השנה הייתה 2003, אריאל שרון היה ראש ממשלה, ובניצנים נעשתה היסטוריה. נינט טייב לקחה את שירו הקלאסי של זוהר ארגוב, "ים של דמעות", והפכה אותו - במחי כמה תנועות יד שהיא אולי עדיין מתחרטת עליהן - לרגע בלתי נשכח של טלוויזיה. בהסתכלות לאחור, "ים של דמעות" בגמר "כוכב נולד" מתחיל כפנינת קאמפ מהסוג שמזכירה לנו שתכף נחגוג 20 שנה לאותו ביצוע; אבל מהר מאוד, ככל שהביצוע נהיה יותר אינטנסיבי וזמרי הרקע מתגברים את נינט רגע לפני הקרשנדו, קשה שלא להריע למסך, ולקרוא לו "תני לנו את זה נינה!" רגע לפני שהיא מעיפה את ריאותיה באוויר ושרה כזמיר: "יםםם של דמעות בשתי עינייי!!!". אני עד היום זוכר את אמא שלי יושבת מול הטלוויזיה ומכריזה – "היא השאירה את הנשמה שלה על הבמה". בזכות זוהר ארגוב "ים של דמעות" הגיע אלינו מלכתחילה, אבל בזכות טייב ו"כוכב נולד", הוא היה לקלאסיקה.
היום נודע לנו על השיר שאליאב זוהר, אחד הפיינליסטים הבולטים ב"הכוכב הבא", בחר לבצע בגמר התכנית. וראו זה פלא: נינט, כיום שופטת בתכנית הבת המצליחה, עתידה לראות את המתמודד הצעיר מבצע את אותו שיר שהפך אותה לאגדה. בהתחלה, לא יכולתי אלא לתהות על הבחירה הזאת: אליאב עומד למלא שני זוגות נעליים גדולים במיוחד, האחד של נינט והשני, כמובן, של זוהר ארגוב. מצד אחד יש לך את המאמי הלאומית הראשונה של המאה ה-21, ומצד שני את המלך. לא עדיף לבחור שיר עם מטען קצת פחות דרמטי בערב שכזה? ובכלל – ביצוע שירי שופטים תמיד יכול להתקטלג כסוג של חנופה, גם אם בגופו של אליאב אין עצם חנפנית אחת.
_autoOrient_i.jpg)
ומצד שני – אי אפשר שלא להעריך את האומץ של האיש הזה. דווקא בגלל המטען התרבותי שנושא עליו "ים של דמעות", ודווקא בגלל שנינט עומדת לשבת מולו כשהוא עושה את זה. לא תמיד מגיע לתכניות ריאליטי טאלנט עם כזה כבוד למורשת שלהן, ורק בשנים האחרונות אנחנו רואים - בזכות עמודים כמו "הפשוטע" ומופעים כמו "עודד פז והקסדות", כבוד אמיתי לנוסטלגיה ישראלית - ואליאב ממשיך את הקו הזה יפהפה עם בחירה כמו "ים של דמעות".
בהימור זהיר, אעריך שהביצוע המחודש ל"ים של דמעות" לא עומד לייצר רגע בלתי נשכח כמו ההוא שנוצר בניצנים 2003, בין "דון קיחוטה" ל"נר על החלון"; לא בגלל אליאב, שעומד להעיף לנו את הפוני עם שורות כמו "מה שומם הוא חדרי מיום שעזבת", אלא דווקא בגלל הקהל שיראה אותו עושה את זה. הזיכרון הקולקטיבי שלנו התקצר מאז שהתחלנו לתפוס את העולם דרך סטוריז בני 15 שניות, והסבירות שקלאסיקות לפנתיאון ייווצרו בזמן הקרוב הולך ופוחת. לא שזה משנה לו, או לנו; כזמר מוכשר ואמיץ שהעז לבצע לא מעט שירים מקוריים ב"כוכב הבא", יש למה לצפות. אני, לצורך העניין, מצפה בקוצר רוח לראות את אליאב זוהר בניטים, בדיוק כמו שנינט עטתה באותו ערב בלתי נשכח. אם כבר כבוד למורשת, אז עד הסוף.