכת היחסים שלו עם גרנדה מסמלות באופן הכי מדויק את מה שכל כך מדאיג אותנו בזוגיות שלהם: ההרס העצמי הפוטנציאלי שטמון בה.
גם אם נהיה נדיבים ונגיד שגרנדה ודיווידסון ביחד כבר חודשיים, אפילו שלושה, שומה עלינו להודות שהם הספיקו הרבה בחודשים האלה. במקביל לאירוסיהם, שהוכרזו בשבוע שעבר ושבועיים אחרי הידיעות הראשונות על כך שהם ביחד, הם הספיקו להתקעקע בקעקועים תואמים, וגרנדה גם הקדישה לדיווידסון שיר באלבום החדש שלה. כשמעריצים סנטו בה והעירו על כך שמדובר בחתיכת קפיצת מדרגה, השיבה גרנדה בטוויטר: "החיים קצרים מדי מכדי להיות חידתית וכל החרא הזה בנוגע למשהו יפה כמו האהבה שלי". ועל אף שאיש לא מתווכח על כך שזו זכותה, קצב השתלשלות האירועים - מידידים למאורסים בשלושה חודשים או פחות. פרק זמן שלקח לי לפנות גופת תיקן מהדירה - הוא קצב מאני, לא בריא.
ואכן, נראה שגרנדה ודיווידסון מזינים זה את הבערה של זו. הם כל כך מאוהבים, כל כך דלוקים האחד על השנייה, שהם הולכים לבעור בענק, אבל כנראה גם לכלות את הכל תוך שנה. ואני נדיב עם הנתון הזה, כן? הם עוברים בקדחתנות על פני נקודות ציון זוגיות שדורשות מזוגות אחרים חודשים ארוכים בהרבה. הם הכי בעניין ואי אפשר להגיד להם דבר כי הם לא יקשיבו, אלא ישיבו מאבק. יתריסו. יאהבו בעוצמה גדולה יותר בשביל לעשות דווקא. כשדיווידסון הציע לגרנדה להתחתן איתו, היא קיבלה ממנו טבעת שיכולה לגרום לה לדלקת פרקים מפאת גודלה. באחת מידיעות הרכילות עליהם נכתב שהם מתכננים לעבור לגור ביחד בדירה תלת-מפלסית שאחת מקומותיה תוקדש כולה לפעילויות כיפיות. יהיה להם בר שייקים בבית. אלה לא דברים מנחמים או רומנטיים, אלה מחוות נואשות. התפרצויות עונג ממכרות שאין דרך בריאה להחזיק בהן לאורך זמן.
כמו איזה שני משוגעים
החלק הכי מתסכל פה הוא, כמובן, מה שעלול לקרות אחר כך לגרנדה. אריאנה גרנדה היא תופעה סינרגטית נדירה למדי, כי היא גם מגה-מפורסמת וגם נראית ממש בסדר בסך הכל. היא התברכה בכל התנאים המקדימים שדרושים לכוכבנית המטורפת בהוליווד: היא החלה את דרכה בערוץ דיסני ואז החליטה לעשות את המעבר למוזיקת פופ בוגרת וסקסית. אבל בשונה מדמי לובאטו, אמנדה ביינס, סלינה גומז או מיילי סיירוס, היא אף פעם לא עברה איזו תקופת התפרעות נוראית. כן, התדמית שלה הפכה פרובוקטיבית יותר, וכן, היא זאת שנתפסה במצלמת האבטחה כשהיא מלקקת דונאט בחנות, אבל בואו לא נשווה בין אלה לבין רכבת הנרקוטיקה שהיא דמי לובאטו או התקופה הבלתי נסלחת בה מיילי סיירוס לבשה רק חיתולים.
אריאנה גרנדה היתה ממש בסדר עד כה. היא אישה צעירה מוכשרת וקולית, שזוכה לעבוד עם מפיקים מעולים שעוזרים לה ליצור להיטי פופ שגם בני 30 מרגישים בנוח לרקוד לצליליהם. הנוכחות שלה ברשתות החברתיות ציירה אותה פעם אחר פעם כמישהי שמבינה עניין ולא ככוכבת טרחנית. הסוויץ' שהיא עוברת לנגד עינינו עם פיט דיווידסון הוא מבאס כי יאללה, אחותי, את יכולה יותר. או לכל הפחות, את יכולה יותר במידה, לא צריך להתאבד על כל קשר. אבל הקשר הזה גם נורא הגיוני: הנה מגיע מישהו מהכיוון הכי פחות צפוי, והופך את אריאנה לאינסיין. הוא מטריף אותה ואת התדמית הציבורית שלה כמו ששום צילומים בהלבשה תחתונה או דואט גניחות עם דה וויקנד לא הצליחו להטריף.
כמו כן, הזוגיות עם דיווידסון נראית באופן בלתי נמנע כמו תגובה מאוחרת לטראומה שעברה גרנדה בשנה שעברה, כשפעיל ארגון המדינה האיסלמיסטית התפוצץ באולם ההופעות מנצ'סטר ארנה בתום הופעה שלה, והרג 22 אנשים. הטראומה שלה מהדהדת את שלו - אביו של פיט דיווידסון נהרג בפיגועי ה-11.9 - ולרומנטיקנים, הם יכולים להיראות כמו שתי חתיכות פאזל. הוא גמלוני וחסר עם בליטות במקומות לא הגיוניים והיא נפש פצועה שנושאת על כתפיה את האחריות לאירוע בטחוני מצלק. אבל העובדה ששני אנשים חווים את עצמם כחתיכות פאזל לא אומרת שהם מתאימים. לא אומרת שביכולתם להפרות אחד את השנייה.
כמו צמד הפריקים מהתיכון, אלה שלא שמעתם מדברים בשיעורים אבל ידעתם שאחרי בית ספר הם מעורבים בפעילות הכי מפוקפקת, פיט ואריאנה הם לא ילדים רעים, אבל הם רעים זה לזו. לא במובן המתעלל, אלא בכך שבמשותף, הם משתיקים את מנגנוני הבקרה הפרטיים והמשותפים שלהם. הם צעירים, עשירים ומופרסמים - מי יגיד להם משהו? מי יכול לגשת אליהם ולומר לאותו לוזר אהוב ולאותה ילדה טובה שהם עושים רע? גם אם היה מישהו כזה, הם ממילא לא היו שומעים לו.
בוויקיפדיה, המקור האחד לכל מה שנכון בעולם, מונים בין התסמינים של האפיזודה המאנית (מה שאנחנו מכנים "מאניה" או "התקף מאני") דברנות יתר, הגברת פעילות לקראת מטרה ומעורבות חסרת רסן בפעילות בעלת פוטנציאל מזיק כמו סקס לא מבוקר או קניות מופרזות. אם עקבתם אחרי גרנדה בשלושת השבועות האחרונים באינסטגרם, זה בדיוק מה שראיתם: פטפטנות, פעלתנות ופעולות בלתי הפיכות. אם עקבתם אחרי דיווידסון באינסטגרם, זה בדיוק מה שראיתם, רק עם כיתובים מתוחכמים יותר. יותר משהשניים עוברים כבני 24 מאוהבים, הם נתפסים כמו איזה שני משוגעים. כמו שניים שמטורפים אחד על השנייה, פשוטו כמשמעו. כמו אלה שדוחפים עוד ועוד את הקרון במעלה רכבת ההרים תוך התעלמות מוחלטת מהנפילה הבלתי נמנעת. הרי אחותה של המאניה, זו שתבוא לאירוע אם נרצה בה או לא, היא הדיפרסיה. ושאלוהים יעזור לנו כשהיא תבוא.